זה לא "ביטול חזקת הגיל הרך"!

השמש טרם הספיקה לשקוע על בוקרו של יום הקיץ הבהיר, בו חשף ידיעות אחרונות את תוכניתה של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', להגיש לאישור מיידי של הכנסת סדרה של תיקוני חקיקה, והארץ רגשה. צריך לבטל את חזקת הגיל הרך? לא צריך לבטל את חזקת הגיל הרך? התקשורת הוצפה בוויכוחים ארסיים וסוערים. רשת האינטרנט הייתה כמרקחה – טוקבקים נזעמים מזה, וטוקבקים כועסים מזה, נשים מול גברים וגברים מול נשים, מלחמת המינים במרעה. אבל, האמת היא שמרבית המתדיינים, וככל הנראה כל הטוקבקיסטים המתלהמים, לא קראו את טיוטת הצעת החוק והם אינם יודעים שעיקר ההצעה אינו עוסק בביטול חזקת הגיל הרך. חשוב לכן לעשות סדר, ולסלק הצידה התלהמות שמקורה בבערות, ולעתים אף בהסתה אינטרסנטית בוטה. ש: מה בעצם אומר החוק היום? החוק הישראלי שנקבע לפני שנים רבות, בתקופה בה מקרי הגירושין היו נדירים יחסית, מזניח כמעט לחלוטין את עניין הטיפול והדאגה לילדים אשר הוריהם חיים בנפרד. כל שיש בחוק הוא אזכור חד-פעמי של הביטוי "טובת הקטין". לעומת זאת, אין בחוק תשובות או כלים להתמודדות, עם שאלות מעשיות הנוגעות להחלטות הקרדינליות שצריך בית המשפט לקחת כשהוא עוסק בענייני ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, נדרשים יום-יום לפרש את החוק התמציתי והארכאי ומטילים זאת לפתחם של העובדים הסוציאליים העמוסים לעייפה. המחוקק לא נתן בידי בתי המשפט אף לא כלי אחד אמיתי, רציני וטוב, כדי לדון ביקרים לנו מכל. מכאן, הכל פרוץ והרשות נתונה, לפעול על גבם של ילדי ישראל. ש: אז מה זו בכלל "חזקת הגיל הרך" שמדברים עליה כל-כך הרבה? לכאורה עולה מן החוק, כי השיקול היחיד שצריך להדריך את בתי המשפט הוא טובת הילדים. יחד עם זאת, קובע החוק, כי בהיעדר הסכמה בין ההורים בדבר ההורה המחזיק בילד, ילכו הילדים עד גיל 6 לאמם, למעט במקרי קיצון. בפועל, מה שנכתב כאן הוא תרתי דסתרי, שהרי לא תמיד טובת הילד אקוויוולנטית להיותו בחזקת אמו. חמור מכך, מחקרים של שנים רבות, הוכיחו חד-משמעית, שטובת הילדים היא להיות במשמורת שני ההורים. גם אימא וגם אבא. ש: ברור שזו שטות! חוק המחייב את בית המשפט להתעלם מטובת הילד?! לא פשוט יותר ונכון יותר למחוק את אבסורד שש המילים וגמרנו? כן. אולי... שיטות של זבנג וגמרנו בדרך-כלל לא עובדות... ובכל פעם שהיה ניסיון לבטל את החוק, באו ארגונים אינטרסנטיים (ועל כך בהמשך) וצעקו חמס. חכם ונכון הרבה יותר לעדכן את החוק – כפי שנעשה בכל המדינות המערביות, כך שיתאים למציאות המודרנית, למחקרים העדכניים ולניסיון שהצטבר בשטח. ש: אז למה בעצם להעיר כלבים ישנים? הסתדרנו עד עכשיו? לא? ובכן, מסתבר שלא, לא באמת הסתדרנו. סכסוכים בעניין גירושין גזלו וגוזלים משאבים ענקיים לא רק מההורים ומבתי המשפט, אלא גם מהמשק כולו. היחידים שהתעשרו מכך הם מי שזכו לתואר "עורך-דין צמרת". מחאת הקוטג' הגיעה גם לכאן. אבל, גם אם היינו מסתדרים, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לשנות את החוק. כחלק מהחתימה על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, ישראל התחייבה לשנות את החוק כך שזכויות הילד, גם אם הוריו פרודים, יוגדרו בחקיקה – וחזקת הגיל הרך, כפי שראינו, מנוגדת לטובת הילד. במצב הפוליטי הרגיש שלנו, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחתום על אמנות, לאשרר אותן, ואחר-כך להתעלם מהן. ש: אז איך ישתנו הדברים? הצעת שינוי החקיקה של ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' שתונח בקרוב על שולחן הכנסת, מבוססת על המלצות חקיקה של ועדה ציבורית (ועדת שניט) הכוללת אנשי מקצוע מן המעלה הראשונה, שופטים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, חוקרים, אישי ציבור ועוד. הוועדה אשר מונתה בשנת 2005, על-ידי שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, קיימה דיונים רבים, נפגשה עם קבוצות רבות בציבור ופרסמה דוח ביניים לפני שלוש שנים. במקום התעלמות מצרכי הילד, בונה החוק החדש מודל, לפיו הורים העומדים בפני גירושין יצטרכו להציע תוכנית הורות המחלקת את הזמן והאחריות ביניהם, תוך הגדרות ברורות ועדכניות של מושגי האחריות ההורית, חיוב ההורים לפעול בשיתוף פעולה ככל האפשר, הפניות לטיפול ולגישור, ועוד ועוד. החלק הקטן ביותר, והפחות חשוב מכל אלו, הוא מחיקה של "חזקת הגיל הרך" - למילים האלו אין כל משמעות או מובן בקריאת כל הצעת החוק. ש: יש כל-כך הרבה נשים עגונות, וכל-כך הרבה אפליה נגד נשים בבתי הדין הרבניים, ושואלים כיצד אפשר לבטל חזקת הגיל הרך שהיא היתרון היחידי שיש לנשים במצבי גירושין? הטכניקה של ערבוב עניינים שאינם קשורים היא דרך ידועה ומוכרת לבזבז זמן בוויכוחים עקרים. כאמור, חזקת הגיל הרך, לא נועדה מעולם כדי לתת מענה לטענות נגד בעיית העגינות והדין הדתי החל בישראל על ענייני נישואין וגירושין של יהודים. שינויי החקיקה אף הם אינם עוסקים בשאלות אלו, כשם שהם אינם עוסקים בשירות הצבאי השונה של גברים ונשים, בגיל הפרישה השונה של גברים ונשים, או להבדיל, בסרטן הערמונית לעומת סרטן השד, או באלפי הבדלים אחרים בין גברים לבין נשים. החוק החדש עוסק רק בשאלה החשובה באמת של טובת הילד. החוק החדש נותן מענה מעשי וברור לבתי המשפט ולבתי הדין, כיצד ליישם את תוכנית ההורות לאחר גירושין, והכל - רק לטובת הילדים. ש: לדעתי, כל מה שגברים רוצים זה לא לשלם מזונות. בשביל זה צריך לשנות את החוק? לא ולא. עניין המזונות נדון בוועדה אחרת (ועדת שיפמן) אשר ממליצה כי דמי המזונות ייקבעו בהתאם להכנסות הפנויות של שני בני הזוג ולזמני ההורות שלהם. על כן, אין קשר בין השאלות של אחריות הורית, ובין השאלה של הפחתה, או הגדלה במזונות, וממילא שינויי החקיקה לא יגרמו לשינוי הנטל הכלכלי או זהות החייב במזונות. ש: רוב הגברים הרי ממילא לא מעוניינים בטיפול בילדים, אז בשביל מה לשנות את החוק? לא ולא. אבות רבים מעוניינים מאוד לטפל בילדיהם, אך מערכת דורסנית (ש"חזקת הגיל הרך" היא חלק ממנה), מונעת מהם לבטא את רצונם. יש אפילו אבות שנשארים נשואים שנים רבות וחיים חיי סבל עגומים עם נשותיהם, רק כדי שהמערכת הדורסנית הזו לא תנתקם מילדיהם. התופעה הקשה שאבות מסוימים בוחרים להתנתק מהילדים, היא במידה רבה תוצאה של מערכת משפטית וסוציאלית המדכאת את האבהות. כמובן, יש מיעוט שבמיעוט של אבות שבורחים ממחויבות כלפי הילדים ואותם יש לגנות. יחד עם זאת, אין כל סיבה לפגוע בכלל האבות שאוהבים את ילדיהם אהבת נפש, בגין מיעוט שכזה. מכל מקום, שינויי החקיקה המוצעים נותנים מענה לטענה זו, והם יעודדו אבות להשתתף יותר בהורות, ויטילו סנקציות על אבות שיבחרו להתחמק מחובתם. ש: טוב, אז אולי הם מעוניינים, אבל יש מי שלא יודע שגברים לא מסוגלים לטפל בילדים? טענות מסוג זה מושמעות כל הזמן: "אל תתנו לנשים הגה ביד", "אסור לתת לנשים כרטיס אשראי", ושאר הבלים אשר מקומם יפה לבדיחות הדעת, אבל לא לחיים האמיתיים. מדובר בקלישאות ובסטריאוטיפים מן הסוג הירוד. יש אולי מי שיאמר שזה בסדר להתבדח, או סתם להתבטא באופן פרטי באופן מגדרי - למשל להוריד את השמשה ולסנן איזו אמירה "קולעת-פוגעת" לאישה שעקפה אותך. אבל, החוק במדינת ישראל מצווה לבער סטריאוטיפים מסוג זה. לא רק בגלל שחברה מודרנית לא יכולה להתקיים עימם, אלא גם מתוקף אמנת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים לכל צורותיה. האמנה, עליה חתמנו, ואשר אותה אישררנו, קובעת כי חובה על מדינת ישראל להילחם בכל סוג של סטריאוטיפ מגדרי, וכי הצגה של מין אחד כעליון על האחר, היא אסורה. אין שום ביסוס מדעי לטענה כאילו גברים אינם יודעים לטפל בילדים ויש ביסוס מדעי לקביעה כי הורות משותפת, היא הדרך הטובה ביותר לגדל ילדים, לנשואים ולגרושים. ש: ביטול חזקת הגיל הרך יגדיל את הדיונים המשפטיים ואת הכנסות עורכי הדין. אבל, בסוף הדיונים המשפטיים, בסופו של דבר, ב-99% מהמקרים, הילדים יהיו אצל האימא. לא חבל על הכסף? ההפך הוא הנכון. חזקה מפלה זו, מגדילה את כמות הדיונים, כי יש אבות רבים שאינם משלימים עם הניתוק הנורא מילדיהם ונלחמים על כך עד חורמה. שינוי בחקיקה שיביא לשוויון בהורות, יפחית את כמות ההתדיינויות בצורה משמעותית, כי פשוט לא יהיה על מה לריב, לפחות לא על גבם של הילדים. כמו-כן, ביטול חזקת הגיל הרך הוא החלק הקטן ביותר של שינויי החקיקה המוצעים, ועיקרם עוסק בדרכים של גישור, טיפול ותוכניות הורות, שיקטינו בהרבה את המחלוקות המשפטיות. חזקת הגיל הרך עוסקת רק בשאלה של "משמורת" (מושג ישן שיבוטל), והיא אינה נותנת מענה לשום עניין אחר. רק כדי לסבר את האוזן, המצב המשפטי היום מחייב כל הורה לפנות לבית המשפט בכל עניין הקשור לילדים, קטן כגדול. חסד עשה עמנו שר החינוך שביטל את התוכנית לקיצור החופש הגדול – אם זו הייתה קיימת, אין ספק שהיינו עדים לגל של תביעות הדדיות בבתי המשפט, באשר לחלוקת החופשות בקיץ לאור שינוי התנאים... ש: אז פתאום אבות יתחילו לתבוע משמורת? מה פתאום? אבות יכולים לדרוש משמורת היום, וחלק גדל והולך שלהם אכן עושה זאת. אבל, גברים לא יוכלו לתבוע משמורת בשום פנים ואופן לאחר שהצעת החוק תעבור בקריאה שלישית. המודל שהוכן על-ידי אנשי המקצוע מבטל לחלוטין את מושג המשמורת - על כן אבות לא יוכלו בשום פנים לתבוע משמורת. במקום זאת, מדובר על אחריות הורית, זמן הורות, תכנון חופשות, טיפול רפואי ועוד. על-פי החוק החדש, אב למשל יוכל לבקש להיות אחראי בלעדי על ענייני הטיפול הרפואי, אבל המשמעות של הדרישה היא שהוא יהיה חייב לקחת את הילד לרופא בכל פעם שנדרש. ברור שלבקשה כזו, המנטרלת לחלוטין את האם מהטיפול הרפואי בילד, לא יהיה סיכוי רב; ובאופן הפוך - בקשות של האם לנטרל את האב, מפנים חשובות של חיי הילד, גם הן לא יזכו ליחס אוהד. גם מושג התביעה המשפטית בענייני ילדים כמעט ייעלם - משום שהחוק החדש מציע כל-כך הרבה מנגנונים שמעודדים ואף מחייבים גישה של שיתוף פעולה, שהצד שיבחר באפיק תביעה משפטית ללא צידוק ממשי, ייתקל בהתנגדות וביחס מאוד לא אוהד מצד בית המשפט. ש: אז גברים ידרשו משמורת משותפת? פחד!!! הרי כבר אמרנו שמושג המשמורת יבוטל. מה שיהיה הוא אחריות הורית - משותפת, גם ביחד וגם לחוד, יהיה זמן הורות לכל אחד מההורים, ועוד ועוד. אבל לא תהיה "משמורת משותפת"... הילדים הם לא אסירים מסוכנים שצריך לשים אותם במשמורת. כמובן שבמקרים שבהם אחד מההורים הוא בלתי כשיר לחלוטין, לא תינתן לו כל אחריות, וכמובן, שככל שההורים שניהם אחראיים, נבונים, נורמטיביים, ורואים את טובת הילד כקודמת לטובתם, יהיה שיתוף טוב יותר, ממנו ייהנו, בראש ובראשונה, הילדים. מובן שהורה שיהיה מסוכן לילד או שלא ירצה לקיים זמני הורות שוויוניים עליו, לא יעשה כן, אבל לא יהיה כל צורך לריב על זה ובוודאי שלא על גב הילד. ש: אי-אפשר לצאת נגד חוקי בראשית. נשים הן שסובלות מבחילות, משינויים בגוף, מצירי לידה, מטחורים ומתפרים. איך חקיקה יכולה לשנות זאת? מה הקשר? איש לא העלה על דעתו מעולם לשלול את ההיריון או האימהות. אך הדבר אינו עומד בסתירה לכלל הפשוט שילד זקוק לשני הורים. אדרבה, שינויי החקיקה המוצעים מדגישים את הצורך בשני הורים לילדים – ואיך אפשר שיהיו שני הורים בלי שתהיה אימא? אני לא שמעתי על דרך כזו, יש לך משהו לחדש לי? ש: עוד טרם בשלה העת. נשים משתכרות פחות מגברים, לא? כן. נשים עדיין, לדאבוננו, משתכרות בממוצע פחות מגברים - ומושמעים מספרים של פער שכר בגובה של 23%. מה הקשר? כדאי להעיר שאף מדינה בעולם המערבי הנאור לא מחזיקה ב"חזקת הגיל הרך", ובכולן נעשו שינויי חקיקה דומים למוצע, וזאת על-אף שפערי השכר בין גברים לנשים קיימים בכל מקום בעולם, ובמדינות מסוימות אף יותר מישראל. ש: זה חוק של גברים למען גברים, ועובדה שכל הפמיניסטיות נגד! ממחקר של מינה צמח, אשר פורסם ב-ynet ובאתר הורות שווה, עולה כי רוב הנשים הן בעד הורות משותפת. הצעת החוק המדוברת, נוסחה על-ידי ועדה שבה יש רוב נשי. אנו שומעים יותר ויותר קולות פמיניסטיים המברכים על החוק החדש, תוך הדגשת הבשורה שהתיוג של נשים כמטפלות בילדים יוסר, בזכות החוק החדש. נכון שיש התנגדות של ארגונים מסוימים - חלקה נובעת מבערות - ואולי קריאת המאמר הזה תעזור, ואולי עיון ולימוד מעמיק של הצעת החוק יעזור. אבל, חשוב לזכור את האינטרסים העומדים מאחור. ישנם ארגונים וכמות רבה של משרות וכספים שהצידוק היחיד לקיומם הוא מאבק מגדרי של נשים בגברים - לא מאבק לשוויון, אלא מאבק לזכויות, ואף לזכויות יתר. וכן, יש גם כמה גורמים קיצוניים קולניים במיוחד, המדברים בלהט נגד המודרנזיציה של החקיקה, ועושים המון מאמצים כדי לבלבל את הדיון בטובת הילד - ולהעבירו לשאלה של המאבק של המין הנשי בגברים ה"מדכאים". גם לאלו יש בלא ספק זכות להישמע, ודבריהם חשובים - שהלא, כפי שכבר נאמר - "בלא שנראה את הקיצוניות, לא נוכל להעריך את המתינות". מרבית אזרחי ואזרחיות ישראל מאמינים בזכות לכבוד ולשוויון המעוגנת בחוק יסוד ובפסיקה ענפה וחשובה. חשוב מכך, מרבית אזרחי ואזרחיות ישראל אוהבים אהבה גדולה את ילדיהם וכשהם לא נמצאים בלהט מלחמות בין המינים לעת גירושין, הם והן רוצים עבור ילדיהם את הטוב ביותר. הכי טוב לילדינו הוא גם אימא וגם אבא, גם אם הם לא חיים ביחד. זה כל הסיפור, לא יותר, לא פחות.