כיצד קרה ובבוקרו של יום בהיר וחם החלה מחאה ישראלית המונית נגד מחירי הקוטג'? האם ישבה קבוצה של חברות ופינקו עצמן במיני פשטידות וסלטים, ואז אמרה אחת מהן לבעלת הבית: "אולי תביאי קוטג'? זה ממש מתאים פה"; ובעלת הבית פערה עיניה בתדהמה ואמרה: "השתגעת? צריך משכנתה בשביל קוטג'!". וישבו כולן על כוס קפה והתלוננו ורתחו, והחליטו כי יש לעשות מעשה. מיד פתחו קבוצה בפייסבוק שזכתה לעשרות אלפי תמיכות, פנו לעיתונות וקיבלו מיד עמוד ראשי ואף קיבלו "אייטם" בתוכניות אקטואליה, והיד עוד נטויה. אך עם כזאת אהדה תקשורתית וציבורית, ניתן לומר כי דרך הקוטג' מובטחת ואנשי האסטרטגיה בחמ"ל "הישרדות הקוטג'" כבר נושאים עיניהם להורדת מחיר גבינת המוצרלה. אני אישית דווקא חובבת קוטג'ים נודעת. אני מאוד מעריכה את העיסה הלבנבנה והגבישית, ולא אבוש להודות כי בעיניי המחיר אכן מוגזם לחלוטין. אך מפה ועד כותרות ענק בעיתונים, דיונים אקטואליים ברדיו, מיילים בהולים בנושא?... אלמלא לא היה לי חם ולח, הייתי חושבת אולי עברתי בטעות לניו-זילנד. ייתכן שיש בכך כמיהה המונית לחדשות "סתמיות". לא עוד כותרות מדכאות על אסונות וחטופים, על פיגועים, תאונות ושחיתויות. סתם כותרות שאתה קורא עם הקפה ומרגיש מעט הזדהות מבלי לסחוב איתך לעבודה את צרות המדינה. ייתכן שיש בכך ביטוי מאולץ לייאוש הכללי של המעשה. כי בכל מקרה לא נוכל להחזיר בנים, לחיות בשלום, להוריד מחירי דירות או למנוע שחיתויות, אז לפחות נשפיע במה שמעצבן, לא מהותי, אך לפחות יש בו סיכוי להצליח - מחירי הקוטג'. וייתכן כי מאבק הקוטג' הוא סתם דוגמה אקראית למה שקורה כאשר מגיעה גבינה (רגילה) עד נפש, לאנשים פשוט נמאס והטרנד החל. בלי פילוסופיות, בלי תיאוריות, פשוט רוצים קוטג' בזול. הבעיה היא, שאני מכירה אנשים טובים רבים עם מטרות טובות, שפועלים בהתנדבות ללא לאות למען השגת מטרותיהם: שוויון בנטל הביטחוני, איזון ימי חופש הורים-ילדים, עזרה למשפחות מצוקה, דיור נגיש, חינוך חינם, עזרה למשפחות של חיילי מילואים, זכויות העובדים הזרים ועוד ועוד. אין ספק שמדובר במאבקים קריטיים לפרט ולכלל, ותמיד ישנם המונים שיסכימו ויפרגנו, יביעו את עמדתם ויציעו הצעות ייעול. אך כפי ששמעתי מחבריי ואף נוכחתי בעצמי לגלות, כשהיה צורך להתגייסות המונים למען מטרה, השורות התמעטו וההשתתפות הכי אקטיבית הייתה בחתימה על עצומה באינטרנט או ב"לייק" (LIKE) קטן. ישנם כל-כך הרבה תחומים מהותיים וגורליים שאנשים מוכנים פשוט לשתוק ולהתעלם, להסב מבט ולהכחיש. אם היה מדובר רק בנושאים "רחוקים", ניחא. אולם גם כאשר מדובר בנושאים הנוגעים ישירות לחייהם ולחיי ילדיהם, אנשים מרימים כתף בחוסר-אונים וסופגים וסובלים. אז איך קרה שפתאום ישנה התגייסות המונים סביב גבינה? האם לגמרי איבדנו פרופורציות? מחאת הקוטג' אכן ברוכה כמחאה דמוקרטית לגיטימית. לעם נמאס - העם מחרים. רק חבל שהתגייסות ההמונים הזו והשימוש התקשורתי בכוחו של ציבור נעשים על קוטג', כאשר לכל-כך הרבה אנשים אין אפילו דירה.