אֲנִי מַקְשִׁיב. מָתַחְתִּי אֶת כֻּלִי לִכְלַל הַקְשָׁבָה
אֵינֶנִּי מִתְחַיֵּב לְהַסְכִּים. כָּכָה זֶה בָּאַהֲבָה.
כָּל רִמָּה עַל עָלֶה מְסִיטָה אוֹתִי מִן הַמַּחֲשָׁבָה.
אֲבָל אֵין עָלִים, אֵין עַלְוָה, יֵשׁ רַק חֶדֶר
צַר מִלְּהָכִיל.
אֲנִי מַקְשִׁיב. כָּל עוֹרֵק בְּגוּפִי מוּסָט אֵלַיִךְ.
לַמִּלִּים הַיּוֹצְאוֹת מִגְּרוֹנֵךָ לַחִיּוּךְ הַמֻּטְמָע בְּפָנַיִךְ.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי מַסְכִּים.
בּוֹלֵעַ אֶת עֶלְבּוֹנִי וּמְגַרְגֵּר אֶת הַזַּעַם.
אֲנִי מַסְכִּים אֲפִלּוּ שֶׁאֵין טַעַם.
אֲנִי נִדְרָךְ. אַתְּ שׁוֹתֶקֶת. אַחַר כָּךְ מִזְדַּעֶפֶת.
אוּלַי זֶה מְאֻחָר.
לֹא נוֹרָא. שְׁרִירַי נִרְפִּים.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי מַסְכִּית.
אֲנִי מַקְשִׁיב. עָצַמְתִּי אֶת אָזְנַי לִקְרַאת הַדֶּלֶת
הַפּוֹגַעַת בְּנֻקְשׁוּת.
מָחָר אַקְשִׁיב לָךְ שׁוּב.