יש משהו מוזר, מביך ומטריד מאוד בהודעתו של שר האוצר
משה כחלון, כי החליט לא לטפל בנושא הגז עקב "קרבתו האישית" לנושא. מהות הקרבה לדברי השר: יחסי חברות עם
קובי מימון, הידוע בציבור כאחד מראשי הקבוצות שלהן אחזקות בתחום הגז. על פניו נראית ההודעה כמעשה נבון ונכון, אבל בפועל יכול מאוד להיות שהודעה זו תהיה הפתח לפתרון תעלומה רבת שנים המעסיקה את המשק הישראלי ואף את רשויות המס והרשות לני"ע, כיוון שקובי מימון טוען שכלל אין לו כל קשר למשק הגז, וכי על-פי מה שרשום בספרים של החברות הכלולות בקבוצת ישראמקו, האדם השולט במקבץ החברות הגדול, ועתיר הנכסים וההון הזה, שאיתו כנראה היו למימון קשרי בעלות בעבר, הוא ידידו
חיים צוף.
לעומת מימון טוענת גרושתו
כרמלה וילנסקי, כי מימון הוא בעל הבית המרכזי בקבוצה, אך הוא מציג את עצמו כחסר רכוש במטרה להתחמק מתשלום מיסים בישראל. וילנסקי ובאי-כוחה הגישו לבית המשפט מסמכים רבים, המעידים לטענתם על בעלותו האמיתית של מימון ושליטתו בקבוצת ישראמקו. לצורך אימות הטיעון הזה אף הוזמן למתן עדות בבית המשפט שר האוצר משה כחלון שנחשב במשך שנים רבות לאחד ממקורביו של מימון וכאיש סודו.
תעלומה של שנים
התעלומה האופפת את מימון ועסקיו קשורה בקבוצה העסקית הכוללת את נצב"א-י.ו.א.ל-ישראמקו-אקויטל-נפטא ששווין מיליארדים רבים, העסיקה את רשות המיסים שנים לא מעטות וגם את רשות ניירות ערך האמורה להגן על האינטרסים של הציבור המושקע, באמצעות הבורסה, בחלק מהחברות המדוברות.
מבנה הבעלויות של קבוצת החברות במסגרת ישראמקו, על-פי הדיווחים לציבור, הוא כזה: נצב"א, מחזיקה ב-96 נכסים בשטח כולל של 973 אלף מ"ר, ביניהם מגרש בדרום הקריה בתל אביב והתחנה המרכזית החדשה. שווי הנכסים של החברה הינו כ-5.3 מיליארד שקל. בעלת השליטה בנצב"א היא איירפורט סיטי (60%), חברה בשווי 2.2 מיליארד שקל עם אג"ח שההון הרשום שלהן למסחר מסתכם ב-1.7 מיליארד שקל. מעל איירפורט סיטי נמצאת חברת י.ו.א.ל (60%), בשווי 2.2 מיליארד שקל גם היא, עם אג"ח בערך נקוב של רבע מיליארד שקל. בי.ו.א.ל מחזיקות שתי חברות: אקויטל (36%), ששוויה כ-800 מיליון שקל והנפיקה אג"ח בסך 90 מיליון שקל, ונפטא (15%), ששוויה 2.3 מיליארד שקל ולה אג"ח בהיקף של 225 מיליון שקל. נפטא מוחזקת על-ידי י.ו.א.ל (60%), שלה אג"ח בהיקף של 225 מיליון שקל.
מסובך - כן, אבל נראה כי בכוונה נפרסה הרשת בצורה מורכבת שכזו, תחת כותרת בעלות של חברה פרטית בשם י.ח.ק, כדי שיהיה קשה מאוד לבדוק מה שייך למי.
הסיפור מסתבך יותר אם מנסים לרדת לחקר מבנה הבעלויות והרווחים של פרת המזומנים הגדולה והמניבה - ישראמקו (בעלת שווי שוק של 9 מיליארד שקל), המחזיקה בנתחים מתוך אחדים ממאגרי הגז המבטיחים בישראל. ניתוח האחזקות של החברה מגלה שהיא גם בעלים של חברות נדל"ן וחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה לני"ע בתל אביב.
כחלון היה צריך להודיע
בסיטואציה המוסתרת היטב הזו טוב היה עושה כחלון אילו הודיע מראש, לפני הבחירות, שלא יעסוק בסוגיית הגז. כך יכול היה להבהיר לבוחרים הפוטנציאליים למה עליהם לצפות, ולא מסתבך בהפרת הבטחה שהשאלות שהיא מעלה רבות ומחשידות.
אולם אם כחלון כבר חשף בפני הציבור את חברותו עם מימון, מוטב שיצהיר מיד על שלל הסוגיות העסקיות שבהן מימון מעורב ועשויות לשר להיות השפעה ישירה עליהן, לחיוב או לשלילה - אם זה בשוק הגז, בשוק הנדל"ן, בשוק ההון או בהתנהלותו מול רשות המיסים. אם אכן זו התעלומה בנוגע לעסקי מימון, וכחלון יודע את האמת על עסקיו של חברו הטוב, הוא היה חייב להודיע גם שאיננו יכול כשר האוצר להמשיך ולהיות אחראי לרשויות המס וגם להיות מנוע מלעסוק ברשות לניירות ערך.
מהם "יחסי החברות"?
השאלה המרכזית שעליה עדיין לא זכה הציבור לקבל מענה היא זו: אם מימון טוען שאין לו כל קשר אל קבוצת החברות המדוברת, כפי שטוענים גם פרקליטיו, כולל החברות הקשורות בנושא הגז, מדוע היה צריך כחלון להודיע דבר שאינו אמת ושבגללו לכאורה הוא מנוע מלעסוק בנושא הגז. משהו בכל הפרשה העמומה, כמעט כמו המדיניות הגרעינית של ישראל, איננו מתקבל על הדעת או לפחות בלתי מדויק בלשון המעטה.
במצב עניינים מוזר שכזה, טוב יעשה כחלון אם ידאג לחשוף לעיני הציבור את כל מה שהוא יודע על עסקיו של חברו הוותיק והטוב ואיזה חלק היה לו אישית בעסקים אלה, אם היה. מותר לו גם לדחות באופן מוחלט הצעה שכזו. אבל במקרה כזה חובתו לעזוב מיד את משרד האוצר או לחליפין לנתק את עצמו, כשר האוצר, מטיפול בכל מגוון התחומים של עסקי חברות הקבוצה. אולי הפתרון הנכון למוצא מן התסבוכת יהיה שכחלון יתפטר מתפקיד שר האוצר ומימון ידאג למצוא לו עיסוק חליפי הולם - יו"ר הקבוצה בתמורה מכובדת, או לפחות המנכ"ל שלה.
אם כחלון לא יעשה דבר מבין האופציות האלה וימשיך לכהן בממשלה שהוא אחד מעמודי היסוד שלה, כדי שלא תתפרק, חלק משמעותי מתחומי אחריותו המיניסטריאלית לא יוכל להישאר בידיו. במקרה כזה כנראה שלא יהיה מנוס מפתיחת חקירה גלויה ומעמיקה מטעם הרשויות המוסמכות כדי שיוכל הציבור לדעת בסופו של יום מהם עסקיו של מימון ומי החברים שלו, פרט לכחלון.
על פניו נראה שהחלטת כחלון נבעה מכך שלא רצה להימצא בצבת של
ניגוד עניינים, ועל כן מבחינתו החלטתו הייתה מעשה נבון. אולם בפועל אולי המדובר בצעד שעלול לגרום נזק כפול - לאמינותו של כחלון בעיני הציבור וגם למימון אשר מזה שנים מנסה למנוע את חשיפת סודותיו האמיתיים. ייתכן מאוד שהפעם, בכורח הנסיבות המשונות שיצרו הבחירות שהובילו את כחלון למשרה הרמה של שר האוצר, סוף-סוף תצא האמת לאור השמש ונדע כולנו מה מוסתר בחשאיות כה רבה מאחורי המסכה של המונח הערטילאי "יחסי חברות".
