השיר שפענוחו אבד

שני שירים פרי-עטי יובאו כאן. הראשון, "דירה להשכרה", דורש פענוח כפי שיסתבר מיד עם קריאתו. עם השנים, פיצוח זה של דבר-הסוד שבשיר אבד לי - יובא לפיכך פענוחו ששקדתי עליו מחדש. השני והמסיים, "סוף השיר", מציין סופה של חברות. YouTube הוא מדיום עולמי יעיל לחשיפה ופרסום הנגיש לכל אחד, בו כל אחד גם יכול להיות העורך של עצמו. לאחרונה התחלתי להעלות אליו גם סקיצות לא מעובדות. דוגמה כזו היא הווידאו-קליפ של "סוף השיר". דירה להשכרה. מילים ולחן: יורם מרקוס א הוא עלה במדרגות של אבן אפורה; כתמים כהים התפשטו על קירות ואבק צנח ממרומי התקרה, במבוא האפל של אותו בית-דירות. בקומה השנייה הוא האט פסיעותיו וניצב בִּדממה מול דלת סגורה, על גבה הוצמדה מעטֶפֶת-מכתב שנשאה שתי מלים: "דירה-להשכרה". אולי שוב הדלת אט-אט תיפתח, והאור הבהיר ילטף את פניו... אז הוא יִראה ממולו רק אותַך, בעינייך דמעות, בשערֵך הזהב. ב כשעלה לראשונה לדירתה השכורה לבו הלם בחוזקה מול דלתה; היא פתחה והאור הַבּהיר בִּשערה, ואליו חייכה והושיטה ידה. הם פגשו זה את זו מדי יום מחדש, ורק פעם אחת יומיים לא בא... כשביום השלישי שוב נקש על דלתה, הוא הבחין במלים: "דירה-להשכרה". אולי שוב הדלת... ג הוא עולה בְּמדרגות האבן השחורה; ריחות של עובש נודפים מקירות וטיפות נושרות מסדקים בַּתקרה, במבוא האפל של אותו בית-דירות. בקומה השנייה הוא מאט פסיעותיו, וניצב בִּדממה מול דלת סגורה הנושאת על גבה את קִרעי המכתב ומלה יחידה ששרדה: "להשכרה". אולי שוב הדלת...

לגבי החידה, התעלומה, שבשיר - הערה: גם אני, אחרי שחלפו שנים, לא זכרתי ולא הבנתי (– את שכתבתי אני: לא ייאמן!) מה מעטפת המכתב, מהם קרעי המכתב, ואיך זה קשור לכתובת "דירה-להשכרה" – מה בכלל הסיפור? לקח לי 24 שעות... הייתי צריך לישון על זה overnight, כדי לפענח. מהו באמת הפתרון הנכון? – יש בשיר סיפור אילם: שלעולם לא יסופר. ודרמה גדולה! לא צריך מאומה כדי לפענח ולחשוף את הסיפור הנסתר החבוי, רק מילות השיר שהובאו. "דירה להשכרה": הפענוח שתי נפשות תאומות (לסקפטיים: קיים דבר שכזה!), ונגזר עליהן להיפרד. הבתים החוזרים: הוא בא כמובן שוב ושוב לפקוד אותו בית-דירות שבו גרה בשכירות אהובתו, על-אף שכבר עקרה. כמו שמתאבלים על אבידה, ממש כך; כמו שהולכים לעלות על קבר. כל בית משלושת הבתים בשיר, בכלל-זה זה המשחזר את ההתחלה (השני), הוא עוד קטע במסכת; בהתרחשות שאירעה. ובכן, בהחלט קיימת פה טרגדיה: כשפעם אחת יומיים לא בא, זאת מבלי שדאג להודיע מראש, פירשה אהובתו שאינו חפץ בה יותר, והגיבה באופן הקשה ביותר שניתן – עזבה את הדירה מבלי להותיר עקבות, לצמיתות, כדי שיותר לא תהיה לו שום אפשרות, שום דרך, לאתר ולפגוש אותה. עד כאן הכל עולה בבירור מהשיר. המכתב: מה זה המעטפה, עם הכיתוב עליה? – ומה הקרעים? היא השאירה בבית מכתב לאהובה: בטרם עזבה את הדירה. מכתב-פרידה. סופי! שבו אינה משאירה שום פרטים כיצד אפשר למצוא אותה. בעלת-הבית, האישה המשכירה, הייתה אמורה כמובן למסור מכתב זה לידי החבר, בפעם הבאה שיופיע. באטימות-לב, ברוע לב מלוּוה נקמנות, בשל כעסה הרב על השוכרת שהנה, איבדה את הכנסתה ממנה, שלפה את המכתב וקרעה אותו לגזרים, שמה את הקרעים חזרה במעטפה, והצמידה אותה לדלת דירתה מבחוץ עם נעץ כשהיא משתמשת בה לכתיבת מודעה: "דירה-להשכרה". כשהחבר בא לאחר יומיים שלא הופיע (בדיוק הבית הראשון שבו נפתח השיר!), לא נענו נקישותיו. תחת זאת מצא את המעטפה – עם הכיתוב "דירה-להשכרה" – מוצמדת. כשבדק ומישש, נוכח לתדהמתו הנוספת שאין זו מעטפה ריקה בלבד, זה מכתב. הוא תלש, נטל את קרעי המכתב שהיו בפנים, ושב לנעוץ על הדלת רק פיסה שקרע מהמעטפה עליה המילה (היחידה!): "להשכרה". המילה שבה מסתיים השיר, וכמובן: גם הפענוח שלנו. שוב, אין ולו מילה מכל כתב-ההתרה הזה, שלא ניתן היה להעלות מתוך מילות השיר.

סוף השיר. מילים ולחן: יורם מרקוס מכל הקולות ההולמים באוזניי, התובעים, הרוגזים, המתרפסים, אחד, רק אחד יחדור אליי והוא רוטט, חרישי ומקסים. מדוע שירי כבר הגיע אל סוף כְּלב שנדם מלפעום? – ואולי הדברים לא קרו מעולם, או נמוגו עם תום החלום? מכל המנגינות הנוגנות באוזניי, הצורמות, ההולמות, המתייפחות, אחת, רק אחת תחדור אליי והיא צלולה כשירת עלמות. מדוע שירי... מכל המראות הנגלים לעיניי, הקרים, הקודרים, האפלים, אחד, רק אחד יחדור אליי והוא בהיר כנופים רחוקים. מדוע שירי... מכל הדמויות הנגלות לעיניי, אפלות, נמוגות מעוּותות, דמותֵך, רק דמותך תקרב אליי והיא זַכָּה כַּדמעות הזולגות. מדוע שירי...