X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
הבחירות הוכיחו שנושא איכות חיינו והפערים בחברה לא עמדו במרכז סדר היום הלאומי מה שצריך זה כמה סטף ורטהימרים בעלי חזון, השראה ומעוף
▪  ▪  ▪
צריך רעידה בנפאל כדי להזכיר לנו את הפן האנושי שלנו [צילום: AP]

לא מכבר שודרה בחלק המגזיני של חדשות ערוץ 10 סדרת כתבות בשם "עבדים". הכוונה אינו לתקופת פרעה במצרים וגם לא לעבדות של הכושים באמריקה. הכוונה היא לעבדות של המאה ה-21 בתחום התעסוקה המתקדם ביותר- תחום היי-טק בישראל. הדיווח סקר את עובדי ההיי-טק במתחמים שלהם כאשר הכול נמצא בהישג יד ורגל, כמו מכוני כושר, מכוני יופי, מסעדות, מרכזי קניות, שירותים למיניהם. "עמקי סיליקון" ישראלים. הכול כדי שלא לבזבז זמן מיותר. השאלות שנשאלות בכתבות הן האם בכך יש שיפור באיכות חייהם של האליטות הטכנולוגיות שלנו. מה קורה למשפחות, אלה חיים אלה על צורות הזרימה שלהם. באיזו מידה הם קשורים לסביבה האחרת.
ברשימה על המהגרים הישראלים החדשים ב"סיינט ג'ון" במזרח קנדה (עומר שוברט - מוסף הארץ 14.3.2015) מצוטט ישראלי בשם אלעד שלום שאומר דברים אלה: "בסופו של דבר לא עזבנו בגלל כסף. בארץ מצאתי את עצמי מקריא לילדה סיפור לפני השינה דרך הסקייפ מהעבודה. בישראל אם אתה לא עובד 15 שעות ביום, עונה למיילים מהבית נון סטופ בלי שזו תיחשב עבודה - אתה בלחץ שיפטרו אותך". עומר הוא איש הייטק. נדהמתי מגילוי זה, ואנו משתבחים בענף ההייטק שלנו. זאת מצד אחד. מאידך לפי מדדי האיחוד האירופי הפריון שלנו נמוך בהשוואה למערב אירופה. עוד סימן שמדובר בשתי חברות באותה מדינה.
שכן מה שקורה הוא סיפור הגולם המודרני - זה שאנו יצרנו והוא שמעצב את דמותנו. והדמות הזאת היא דמות של ניכור, של אינדיבידואליזם שבו גם הסביבה האנושית היא סביבה טכנית, תועלתית ולא משפחתית במובן הקלאסי של המונח. וצריך רעידה בנפאל כדי להזכיר לנו את הפן האנושי שלנו. זאת אמת, והתקשורת נותנת לכך ביטוי חזק. ישראל, כמדינה של יהודים הייתה פעם ייחודית בכך שהמשפחה הייתה המעגל המרכזי, הבסיס .וזה אמור לגבי הציבור היהודי כולו. כמו ששהה שנים רבות בארה"ב ותהה שבנישואי התערובת אחת הסיבות היא הקוהרנטיות המשפחתית אצל היהודים, שקיימת פחות או בכלל לא אצל הלא יהודים, הלבנים, לרוב הפרוטסטנטים. גם כאן השתבשו הדברים.
הפנאי
אחת המהפכות הגדולות בתולדות האנושות שהחלו בסוף המאה ה-20 והם צוברים תאוצה במאה ה-21 היא מהפכת הפנאי. ככול שגדלה תפוקת הטכנולוגיה העלית והרובוטיקה, כן גדלה תקופת הפנאי. לא לכולם, ולא במידות שוות. אך היא מהווה בעיה חברתית. אחד החוקרים הישראלים הבולטים, שתרם משמעותית להעלאת המודעות הבינלאומית לנושא הוא הסוציולוג וחוקר המדיה פרופסור אליהוא כץ. הוא עשה זאת תחילה בשנות ה-60 בשיתוף חוקר מדיה אחר, פרופסור מיכאל גורביץ' שפעל באנגליה ובשנות ה- 90 בשיתוף אנשי מחקר של האוניברסיטה הפתוחה.
מכיוון שרוב החוקרים במקרה זה הם חוקרי תקשורת, הדגש היה על התקשורת כתחום פנאי עיקרי. אף שכפועל יוצא מושפעים גם שאר התחומים. נקודת המוצא של אליהוא כץ, גם בתחום הצר של מדיית ההמונים, היא שהחברה בעולם החופשי, ובכלל זה בישראל עברה תהליך חברתי דרסטי. מחברה קולקטיבית, סוציאליסטית או סוציאל דמוקרטית לחברה מופרטת או אינדיבידואלית. זה חל על התקשורת. פעם היא הייתה בבחינת " מדורת השבט" - כלומר היה איזה מכנה משותף במסר ובמדיה שסביבו התלכד הציבור. בייחוד בחברה שבטית כמו בישראל, בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה.
המעבר הקוטבי הזה מקולקטיביות לאינדיבידואליזם, גרם לשתי תופעות עיקריות: להתרחבות אי-השוויון בהכנסה בין קבוצות האוכלוסייה, לאמור להתעשרות של מעטים, והתרוששות של רבים. במקביל - להפרטת הפונקציות החברתיות השונות ובעצם למסחור תחומים שונים ביניהם מערכות חינוכיות, חברתיות, משקיות ועוד. הפועל היוצא הוא קיפוח של שכבות רחבות בציבור שאין ידם משגת בין השאר לשלם בעבור צרכים תרבותיים שונים, שהם חלק של תרבות הפנאי. עם זאת לענף התקשורת, שאף הוא חלק מתרבות הפנאי, הנגישות הייתה גדולה יותר- אז.
במחקר הזה בדקו כמה סוגי מדיה: עיתון, רדיו, טלוויזיה, קולנוע וספר. וכן רשימה נלווית של צרכים. כמו הצורך בידע. כלומר הצורך לדעת ולהבין מה קורה בארץ ובעולם. צרכים רגשיים, כמו הנאה, חוויה אסתטית, טיפוח הטעם הטוב, להרגיש חוויה של יופי. צרכים אינטגרטיביים כמו חיזוק האמון, ביטחון, יציבות, סטאטוס., צרכים אסקפיסטיים. כול מה שקשור בפורקן, בבריחה מהמציאות המעיקה בצורך להירגע.
מצרך יקר ערך
בשעה שבחברה הקולקטיבית, אף אם הפנאי לא היה שווה לכול, הרי גם בתחום הזה כמו בתחומים כלכליים, חברתיים, תרבותיים- הפערים היו קטנים הרבה יותר. בין השאר מכיוון שסוג הפנאי היה נגיש יותר, וגם משום שהאיש העובד יכול היה להרשות לעצמו לעסוק בתרבות הפנאי בעיקר בסופי שבוע, או מדי פעם באירועים מיוחדים. אפשר והסמל של התקופה הייתה התנועה הקיבוצית, לאמור התנועה השיתופית, אשר בה הקדישו הרבה מאמצים ומשאבים בתחומי התרבות.
אם נהיה נאמנים לחלוקה של הצרכים כפי שהובאה לעיל נמצא שבשעה שבקצה האחד נמצא הרצון להדוניזם, כלומר ליהנות ממנעמי החיים. בקצה השני נמצא אסקפיזם. המציאות החברתית, כלכלית ואצל רבים גם הפוליטית, היא כה עגומה שכול שאנשים מבקשים זה לברוח. לאו-דווקא לברלין. אפשר לברוח גם כאן. לא רק פיזית אלא נפשית. למעט בשמיעת חדשות, בצפייה בתופעות של שחיתות, וכל אותם גילויים שאינם מרנינים ולא מרוממים את מצב הרוח לא רק חברתית אלא גם פוליטיות. לאמור במסגרת הצורך בידע. לא רוצים לדעת. ככול שנדע פחות כן ייטב לנו. מגמה זאת מצאה לדעתי ביטוי בבחירות האחרונות. זאת הייתה בריחה מן המציאות. האם זה נורמאלי, והאם זה בריא חברתית ופוליטית? התשובה היא לא!
אבל עסקינן ברשומה זאת היא בתרבות הפנאי. כאמור, המחקרים בתחום הזה הם רבים כיום גם במערב וגם בארץ. במגזין "כלכליסט" מופיעים 123 ערכים של תרבות הפנאי בישראל. אולם אותם נתונים מלמדים כי גם בתחום הפנאי כמו בתחומים אחרים ישנם פערים עמוקים בין חלקי אוכלוסייה שונים. גם בקרב הציבור השכיר ישנם פערים. באותם מקומות שבהם העובדים מרוויחים טוב בשירותים, נלווים אליהם גם הטבות בתחום הפנאי. זאת בצורת של נסיעות מאורגנות, בתי מלון זולים, ואף נקודות זכות במסווה של השתלמות. זה אינו מנת חלקם לא של עובדים לא מאורגנים, לא של עובדי קבלן ולא של עובדים במפעלי תעשיה .הפערים הם לאורכם ולרוחבם של הרבדים החברתיים והכלכליים של האוכלוסייה. אבל מקרב המקופחים והדפוקים, ללא ספק האוכלוסייה הקשישה מככבת. והיא לא ככבה במערכת הבחירות האחרונה.
10% מן האוכלוסייה בישראל בתת טיפול ומודעות
במגזין דה-מרקר מן ה-21.4.2015 כותב אבי ביצור, ראש ההתמחות בגרונטולוגיה במרכז ללמודים אקדמיים באור יהודה: "מספר החברים במועדון הגיל השלישי נמצא בנסיקה. היחס לזקנינו, דחיקתם לפינה, אי-קידומם, אי-שיפור מצבם החברתי, התרבותי והכלכלי והעובדה שאין להם ייצוג פוליטי בכנסת החדשה וגם לא בממשלה שתקום- מעוררים חששות".
דומני שהמונח "חששות" הוא מאוד מינורי. לדעתי מונח טוב יותר הוא "חרדות", שמקורם שערורייתי. מצב אוכלוסיית הקשישים בארץ נדונה בהרחבה בכנס הרצליה בשנת 2010. סקירה ממצה מאוד בנושא ניתנה בע"פ ובכתובים על-ידי רחל מכטיגר, חוקרת בכירה במרכז הבינתחומי בהרצליה. אחת התצפיות החשובות של מחקר שנערך על-ידי אוניברסיטת בר-אילן היא שינוי פרופיל של אוכלוסייה זאת. האנשים כיום על סף זקנה, הם אנשים משכילים יותר, הם פעילים יותר ובעלי דעה. זאת בשעה שהטיפול כלפיהם נמצא בפאזה קודמת ולא עכשווית. בעיה נוספת היא התפיסה הבינדורית המוטעית והירידה במחויבות הבינדורית.
על-פי כול הפרמטרים הן בהשוואה לכלל האוכלוסייה בארץ והן בהשוואה לאוכלוסיות הקשישים באירופה, מצבם של אנשים זקנים בארץ הוא רע. שליש מהם נמצאים מתחת לקו העוני, קרוב למחצית מתלוננים על העדר תמיכה רפואית מספקת, לרבים הבעיה היא בדידות. אבל יחסית לשאר חלקי האוכלוסייה גם אלה שנמנים עם בני המזל כלכלית והשכלתית, הטיפול בהם הוא רחוק מן ההכרה שהם מהווים עשרה אחוזים מן האוכלוסייה ולפי התחזית - בשנת 2030 הם יהוו 14 אחוזים. תרגמו זאת למספרים ותקבלו קרוב למיליון וחצי קשישים. מן ההיבט הזה נקל לראות את הפער האדיר בכול ההתייחסות לאוכלוסייה זאת מכול הבחינות: כלכלית, צרכנית, תרבותית, תקשורתית, חברתית, בריאותית וכל שאר התחומים. בזירה הזאת מדינת ישראל היא מדינה מפגרת. בשעתו ברשומה על תועלת החיים מול תועלת החיים, ציינתי כי תוחלת החיים בישראל היא ברכה בעירבון מוגבל, מכול בחינה שהיא, ואין טעם לחזור על הפרטים שמצויים שם. אציין רק נתון אחד בלבד בשל החורף הקשה הנוכחי במיוחד- 44% מכלל הקשישים וויתרו על חימום בתיהם בשל קשיים כלכליים. ונושא זה נדחק, הושלך, מכיוון שביבי כיוון את הדיון נגד אירן, ולא בעד הקשישים, ובעד הדפוקים.
תוחלת החיים מול תועלת
לכאורה מלבד האוצר הרי לכול המשרדים יש יד ורגל גסה במצבם של הקשישים. במיוחד למשרד לענייני גמלאים. בקדנציה הקודמת של ממשלת נתניה, כאשר ראש הממשלה היה גם השר למשרד הגמלאים שימש המשרד בעיקר לצרכים פוליטיים ומבצעי ראווה. נמסר לי כי דווקא בתקופה של השר אורי אורבך שהלך לעולמו לא מכבר, היו כמה ניסיונות שלו לטפל נקודתית בכמה מוקדים חשובים כמו קשישים חולים, ניצולי שואה במוסדות במיוחדים. כזכור הייתה גם מפלגת גמלאים אשר כשלה בשל מחדלים של המנהיגים הפוליטיים שבחלקם אף נגעו בטוהר מידות. גם הסתדרות הגמלאים וגופים אחרים הם אנכרוניסטיים, ורובם עם גוון פוליטי. תזכורת טרייה על מצב הקשישים קבלנו במדור "זקנה במסדרון" (הארץ, 31.3.2015) שבו שואלת נורית וורהפט: "איפה הזקנים" ומדגישה כי ",אפילו בפרסומת לדיור מוגן לא מראים את הזקנה במלוא הדרה, ומתי ראיתם באחרונה כיסה גלגלים או הליכון? מאידך-גיסא, יש מצב שבו תוחלת החיים הולכת וגדלה, אך הביטוח הפנסיוני הולך וקטן. בדה-מרקר אתמול - 29.4.15 - מביאה מירב ארלוזורוב מחקר של ד"ר שאול יוטב וד"ר עידית סולברג, מומחים לפנסיה ולכלכלה מאוניברסיטת אריאל. המחקר בדק את השפעת תוחלת החיים על החיסכון הפנסיוני מצב הקשישים בישראל המחקר פותח בעובדות המשמחות על הזינוק בתוחלת החיים בעולם: מאז תחילת המאה הקודמת, עלתה תוחלת החיים בעולם בכ-30 שנה, אם כי מרבית העלייה נבעה מירידה בתמותת תינוקות. כשמתמקדים בצד המבוגר של עקומת הגילים, מתגלה שבתחילת המאה ה-20, לבני 65 צפו תוחלת חיים בפנסיה של 11 שנה. ב-2012, תוחלת החיים הצפויה העולמית לבני 65 צמחה בשמונה שנים, ל-19 שנה. בישראל, היא גבוהה יותר - בנות 65 צפויות ל-21 שנות חיים, ובני 65 לכמעט 19 שנה".
אלה הנתונים. אך לדעתי דווקא במצב הקיים, כאשר חלק מקרב הגמלאים הם בפועל וכוח גורמים יוזמים ויצירתיים, יש מקום שהאנגריה והלחצים לשיפור מצב הקשישים יבוא מבפנים. יש דוגמה. ארה"ב.
AARP - האיגוד האמריקני של הגמלאים - מושא לקנאה
האיגוד האמריקני לגמלאים הוא הארגון הוולונטארי והלא ממוסד הגדול ביותר מסוגו. הוא לא נוסד על-ידי שום גוף, ממשלתי או ציבורי, אלא על-ידי מחנכת גמלאית ד"ר אתל פרסי אנדרוס בשנת 1958. כבר הזכרתי ארגון זה בעבר. מגוף קטן הוא הפך לאחד הארגונים הגדולים והמשפיעים בארה"ב. לצורך קיומו והתפתחותו של הארגון למען חבריו יש לו שתי זרועות מסונפות. זרוע של שירותים בע"מ שהיא זרוע השקעות אך ורק למטרות הארגון וזרוע של תרומות, שהיא זרוע ללא רווחים. "אארפ" נחשב לאחד מקבוצות השדולה החזקות ביותר בארה"ב. היא לא זקוקה למפלגות שכן הנציגים הפוליטיים משתי המפלגות מחזרים אחרי הארגון.
הוא מציע לחבריו ביטוח רפואי משלים לזה שהם מבוטחים בביטוחים אחרים, או ביטוח מוחלט לאלה שלא מבוטחים. חברי הארגון נהנים מסל תרופות מוזל, מכול סוגי מוצרים, כולל מזון - בהנחות גדולות, מחבילות תרבות ובידור מוזלות מטיסות מוזלות, מביטוחים מוזלים, בתחום הביטוחים למשל זוכה הארגון בעצמו לאחוזי תווך, שכן באמצעותו מבוטחים חבריו. ועוד שירותים ומצרכים למיניהם. מן הרווחים האלה נהנים למעשה החברים שמשלמים דמי ביטוח נמוכים בהרבה מפי שמקובלים בשוק האמריקני. אמצעי התקשורת המופצים לחברי הארגון, בשל התפוצה הגדולה שלהם מכוסים במידה רבה על-ידי פרסומת. כל זאת לא משום שהם כוח פוליטי, שגם זה חשוב, אלא משום שהם כוח קנייה אדיר וכל ענף או רשת תחזר אחריהם. 37 מיליון חברים(בשנת 2014) הם כוח שכול גורם שווקי יתחשב בו.
באתר של הארגון נאמר כי הקרן ללא רווחים "רוצה לחדש את האפשרויות לאלה שנתונים עכשיו במשבר, ככה שרבבות של מתנדבים בני חמישים ומעלה בעלי שכר נמוך יכולים להיכנס שוב לפעילות כלכלית, ולשמש כתומכים למשפחות ולקהילות שלהם... החזון של הקרן היא ארץ שהיא חופשית מעוני שבה שום אדם מבוגר חש פגיע".
מושא לקנאה בארץ קפיטליסטית
הסיסמה בלוגו של האיגוד היא "לשרת ולא להיות נתונים לחסדי אחרים", .עם זאת בנתונים שהבאנו יש בשורה גם לנו בארץ. זאת טמונה בעובדה שעם ציבור הגמלאים עכשיו נמנים אנשים שיכולים להתפנות ליוזמה ולתושייה, לזיקה לשיווק ולמדיה בכול הקשור להתאגדות עצמית של הגמלאים שיהוו כוח משיכה חזק במשק. ולפחות במסגרת התאגדות כזאת תהיה סולידאריות חברתית וכלכלית. שום הסתדרות גמלאים, לא משרד גמלאים ולא יוזמות של אתרי גמלאים לא יוכלו לעשות מה שעשה האיגוד האמריקני, אלא אם זה יבוא מבפנים. גם העזרה החומרית וגם העזרה הנפשית ותחום הפנאי יהיו "תוצרת שער לבן".
מה שצריך זה כמה סטף ורטהימרים בעלי חזון, השראה ומעוף כדי להגשים תוכנית כזאת. זה הכול. כול השאר יבוא. מסיבה פשוטה. הקשישים, ברובם לפחות, עדיין לא יודעים זאת, הם כוח. מן הראוי שבראש וראשונה הם חייבים להביא זאת בחשבון וישתמשו בו, ואם הם יעשו זאת הממסד לא יוכל להתעלם מהם. גם לא המפלגות - בבחירות הבאות וגם לא לפניהם.

פורסם במקור: אתר המחבר "זרקור"
תאריך:  01/05/2015   |   עודכן:  03/05/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
לקחת בידיים את הזמן... וגם את הגיל
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
רשימה כואבת ומכאיבה
עברי בן-יוסף  |  1/05/15 16:17
 
- "נכס לאנשים  ל"ת
י.ש  |  1/05/15 18:04
 
- "נאחס לאנשים"
י.ש  |  1/05/15 18:20
2
הפרצוף האמיתי של ניוז1 - י.ש
לי.ש ולמערכת  |  1/05/15 19:10
3
הקשישים נשכחו מזמן
דרור רייך  |  1/05/15 23:32
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ד"ר משה טרדימן
לא רק מתחים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואתניים הביאו לפרוץ הסכסוכים הפנימיים במזה"ת במהלך העשור האחרון. שינויי האקלים ותופעת ההתחממות הגלובלית הביאו ללחץ כבד על רמת החיים הירודה ממילא של אזרחי האזור. התפשטותם של שטחי המדבר וניהול גרוע של משק המים הביאו לפגיעה בחקלאות ובמי השתייה של אוכלוסיות שונות מסוריה ועד תימן, ובמדינות המפרץ מתכוננים ליום שאחרי הנפט
שירה כהן
מאז ומתמיד ידע דניאל קפלן שהוא יהודי, אבל החיים באוקראינה של אחרי המשטר הקומוניסטי, לא הקלו עליו. השאלות ששאל על העולם שממנו בא, שלחו אותו למסע ארוך - ובסופו מצא את התשובה. "מהאמת אי-אפשר לברוח", הוא אומר
טובה ספרא
מה צפוי למדינה בראי הכוכבים    כמה חשובה אחדותנו כדי לשמור על עצמנו ולקדם את תוכניותינו כמדינה    חשוב לדעת לעמוד על שלנו מול אלה הרוצים להכתיב את מדיניות ישראל, ולא מקבלים את הבחירות הדמוקרטיות שהיו וביטאו את רצון האזרח כאן    נסו לשמור על איזונים בתחילת השבוע, לא להגזים בשום דבר
אלעזר לוין
הוא עוד לא נכנס לתפקידו, וכבר מצליח משה כחלון לזעזע את שוק הדירות הרגיש, על-ידי תוכניות מוזרות והזויות    הטעות היומית: הכפלת מס רכישה למי שרוכש דירה שנייה    למעשה, המס יגדל כמעט פי ארבעה
ארי בוסל
רשמים מהוועידה הכלכלית הבינלאומית השנתית של מכון מילקן במלון הילטון בבוורלי הילס
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il