אדוני ראש הממשלה,
אני פונה אליך בפנייה נרגשת להתערב מיד במשבר הרופאים המתמחים.
הכל כבר נאמר על מאבק המתמחים. על כך שרופא שעובד 26 שעות רצוף אינו יכול לתת טיפול נאות לחולה. על כך שעבודה של שתי משרות בכל חודש אינה הגיונית ולא מאפשרת לרופא להתפתח מבחינה מקצועית ואישית. על כך שכל תורנות במחלקה היא כמו פיגוע המוני וכל תורנות מיון אנשים מחכים שעות רבות עד לבדיקת רופא ומשלמים לא אחת בחייהם.
אנחנו מתקשים להביט לאנשים בעיניים ולומר להם שאחד מהוריהם מת, כאשר בסתר ליבנו אנחנו יודעים שאם היינו מגיעים מוקדם יותר לחולה או שהייתה עוד מיטה בטיפול נמרץ זה לא היה קורה.
אין מוצדק ממאבקנו. הדרך הקשה והנחושה בה בחרנו היא רק תוצאה של המערכת הרפואית שהביאה אותנו עד הקצה.
נכון, חלק ניכר מהרופאים ממשיכים עדיין להגיע, בתחושה קשה, לעבודה. אבל, לא תעמוד על דם רעך.
הרוב לא יאפשר למאות רופאים אמיצים ונחושים לשלם את המחיר לבדם. מאבקם למען עתיד הרפואה הוא מאבקנו. מלחמתם למען החולים היא מלחמתנו. ודרישתם לתנאים הוגנים, לעבודה בעומס סביר בלי משמרות של 26 שעות רצוף היא דרישתנו.
הרוב הדומם ייקח צד במאבק, ובעוד כמה ימים המאבק יהיה טבול בשלולית אדומה וגדולה.
אדוני ראש הממשלה. שים את כל השיקולים הפוליטיים בצד. שים את כל פקידי האוצר במקומם. סגן שר הבריאות, הבא מתרבות אחרת, אינו מבין אותנו ואין הוא בעל שיעור קומה לפתור את המשבר. חלק ניכר ממעיינו מוקדש ליחסים טובים עם פקידי האוצר, המשרתים את המגזר לו הוא חרד.
את המחיר משלמים כמובן הרופאים והחולים.
אדוני ראש הממשלה, התערב מיד. זאת אחריותך. זאת חובתך. כלפי החולים. כלפי הזקנים. וכלפי טובי בניה של הארץ הזאת – הרופאים המתמחים.