X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
למה אין צורך במהפכה צבאית בישראל? דברי פתיחה לדיון על היחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל בסדנת אלפרדו לחקר המלחמה, תל אביב, 26 במאי 2015
▪  ▪  ▪
[צילום: פלאש 90]

בתחילת קיץ תש"ח, בסוף ההפוגה הראשונה, כשעמד צה"ל1 לצאת למבצע "דני",2 עמד דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, בפני בעיה: המטכ"ל ניסה לא לקבל את הנחיותיו למינויי מפקדים בכירים. זה היה המשך טבעי לסכסוך המתמשך אודות מעמדו של ישראל גלילי (איש מפ"ם), ראש המפקדה הארצית (רמ"א) האחרון של ה"הגנה", שהחל בסוף אפריל 1948. הטיפול ב"מרד האלופים"3 הביא לדחיית המבצע ולביצועו החלקי, רק אחרי שבן-גוריון נאלץ להסכים למינוי יגאל אלון כמפקד המבצע.4
חודשים ספורים אחר כך, בשליטה כמעט בלעדית של בן-גוריון על הצבא, פורקו הפלמ"ח ומחתרות הפורשות, אצ"ל ולח"י, על-מנת להקים צבא "ממלכתי". תחת ססמה זו קידם בן-גוריון את מקורביו ואת אנ"ש, ובעצם הקים צבא, שראשיו כמעט היו נאמנים לו אישית.5 הוא תכנן להופכם לנבחרת – קאדר – של מנהיגי המדינה בדור הבא אחריו, ודאג לתגמלם בפרישתם בתפקידים בכירים בשירות המדינה ובתעשיה. לימים, הם ייקראו "צעירי מפא"י".
הדה-בנגוריוניזציה בעקבות משבר "הפרשה" העלתה בתחילת שנות השישים לתפקיד מוביל בביטחון את ישראל גלילי (ואת יגאל אלון כמספר 2 שלו).6 בן-גוריון עצמו לחץ עם פרישתו למנות את יצחק רבין לרמטכ"ל.7 כך, השתלטו אחדות העבודה ויוצאי הפלמ"ח על הצבא, ונפתח פתח למינויים אחרים מאלה שעשה בן-גוריון.
המערכת יצאה משליטה ב"המתנה" במאי 1967. שיאו של המשבר בפוטש, שעשו אלופי המטכ"ל: בישיבה מתוחה מאוד ורגשית הם כפו על לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הביטחון (שלווה על-ידי אלון ומשום-מה לא על-ידי אל"ם ישראל ליאור, מזכירו הצבאי), את תוכניתם לצאת למלחמה.8
מאז 1967 – למרות כישלונות צבאיים בוטים – מובילים הגנרלים העבריים את האסטרטגיה הישראלית, ומבטיחים לעצמם נתח נכבד מתקציב המדינה, שמקנה להם חופש תקציבי כמעט ללא בקרה מחד-גיסא ותנאי שכר משופרים – כולל גמלאות – מאידך-גיסא.
כל ניסיון לצמצם את האוטונומיה של הגנרלים, כדי להגדיל את הבקרה השלטונית על מערכת הביטחון ועל הצבא, נתקל בהתנגדות עיקשת. למשל, העימות הפומבי בין בנימין נתניהו לבין אמנון ליפקין-שחק, או בין נתניהו לבין בני גנץ.
ללא בקרה
כדאי להתחיל את הדיון במשבר "הפרשה", שסיים למעשה את שלטון מפא"י, והחל בסוף שנות החמישים (בניגוד ל"עסק הביש", מקורו, שהיה בתחילת שנות החמישים). בן-גוריון נאלץ לפרוש, ופרע את חובו מימי "אלטלנה" ליצחק רבין, ודאג למינויו כרמטכ"ל. יחד, גלילי, אלון ורבין דאגו לשתול בתפקידי מפתח קצינים נאמנים להם – תמונת ראי של שיטת בן-גוריון.
בסוף עידן בן-גוריון, הוא כפה את רצונו על "המוסד", והפסיק את מבצע "דמוקלס" נגד המדענים הגרמניים במצרים. כתוצאה מכך, פרשו איסר הראל, נאמנו, ואנשיו (ביניהם יצחק שמיר), ולראשות "המוסד" מונה מאיר עמית, שהיה ראש אמ"ן.
מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה אירעו כשצה"ל כבר החל את דעיכתו. בהעדר רמטכ"ל, כפה עזר ויצמן, ראש אג"ם, ערב מלחמת ששת הימים, את תוכניתו ("מוקד") על הצבא – למרות שנדחתה, לפחות, פעמיים על-ידי המטכ"ל. הניצחון הכביר לא אפשר שום בקרה על הגנרלים – בעיקר, כשמשה דיין (מרפ"י) מונה לשר ביטחון. זה נבע בראש ובראשונה מקיצוץ סמכויותיו לטובת גלילי (ואלון), ראשי אחדות העבודה, שהשתלטה לאט וביסודיות על המערך – המפלגה המאוחדת של מפא"י ושל אחדות העבודה.
אם את מינוי חיים בר-לב לרמטכ"ל, למרות התנגדות שר הביטחון, ניתן להסביר בכך שדיין היה עדיין חדש בתפקידו. אין הסבר סביר כיצד מונה דוד אלעזר לרמטכ"ל שהחליפו, למרות התנגדות דיין.
וממשבר למשבר – סיימור הרש סיפר בספרו, ברירת שמשון, כי ראשי מערכת הביטחון והוועדה לאנרגיה אטומית, מסרו את סודות האטום של ישראל לאמריקנים אחרי מהפך מאי 1977, כיוון שפחדו שהנשק הגרעיני של ישראל מופקד בידי מנחם בגין ההרפתקן חסר-האחריות.
מלחמת יום הכיפורים סימנה משבר חמור ביחסים בין הדרג המדיני, שקיבל החלטות בשבוע שלפני המלחמה, לדרג הצבאי, שכשל בשדות הקרב. תוך זמן קצר הפכו גולדה מאיר ומשה דיין לשק החבטות של הציבור, שתמך, כהרגלו, בקצונה. סופו של הסיפור – הוקמה ועדת חקירה, שמרחה את הסיפור, כדי להגן על הממסד ו"למנוע רעידת-אדמה". מאיר התפטרה ואחריה שר הביטחון, והודחו הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ובכירים בקהילת המודיעין. ועדת אגרנט קבעה את האג'נדה – הנארטיב – של המלחמה: הופתענו, וצבאנו למרות קשייו, התגבר וניצח. להד"ם.
שני שינויים מהותיים חלו כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים:
  • חקיקת חוק יסוד: צה"ל, שכביכול קבע את היחסים בין שר הביטחון לרמטכ"ל; ובנוסף יסוד ועדות חקירה לחקר כישלונות הצבא.9
  • מנחם בגין מינה את עזר ויצמן לשר ביטחון, וזה הרגיע במקצת את חששות שומרי החומות, למרות שוויצמן היה עוף מוזר במטכ"ל, שדחה בהתמדה את רעיונותיו. ויצמן גילה אי-יכולת לשלוט בענייני הצבא, ועד למלחמת "שלום הגליל" אתו ובלעדיו עשה הצבא כמעט ככל העולה על רוחו.
הערצה עיוורת
אעשה הפסקה מתודית לדון בבעיה קשה של החברה הישראלית – יחס הערצה לצבא. החברה הישראלית אינה מוכנה לקבל ביקורת על הצבא ועל מנהיגיו, ורואה בהם בני-עליון, צחים וברים. זאת, לעומת היחס למנהיגות הפוליטית, שנתפסת כמושחתת. צה"ל ומערכת הביטחון נמצאים בראש סולם ההערכה של הישראלים – לעומת הכנסת, הממשלה והממסד הפוליטי, שסוגרים את הרשימה יחד עם התקשורת.
כל גנרל מתואר כבן דמותו של איינשטיין, גם אם הוא בור ועם-הארץ גם בענייני צבא. ואם נתפס בקלקלתו – הוא תפוח בודד רקוב בערמה של the best and the brightest. אלא שיש לנו במטכ"ל לדורותיו תיבות רבות של תפוחים רקובים – גם מוסרית וגם פלילית.
אזכיר כאן את דברי פרידריך הגדול, שאינם מקובלים כלל בפולחן הערצת הקצונה הבכירה הישראלית – לאמור, לוּ ניסיון קרבי היה מעלה, הפֶרֶד של המרשל בלכר היה גנרל.
הלוחם הישראלי מוצג זה עשרות שנים כתשובה הציונית לבן-הישיבה,10והוא מתואר כנעלה, כמושלם וכמוכשר במיוחד (ראו, למשל, בפזמון המ"מ, שכתבו זאב חבצלת ודובי זלצר לתוכניתה הראשונה של להקת הנח"ל). קל וחומר, אלופי הצבא ומפקדיו.
"מי משחיז מגל וחרב?
המ"מ!
מי תופר חורים בגרב?
המ"מ!
נס הנח"ל לו נִרקומה
למ"מ
יען ממלא-מקום הוא
המ"מ.
אם יש לך נזלת
הוא ממלא-מקום אחות,
אם במטבח צידה נגזלת
כטבחית יקים צווחות.
מי משחיז מגל וחרב ...
אם תחזֵר אחר חיילת
הכל יהיה כמעט מוכן,
הוא ייקחנה לטיילת
וימלא מקום שדכן.
מי משחיז מגל וחרב ...
ואם סבלת מבטלת
הוא ממלא-מקום שוטר,
אם שמחתך פתאום נקטלת
את העניין מיד פותר.
מי משחיז מגל וחרב ...
אם תצפה ללא תוחלת
לבוא החופש זה הטוב,
הן למ"מ מלה גואלת
זאת אומרת, בקרוב.
מי משחיז מגל וחרב ...
אם השירה לא מצלצלת
הריקודים הם אוי ווי,
אז בוודאי הוא ינצל את
כישרונו ליצור הווי.
מי משחיז מגל וחרב ...
הן המ"מ איננו ילד
כן, המ"מ הכל-יכול,
עם המ"מ ברובי פלד
נצא לרוץ, לירות לזחול.
מי משחיז מגל וחרב ..."11
הדלפות מסכלות
למנחם בגין – טוראי, שערק מצבא אנדרס – הייתה הערצה עיוורת לגנרלים עבריים, והוא היה אטום לכל ביקורת עליהם. כשעזר ויצמן התפטר, הגיע בדלית ברירה תורו של אריאל שרון להחליפו. בגין מינהו, למרות התנגדות המערכת הצבאית ולמורת-רוחו. ההתנגדות לשרון, שמקורה במלחמות גנרלים עוד משנות החמישים, קיבלה רוח גבית מכמה עיתונאים (בעיקר, איתן הבר, זאב שיף ויעקב ארז) שהפכו למבקרי המערכת – כלומר, מבקרי שרון – באמצעות הדלפות בלתי-פוסקות.
שיא הגרוטסקה היה בהכנות למלחמת לבנון, שעדיין נקראה "אורנים". אלופי המטכ"ל אישרו את התוכניות של רפול ושל שרון (שלא הייתה תמימות-דעים ביניהם). ואחר כך, מחוץ לחדר הישיבות דאגו להזין את עיתונאי החצר שלהם, את הח"כים, את השרים שהתנגדו לשרון ואת האמריקנים במידע נגד רפול ונגד שרון ובתוכניות מבצעיות, כדי לסכל את ביצוע התוכניות.
דוגמה מעניינת לוויכוח פומבי על תוכנית מבצעית, הנה מבצע "אופרה" – הפצצת הכור העירקי בערב שבועות תשמ"א (שבעה ביוני 1981). מתנגדי המבצע השתמשו בהדלפות מסכלות, כדי למנוע את ביצועו. הדברים הגיעו מכמה כיוונים, כולל מהטייסים המְבצעים 11 לעזר ויצמן, שהעבירם לשמעון פרס, שניסה להפעיל את השפעתו על בגין. כתוצאה מכך נדחה המבצע, ויצא לפועל, למרות ההדלפה, בגלל התעקשות בגין; ועד היום בטוח פרס, שצדק התנגדותו למבצע.
על הניכור, בלשון המעטה, בין הליכוד, שנמצא בשלטון פחות או יותר מאז 1977, לבין ההנהגה הצבאית תעיד ההתגייסות העדרית של הקצונה הבכירה ושל ראשי קהילת המודיעין בדימוס בשנת 2015 למסע הבחירות נגד נתניהו, כביכול. הקבוצה, שמימונה נסתר בינתיים, בראשות אמנון רשף, ניצלה, כהרגלה, את דרגותיה, כדי להשפיע פוליטית. זו תופעה ותיקה במרחב הציבורי הישראלי – לפחות, מאז שקמה המועצה לביטחון ולשלום, והיא מלמדת על התפיסה העצמית של הגנרלים הישראלים. ססמאותיה השדופות של הקבוצה מעידה יותר מכל על אי-הבנתה בצבא ובביטחון. הן נועדו להשפיע בכוח הדרגה – כאילו גנרל בר-סמכא יותר מחנווני, או סנדלר.
תקציב הביטחון
מחיר מטוס F-15I כמעט מאה מיליוני דולר. מטוס F-35 עולה כ-135 מיליוני דולר. סכומי עתק, ולא הזכרנו כאן את המערכות, את הדלק, את אמצעי הלחימה, את התחמושת ואת התשתית. תגי המחיר המפלצתיים מביאים אותנו לסוגיה חשובה ביחסים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני – תקציב הביטחון.
לא אדון כאן בתנאי השכר, בתנאי השירות ובתנאי הפרישה הנדיבים מאוד של הקצונה הבכירה, ולא אשווה אותם לשכר המפליג בדלותו של חיילי החובה, אלא אדון בסוגיה בכללותה. לכאורה, עם השנים קטֵן תקציב הביטחון בהשוואה לתל"ג. זאת, כיוון שבניגוד לשמועות, צומחת כלכלת ישראל, והתל"ג גדל. כלומר, נומינלית, גדֵל תקציב הביטחון בהתמדה.
השאלה עדיין – גם במדינות עשירות מאתנו – עד כמה יכולה המדינה לוותר על חמאה ועל גרביים לטובת תותחים ומטוסים. אחרי מלחמת יום הכיפורים בנו מוטה גור ושמעון פרס ללא שום-שכל צבא מפלצתי, שהיה גדול בכמה מספרים על המדינה. לא היה בבניין הכוח הפרוע הזה הרבה תבונה, והוא נפסק בשנות השמונים המוקדמות – ובעיקר אחרי מלחמת שלום הגליל.
אם נניח, שתקציב הביטחון הנו תיבה שחורה, שאיננו חוקרים בצפונותיה, הבעיה העיקרית הנה גודלו של תקציב הביטחון ומה הוא כולל. למשל, אחרי כל מלחמה השאלה האם הוצאותיה נכללות בתקציב השוטף – למשל, אחרי "צוק איתן". בסיכומו של דבר, החליט נתניהו להגדיל את תקציב הביטחון. כלומר, הוצאות אזרחיות לחינוך, לרווחה ולתשתית הוקרבו למען הביטחון.
בשנות השמונים החליט המטכ"ל, שהוא רוצה להרשים – משמע, להפחיד – את הממשלה, כדי ששריה יאשרו את תקציב הביטחון. הזמינו את השרים ל"בור", והציגו בפניהם את האיומים על ישראל בצורת בלונים אדומים גדולים על מפות המזרח התיכון. לאחר הישיבה, עלה השר גדעון פת מה"בור", ואמר, שזה היה סיפור כִפה אדומה במהדורה חדשה.
התרגיל ידוע בכל העולם: לקראת דיוני תקציב מועצם האויב. פעם בוועידה ב-CIA, באמצע שנות התשעים, שוחחנו בהפסקת הקפה על הטעות החמורה של סוכנות הביון האמריקנית בהערכת האיום הסובייטי. בכיר בביון האמריקני אמר לי, היינו חייבים לשקר, כי עשרות אלפי משרות ומשפחות תלויות בשקר הזה.
אם תעשו ניתוח עִתי של הפרסומים על האיומים על ישראל תמצאו חפיפה מדהימה ביניהם לבין דיוני התקציב.
ראשי מערכת הביטחון נאבקים על התקציב כיוון שהמדובר בפרנסה של אלפי חיילים וקצינים מיותרים ובפרנסתם-הם. אם יקוצץ התקציב – כמו בארצות-הברית – מאות פרויקטים ייסגרו, ואלפים יילכו הביתה. יש לי כמה חברים אמריקניים, ש"אוכלים" את הקיצוץ בתקציב ההגנה. המדובר גם בתנאי השירות, בשכר ובעיקר בגמלאות הנדיבות.
הבעיה המשנית בתקציב הביטחון הנה, שאין כל פיקוח חיצוני על התקציב. כלומר, על ביצועו ועל בחינת התהליכים. משמע, זה בור ללא תחתית, ששואב משאבים לאומיים, ואינו מחזיר עודפים, שלא הוצאו, או נחסכו, לאוצר – בניגוד לכל משרדי הממשלה. וזה נכון גם לגבי תקציבי מו"פ, המוזרמים לתעשיות הביטחון הממלכתיות.
בארצות-הברית ננזפו כעת שלושה קצינים בכירים על שבמחנה לֶדֶרנֶק באפגניסטן נבנה מרכז אדיר לפיקוד (SIGAR), ששטחו 64 אלף מ"ר, ועמד ללא שימוש עד שהאמריקנים יצאו מאפגניסטן. המבנה, שהקמתו נמשכה למרות הפינוי ההדרגתי של הכוחות האמריקניים, עלה לא פחות מ-25 מיליוני דולר.
אין שום סיכוי לרפורמה בצה"ל ובמערכת הביטחון כיוון שלהקת הקיפודים הביטחוניים מצטנפת לנוכח כל ניסיון לבדוק את תפקודה. ראו, למשל, את ההכשרה הלקויה של הקצין בצבאנו, או את בניין הכוח, שאינו מתאים (כך הראו כל מלחמות ישראל), את מחדלי המודיעין ואת מחדלי הלוגיסטיקה. כל זה יחזור על עצמו, כיוון שראשי המערכת מתנגדים לכל ניסיון חיצוני לבדוק ולבקר.
כמובן, שאין מי שיעצור את טירוף המערכות, שהורס את הצבא – ה"קריירה השנייה", שמוציאה מהצבא קצינים מנוסים בשנות הארבעים לחייהם. בצבאות אחרים ממשיכים קצינים לשרת עד גיל שישים, ולא נגרע דבר מכושרו ש הצבא ללחום.
עניין אחר הוא אי-השפעת הדרג המדיני על מבנה צה"ל – חוץ מהתעקשותו של משה ארנס, בשנות השמונים, להקים את המפח"ש. כמעט שלא היה לנו שרי ביטחון ללא רקע צבאי בכיר. בולט ביניהם בגיחוכו עמיר פרץ – קצין חימוש זוטר במיל', שצולם משקיף מבעד למשקפת אטומה. למשה ארנס יש עבר כסמנכ"ל-בכיר להנדסה בתעשיה האוירית. כלומר, נותרנו עם בן-גוריון, עם פנחס לבון ועם לוי אשכול.
מבקר המדינה ומבקר מערכת הביטחון עושים עבודה יפה ושטחית, שאין לה כל יכולת להיכנס בשיטתיות לפרטים.
רפורמה נחוצה
ועדת חוץ וביטחון של הכנסת הנה בית לורדים נהדר ומכובד מאוד לבכירי מערכת הביטחון, ונועדה להיות בית-קברות להצעות רפורמה וחותמת גומי לכל גחמות מערכת הביטחון.
כשנתניהו היה ראש האופוזיציה נפגשנו (ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין, אבי ליאור ואנוכי) אתו, בנוכחות חלקית של נפתלי בנט, ראש לשכתו דאז. הצענו לו להיות הרפורמאטור של צה"ל.12
נתניהו קיבל את דעתנו, שעוז לתמורה בטרם פורענות. אולם בתום שתי פגישות, אמר, שלא יתמודד עם הגנרלים על כך. ואכן, ראש הממשלה נתניהו משתדל לעקוף את הבעיה, ולתת לצבא כמעט את כל מבוקשו, כדי להשיג שקט תעשייתי. הוא זוכר היטב את מה שעולל לו אמנון ליפקין-שחק בכהונתו הראשונה. בני גנץ והמטכ"ל הראו לו זאת לא מכבר בדיונים על אירן וגם בענייני המבצע הכושל "צוק איתן".
שיא מסוים קבע גנץ, כשהתראיין עוד בטרם יבש הדיו על תעודת השחרור שלו, ופרס את משנתו המדינית-ביטחונית. כלומר, סֽמֵן, ראו הייתי ונותרתי מתנגד לקו של ראש הממשלה – בתקווה להיות מנהיג בכיר בשמאל הישראלי עם תום תקופת צינונו.
"צוק איתן" יכול להראות עד כמה לקוי הצבא וזקוק לרפורמה יסודית; וזו לא תקרה, לדאבוננו – כיוון שהדרג הצבאי הבכיר אינו מוכן לקבל ביקורת ואינו מוכן להשתנות. התקופה שסקרתי באופן רדוד – מסוף שנות החמישים, כולל מלחמת ששת הימים – הנה תקופת השפל ברמתו של צה"ל, שאינה מסתיימת. צה"ל אינו יוצא ממנה כיוון שאין מי שיאחז בציצית ראשו, ויטלטלו. הוא מטמיע טכנולוגיות מתקדמות, שעולות הון תועפות, אך נותר לקוי; ויוכיחו זאת כל מלחמות ישראל, שצבאנו לא הגיע אליהן מוכן, וכשל בהן.
חלק מהדרג המדיני הם אנשי המערכת – גנרלים בדימוס – שתפקידם לשמר את המצב; והשאר יראים מהגנרלים. לכן, לא ישתנה מבנה הצבא, ואפילו לא תשתנה מדיניות הרכש, וחיילינו ימשיכו לנסוע במלחמות בקופסאות סרדינים אל מותם. לכן, יישמר השכר הנאה מאוד של הגנרלים ושל הקצונה הבכירה, תנאי שירותם ותנאי פרישתם הנדיבים, ורק בהתערבות בג"ץ הסכימו הגנרלים להגדיל מעט את ה"שכר" המביש של חיילי החובה.

הערות

1. עד סוף מאי 1948, לא הוקם צה"ל, והלחימה מהקמת המדינה נעשתה כביכול על-ידי ה"הגנה" – פרט לירושלים גופא, שהוכפפה למרות צה"ל רק באמצע ספטמבר 1948.
2. במקור – מבצע לרל"ר – לכיבוש לוד, רמלה, לטרון, רמאללה. נותרו ממנו רק כיבוש לוד ורמלה ועוד התקפה כושלת על לטרון.
3. יואב גלבר, 1986. למה פירקו את הפלמ"ח. תל אביב: שוקן, עמ' 159-118; 210-175.
4. ענף היסטוריה במטכ"ל, 1959. תולדות מלחמת הקוממיות. תל אביב: מערכות, עמ' 263-254.
4. כידוע, העדיף בן-גוריון את יוצאי הצבא הבריטי, שצברו ניסיון מסוים במלחמת העולם השנייה, על פני מי שלא שירתו בצבאות סדירים. עם זאת, מעניין לציין, כי מפקדי חטיבות הפלמ"ח ("הראל", יפתח" ו"הנגב") ומפקדי חטיבת "גולני", חטיבת "גבעתי" וחטיבת "עודד", אנשי פלמ"ח במקורם (כלומר, אנשי מפ"ם), קופחו בדרגותיהם לעומת מפקדי חטיבות יוצאי הצבא הבריטי.
5. בתחילת שנות החמישים פורקה מפ"ם, ו"סיעה ב'" פרשה ממנה, והקימה את מפלגת אחדות העבודה, שהצטרפה למפא"י באמצע שנות השישים.
6. אורי מילשטיין, 2010. דרך רבין ומורשתו. רמת אפעל: המדרשה הלאומית והוצאת שרידות.
7. עמי גלוסקא, 2005. "אשכול תן פקודה!". תל אביב: מערכות, עמ' 338-332.
8. כבר במלחמת הקוממיות הוקמה ועדת חקירה ממלכתית; וגם אחריה – בעיקר, סביב משבר "הפרשה".
9. עוז אלמוג, 1997. הצבר – דיוקן. תל אביב: עם עובד.
10. [קישור]
11. זאב רז (מפקד טייסת 117 ומפקד הגיחה), עמוס ידלין (סמ"ט 117), דובי יפה (חתנו של ויצמן), חגי כ"ץ, אמיר נחומי (מפקד טייסת 110), יפתח ספקטור (מפקד בסיס רמת-דוד), אילן רמון וישראל שפיר.
12. לפירוט הצעתנו – ראו אורי מילשטיין ואביתר בן-צדף, 2007. "אפילוג". באורי מילשטיין. הספר השחור. עלילת דם בדיר יאסין. רמת אפעל: המדרשה הלאומית והוצאת שרידות, עמ' 193-183.

תאריך:  03/06/2015   |   עודכן:  03/06/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
צבא שיש לו מדינה
תגובות  [ 7 ] מוצגות  [ 7 ]  כתוב תגובה 
1
הקדים אותי
אביתר בן-צדף  |  3/06/15 09:34
2
צבא הוא הזרוע האלימה של המערכת
אורי מילשטיין  |  3/06/15 09:59
 
- עדיף צבא בעל מדינה מאשר...
מדינה בלי צבא !!!  |  3/06/15 10:26
 
- חבל!
מ. בן משה  |  3/06/15 16:28
3
יחסי דרג מדיני וצבא
מרדכי ארגמן  |  3/06/15 10:26
4
וכל מילה בסלע ל"ת
מילואימניק לשעבר  |  3/06/15 14:46
5
פיקוד גבוה: שמאל שנעשה סמול
גדי אשל  |  4/06/15 09:42
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ראובן לייב
חוק הספרים, שנחקק בשנה שעברה, התגלה כבומרנג, הן לצרכנים והן לסופרים. הצרכנים רכשו פחות ספרים, בשל העלאת מחיריהם, והסופרים גם הם לא יצאו נשכרים. הדרך להצלת המצב כרוכה במכירתם של ספרים שאזלו מן השוק ושבכך שוב ישובו לכבוש אותו
דודו כהן
אחרי שמונה שנים של סיקור 'תרבות ההבל והריק' כפי שכינה אותה כבר אז, דודו כהן עזב את שבועון הבידור 'רייטינג' ועבר למקום עבודה שונה בתכלית: הידברות. חמש שנים אחרי השינוי, הוא מסכם מסע אישי ומקצועי יוצא דופן
עו"ד ארתור בלאייר, עו"ד יצחק איתן (פרנלדס)
כדי לקבל פיצוי על תאונת דרכים, צריך תחילה להוכיח שהייתה תאונה. פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב מתמודד עם השאלה האם אכן התרחש אירוע כזה
עמי דור-און
ייתכן מאוד שחשיפת שמות החברים של קובי מימון תפתח בפני הציבור תיבת פנדורה חדשה ותציג את האמת על הנושא החשוב של קשרי הון-שלטון
ציפי לידר
בשולי הכותרות: שבועות - חג האירוויזיון?    עושים עלייה    האקטיביזם המשפטי וזילות מערכת המשפט    ירושלים הקדושה    ולקינוח פסוקו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il