היום אמורה וועדת השרים לחקיקה לדון במספר הצעות חוק פרטיות של חברי-כנסת מכהנים, המבקשות להעניק לרבנות הראשית לישראל, מעמד של מונופול בענייני כשרות. הצעות החוק הללו מבטלות - כליל - האפשרות של בעלי עסקים לפנות לכל מערך השגחה אלטרנטיבי והמקביל למערך הכשרות שמפעילה הרבנות הראשית לישראל, כמו-גם לקבלת תעודת כשרות מרבנים אורתודוכסים מוכרים, אם אין לכשרות זו מונופול של הרבנות הראשית לישראל.
כיום מוסדר נושא הענקת הכשרות, בחוק איסור ההונאה בכשרות, תשמ"ג-1983. חוק זה עוסק בהגדרתם של בית אוכל; מצרך וייצור של מצרך ומגדיר אותם, בזו הלשון:"בית אוכל" - מקום שבו עוסקים במכירה לציבור של מצרכים או בהגשתם, לשם אכילה או שתיה במקום, וכן אטליז, ולעניין בית מלון - החלקים של בית המלון שבהם עוסקים בהכנתם של מצרכים או בהגשתם לשם אכילה או שתייה במקום; "מצרך" - מאכלים ומשקאות, ולעניין אטליז - בשר ומוצרי בשר; "ייצור של מצרך" - לרבות אריזתו.
החוק קובע, באופן קטגורי וברשימה סגורה, מי הם הרשאים לתת תעודת כשרות לעניין החוק והוא כולל בגדרם מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך; רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה וגם/או מקום הייצור של מצרך. לעניין מתן תעודת כשרות בצה"ל, קובע החוק, כי מי שמוסמך ליתן תעודת כשרות כזו, הוא הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל וגם/או רב צבאי שהוא הסמיך לעניין חוק זה. רב מקומי מוגדר בחוק זה כמי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ ואילו במונח "צה"ל", לעניין החוק נכללים גם כל שלוחות מערכת הביטחון וכן בעל בית אוכל או יצרן העוסק עבור צה"ל וגם/או שלוחה של מערכת הביטחון.
החוק קובע, כי בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר; בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה; יצרן של מצרך לא יציין על מצרך שייצר או על אריזתו כי הוא כשר ולא יציגו ככשר בפרסום או בדרך אחרת, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר; יצרן של מצרך שניתנה עליו תעודת הכשר, לא ישווק מצרך שאינו כשר לפי דין תורה בציון שהוא כשר.כן קובע החוק, כי מי העוסק במכירת מצרכים לציבור לא ימכור ולא יציע למכירה מצרך שאינו כשר לפי דין תורה תוך הצגתו בכתב ככשר.
הצעות החוק הפרטיות, בענייני כשרות - המונחות היום על שולחנה של וועדת השרים לענייני חקיקה - מבקשות למנוע מתן הכשרים שאינם מבית מדרשה של הרבנות הראשית לישראל. בעקבות זאת שגרו ראשי התאחדות המלונות, איגוד המסעדות ובעלי אולמות שמחה, מכתב לחברי ועדת השרים לחקיקה, בדרישה לעצור הצעת חוק המבקשת, לטענתם, להעניק מעמד של מונופול לרבנות הראשית בענייני כשרות. ראשי הארגונים טוענים כי למתן מעמד של מונופול לרבנות הראשית וגם/או לרב המקומי, ישנן השלכות כבדות על התייקרות מחירי המזון, וזאת לאור העובדה כי מונופול מוביל, בדרך כלל, לעליית מחירים. ראשי הארגונים מדווחים במכתבם כי כבר כיום, לפני ההחמרה המוצעת בחוק, עלות הכשרות הינה כבדה ביותר, ובתעשיית המלונאות, כמשל, היא מגיעה ל3% מהעלויות, קרי: למאות רבות של מיליוני שקלים בשנה למלונות.
מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל, נועז בר ניר, ציין כי: "המוצר התיירותי בישראל נחשב יקר, כאשר אחת הסיבות לכך הינה עלות הכשרות. במשרד התיירות התכנסה ועדה ציבורית, שבחנה את עלות הנופש בישראל, בהשוואה למדינות אירופה, והגיעה למסקנה כי הפחתת עלויות הכשרות הינה הכרחית. אף הממשלה אימצה את מסקנות הוועדה". במכתב זה, הזכירו ראשי הארגונים, כי גם הממונה על ההגבלים העסקיים, ד"רדיוויד גילה, הצהיר בוועדת הכספים של הכנסת באוקטובר אשתקד כי הכשרות הינה רכיב משמעותי ביוקר המחיה בישראל.
ראשי הארגונים ביקשו מחברי ועדת השרים להתנגד להצעת החוק ולהימנע מחיזוק המונופול הקיים על השלכותיו, בטענה כי בעיות יוקר המחיה עשויות להיפתר באמצעות יצירת תחרות בענף הכשרות, אחידות בקריטריונים ושקיפות, וזאת מבלי לפגוע ברמת הכשרות ובאיכותה. יודגש ויצוין, כי כיום "נהנים" מוצרי מזון רבים מכשרות כפולה. בשל העובדה שלרבנות הראשית לישראל יש מונופול, בתחום הכשרות, מכוח חוק וחייבים לקבל הכשרות שלה ורבים - רבים מקרב הציבור החרדי אינם סומכים, כלל וכלל, על הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, נוצרה כפילות במתן כשרות. מוצרי מזון רבים נושאים הכשר של הרבנות הראשית, בצד תעודת השגחה של אחד מגורמי מתן ההשגחות הפרטיים, דוגמת בד"ץ העדה החרדית, השגחת הרב לנדא, בד"ץ "יורה דעה" של הרב שלמה מחפוד ועוד.
הכשרות הכפולה הניתנת למוצרי מזון רבים אינה משרתת איש. מי שאינו סומך על כשרותה של הרבנות הראשית, אינו נזקק לכשרות זו על מוצרי מזון שהוא צורך. מי שאינו סומך על השגחתו של בד"ץ זה וגם/או אחר, אינו זקוק להשגחה זו על מוצרי מזון שהוא צורך. בוודאי ובוודאי שאין כל מקום וצורך להטיל על הציבור מעמסה של מימון מערכת כשרויות כפולה זו, בדרך של ייקור מוצרי המזון. מי שהינם חילונים גמורים אינם נזקק לאף אחת ממערכות הכשרות ומממנים, מכיסם הם, כשרות שאין להם כל עניין בה.
