שלום, כאן
אהוד אולמרט, מצבי לא טוב, 6 שנים גזרו עלי, אבל בואו נחזור ל-2006:
2006 - בעזרת טומי לפיד,
דן מרגלית ו
אמנון דנקנר הפכתי ראש ממשלה, לא מימשתי הבטחתי לרייכמן להיות שר חינוך והוא פרש. לא ידעתי שאסור לי להיות ראש ממשלה, עם עבר כמו שלי הייתי חייב להישאר בצל, ואילו אני הצצתי ונפגעתי. במורד השנה יזמתי את מלחמת לבנון השנייה, המלחמה היחידה בתבל בה הצבא היוזם הפתיע את עצמו. לא חשוב מה יצא, הציבור תפס אותי ככשלון, הציבור תפס את ציפי ככשלון, הרמטכ"ל הלך הביתה.
ועדת וינוגרד מתחילה לעבוד, אני מקפיד שזו תהיה ועדה ממשלתית ולא ממלכתית, זה לא עזר לי הרבה.
2007 - רייכמן מתחיל לעבוד עם לחיאני ולפיד. תמיד טוב להתחיל עם שניים, החזק מנצח. לחיאני חכם, שד משחת, לפיד עם פופולריות גדולה, אני לא בטוח שאני אוהב את זה אבל המציאות היא שאני נחשב כראש ממשלה נפל וחייבים למצוא אלטרנטיבה לקולות לקראת 2010.
2008-2007 מתפרסם דוח הביניים והדוח הסופי של וינוגרד. דוח הביניים מאוד שלילי, מרעיד את אמות הספים, הדוח הסופי, מרגרינה בשמש, עו"ד בנקל ממשרד ראב"ד (עו"ד ראב"ד היה מקים קדימה) התנדב למילואים בפרקליטות הצבאית, ויצג את לובשי המדים ללא כל זיהוי שמם, מי יודע איפה היינו היום בלעדיו.
2009 – מתחילים כל הסיפורים המשפטיים, ברק תוקע לי סכין בגב, אני עוד אראה לו. יש בחירות - לפיד ולחיאני עוד יונקים אני הולך הביתה, ביבי לוקח.
2012-2010 – לפיד עושה עבודה מצוינת מהאולפן, פרשת הרפז, פרשת
רשות השידור, הוא תוקע לביבי אחת אחרי השנייה. לחיאני מסוכל ביום ו' קבל עם ועולם, לפיד משדר מאולפן שישי את המעצר המתוקשר של לחיאני – זהו, לחיאני לא בתמונה יותר.
מאיר דגן וריכמן עם עוד הרבה חברים וחברות מקימים את "יש סיכוי", אם "יש סיכוי" תצליח, נעלה את אחוז החסימה, הערבים ייעלמו או יתאחדו ורק אז יהיה לנו סיכוי לחזור לשלטון. לא סתם קראנו לחבורה הזו יש סיכוי, לפיד יוצא מהארון ומקים מפלגה.
2014-2013 – אביו של ביבי נפטר, ביבי במשבר, מנסים לדחוף לו את מופז, זה נראה מצליח אך ביבי מתעשת והולכים לבחירות. ביבי מנצח על הקשקש, בנט טירון פוליטי חובר אלינו בלי שהוא יודע אל מי הוא חובר. מוקמת ממשלה בראשות ביבי צ'וקומוקו שאנו אוחזים בה במקומות רגישים, רק לא במערכת המשפט, שם אני אוכל אותה שש שנים בפנוכו. ערעור אולי יוריד שנה, אבל חייבים למצוא פתרון בסגנון בראון-חברון, רק יועץ משפטי, שר משפטים ונשיא יוציאו אותי מהבוץ, עם זאת לפיד מביא לנו על מגש של כסף את העלאת אחוז החסימה.
2015-2014 - ביבי יוזם מהלך שמוביל לבחירות, אנחנו מופתעים קצת אבל נערכים מהר. אנו יודעים בדיוק את החור הגדול של חוק מימון בחירות, תעמולה נגד ללא זיקה, אנו מפעילים את אייל ארד ומאיר דגן מבחוץ,
ציפי לבני ובהמשך
ראובן אדלר במפלגת העבודה, גלנט אצל כחלון, לפיד ממילא בכיס שלנו, וכך בתנועת מלקחיים ובכסף רב אנו מתקדמים אל עבר החנינה המיוחלת. תחילה רצינו לקדם מאוד את העבודה, אחרי כן כשהרימו ראש העדפנו דווקא שכחלון ולפיד יתנפחו על-מנת שיהיו שלשלאות על ממשלת הרצוג, אממה הציבור כנראה חש בבטן שמשהו לא בסדר וכל המהלכים האלה השתבשו. ביבי לקח בגדול.
היום אני אובד עצות, מה לא ניסיתי? מדוע נכשלתי? למה זה מגיע לי?
