קָשׁוּחַ לֹא פַּעַם
לָרֹב טוֹב וְרַךְ
רָחַקְתָּ מִזַּעַם
אָהַבְתָּ כָּל כָּךְ.
מַה בָּעַר לְךָ
לִפְרֹשׁ ?
לְאָן בָּרַחְתָּ לָנוּ ?
הָיָה לָנוּ כֹּה טוֹב
זֶה לֹא סוֹד
מֵעַתָּה, לִבְלִי שׁוּב
הָלַכְתָּ, לֹא עוֹד.
עַל הַטּוּב הָרָצוּף
לֹא וִתַּרְתָּ
הֹוֶה כֹּה חָשׂוּף
כָּאן הוֹתַרְתָּ.
חָלָל שֶׁל מַמָּשׁ
הֵעָדְרוֹ שֶׁל וָרֹד
בְּפֶה כָּל בַּרְנָשׁ
נוֹתַר טַעַם שֶׁל עוֹד.
לְאָן לָנוּ בָּרַחְתָּ
לְעוֹלָם לֹא נֵדַע,
וַאֲשֶׁר בָּחַרְתָּ
הֵן לָנוּ חִידָה !
בְּאֵין אֶבֶן
זִכְרְךָ יְרַגֵּשׁ,
נִשְׁמָתְךָ עֵדֶן
הֵן אַךְ זֹאת נְבַקֵּשׁ.
|