|
בלב האדמה מן הגבול הדרומי
מחילות מוות,
פצצות מתקתקות,
יורקות אש,
מאכלת גופרית מכלה,
תימרות בעתה מאבכות.
בית בכפר,
טבול בנוף הדר,
כפותים באימה,
תחת בלהות אש תופת,
טילים ממעל,
ירי מחריש,
בפאתי חצר,
רק קודם שַלְוָוה
באור תכול.
אומה אחת
כועסת, מתווכחת
שרה ודואבת,
ילדיה שולחת
לגיהינום אכזר...
נצחית ומאוחדת,
בליבה זיכרון,
לא עוד ייגדעו גפיה
צבא אחד,
עזוז וגבורה,
ברעם האש,
תרים נקרות.
את נפשם
למענך יתנו, ישראל.
סחופי אימים,
נפתלים בקרבות מרים,
בין חיסול מחבלים,
לפגיעה באזרחים.
משפחה אחת,
עיוורת וחוששת
לא נחה לא שוקטת,
מתנדבת בתשוקה,
חדורת אמונה,
מתפללת לשלומם.
לא נחה מבוקר עד ערב,
כאבני חומה,
לאומה כולה,
עד הישמע בדלת הדפיקה,
לאחריה הפכה שכולה.
חייל אחד,
לב פועם.
בכיס תמונת משפחה.
עטוף באפוד,
תחת צללית המצנפת.
מחמם בדמו,
הדק ושמורתו.
מישיר מבטו,
מול ריבוא כוכבים,
נצנוצי אלוהים,
שקט משרים.
צרור אחד,
פיצוץ עז.
ציפורני האבדון
הפילוהו לנצח.
אם שכולה אחת:
גאה ובוכה.
מת כגיבור !
נפערה תהום !
אב שכול אחד:
לחמו כאריות,
לשמור על אומה שלימה !
הורים שכולים אותנו מנחמים,
צוק איתן,
לאומה כולה.
אלוה אחד,
שרק הוא יודע.
שא תפילה לאומה,
צבא, משפחה וחייל. |
