למה ביבי?

שואלים אותי, כפי שוודאי שואלים גם אתכם, למי תצביע בבחירות הקרובות? ואני עונה: איזו מי שאלה זו? וכי זה לא ברור? נראה לכם שאני, כאזרח אחראי של מדינת ישראל, אצביע לראשות הממשלה על מישהו אחר מבנימין נתניהו? וכי למי אצביע? לבוז'י הרצוג שמקסימום יכול להתהדר בכהונה של שר הרווחה? האם אלו הכישורים הנדרשים מראש ממשלה של מדינה שלאחר 66 שנים עדיין נלחמת על קיומה? אגב, לפני שלוש שנים הבדיחה הייתה מצחיקה יותר כאשר הגב' יחימוביץ', עיתונאית צמרת לפי מקורביה, הודיעה שהיא מתאימה לכהן כראש הממשלה וביקשה את פתקכם. לטעמי אלי אוחנה, כדורגלן צמרת בעבר, מתאים יותר. אני כאזרח המדינה ממש נעלב כאשר מעמידים בפני את הבחירה בין ביבי לבוז'י. האמנם "הם" חושבים שאני עד כדי כך טיפש ומטומטם שאצביע לתפקיד החשוב ביותר במדינה, דבר שיכול להשפיע על עתידי האישי ועל עתיד משפחתי, לאדם כה חסר נתונים, חסר ניסיון ולכן חסר יכולת לתפקד כאיש המוביל במדינה. ואז שואלים אותי, האם כל החיים נצביע ביבי? - והתשובה היא לא. למדינה הזו יש, כמו לכל מדינה, שורה של עניינים חשובים לטיפול. במקום הראשון והרבה לפני עניינים אחרים ניצבת הבעיה הקיומית של המדינה, מה שנקרא בלשון העם: שלום וביטחון. במקום השני, במרחק די רב ממנה, ניצב אופן ניהול הכלכלה (במובן הרחב ביותר) במדינה, לאחריה: ענייני דתיים וחילונים, יהודים וערבים ולבסוף ענייני רוחה וחברה. לכן, אם האופוזיציה שהיא כיום "המחנה הציוני" רוצה ל"כבוש" את הנהגת המדינה, עליה להציג כמועמד/ת לראשות הממשלה דמות ביטחונית-מדינית ידועה, מוכרת, בעל ניסיון והישגים בתחום זה. דמות כזו, אם הייתה מוצגת, הייתה גורמת שאנו הציבור היינו בוחנים את המועמדים יותר לעומק, שואלים שאלות פרטניות וענייניות יותר ודורשים תשובות רציניות יותר. אך דמות כזו לא הוצגה ולכן אנו מתעסקים בבקבוקים של שרה כי הרי מי יהיה ראש הממשלה הבא אנחנו כבר יודעים. אירן בשנת 1938 תבע מנהיג גרמניה הנאצית לספח לארצו חלק מצ'כוסלובקיה. הצ'כים שהרגישו חסרי אונים כנגד המעצמה הנאצית מסרו את גורלם לידי ראשי המעצמות דאז. מנהיגי אנגליה וצרפת מצד אחד ואיטליה וגרמניה מצד שני. המנהיגים הסכימו, בסופו של דבר, לסיפוח המחוז ותוך שבוע נכבש כל שטחה של צ'כוסלובקיה. יתכן שאם מנהיגי צ'כוסלובקיה לא היו פונים לעזרת המעצמות אלה עומדים בתקיפות רבה על עמדתם כנגד הסיפוח היה היטלר נרתע או לחלופין פולש וכובש את כל המדינה אך, אז, כנראה שההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה הייתה שונה. מצבנו עם אירן דומה. אומנם אנחנו איננו צ'כוסלובקיה ואירן עדיין איננה גרמניה הנאצית, אך גם אנו, בלית ברירה או בשיקול מוטעה, מסרנו את ההכרעה על פיתוח פצצת גרעין על-ידי אירן לידי המעצמות. אני תוהה רבות איך רבים אצלנו אינם מבינים עד כמה קריטית לעתידנו פיתוח פצצת גרעין על-ידי אירן. אין סכנה שאירן תטיל עלינו פצצה כזו. המציאות בשבעים השנים שיש בעולם פצצות כאלה הוכיחה כי אין מלחמות ישירות בין מדינות בעלות פצצות גרעין, אך לעומת זאת לפיתוח כזה יש השפעה סביבתית גדולה. ראשית יתפתח באזור מרוץ התחמשות גרעיני. שנית כל תגובה שלנו להתגרות חיצונית תצטרך להתחשב במידת התמיכה האירנית בכך. התקפה, למשל, על מחנות חיזבאללה בלבנון שיש בהם יועצים אירנים כאשר אירן היא גרעינית עשויה להיחשב על ידה כהתקפה ישירה עליה. דבר שכנראה ירתיע אותנו. אירן גרעינית תחשב כמדינה המובילה באזור ורבים ירצו ל"חסות בצילה". לכן החלטת המעצמות ביחס להתחמשותה של אירן בפצצה גרעינית היא בעלת השפעה מכרעת על אופן קיומנו ועל עצם קיומנו. והמקרה של צ'כוסלובקיה מטיל צל כבד על כך. לכן נסיעתו של ראש הממשלה לנאום בשני בתי הנבחרים האמריקנים, למורת רוחו של נשיא ארה"ב המוביל את המו"מ עם אירן, מסמלת יותר מכול כי מדינת ישראל לא תקבל את פסיקת המעצמות ביחס לאירן כ"ראה וקדש". ועדות פרס ישראל שמעתי את האיש הגדול בספרות אך אוויל פוליטי לא פחות גדול, בישראל, אומר כי ספרים קוראים רק 30% מהאוכלוסייה, היתר ספק אם הם קוראים עיתונים בכלל. אז איך רוצים שההכרעה הכה חשובה על מתן פרס ישראל לספרות יוכרע על-ידי כלל האוכלוסייה? - הוא צודק. אני, למשל, הייתי שולל ממנו את הזכות להצביע בבחירות. מה הוא בכלל מבין בעניינים כאלה. הרי כאשר הוא כבר מצביע הוא שם פתק של מפלגה חסרת כל חשיבות. כאילו ששם פתק לבן או בכלל לא הצביע. אני בהחלט מצדיק את ראש הממשלה והלוא מסיבה אחת. ההתנשאות של אנשים כמו עמוס עוז, נחום ברנע ודומיהם כה מגעילה ודוחה שכל אפשרות אחרת עדיפה על פניהם.