"לא חרבה ירושלים אלא שדנו בה דין תורה שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין" רב"ן יוחנן בן זכאי (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא דף ל' עמוד א).
אוף עד כמה הדבר הזה מוכר. מישהו עושה טעות ואנחנו לוחצים על הדוושה עד הסוף. לא מניחים לו ליהנות מן הספק. מפעילים עליו את העונש המרבי. שילמד! שבפעם הבאה לא יעשה זאת.
אוף אוף אוף, עד כמה הדבר הזה הפך להיות חלק מאורח חיינו. בשר מבשרנו. מישהו הרשה לעצמו לעבור את הקו האדום ומייד מורד עליו הסד. באופן מוחלט. בלי רחמים.
אוף אוף אוף, כמה הפסקנו להיות רחמנים ומביני דבר מתוך דבר. כמה הפסקנו להיות אנושיים. האם זה קוצר הרוח? האם זה האקלים? האם זה קוצר הרוח והאקלים גם יחד? כבר הסבירו גדולי הפילוסופים היהודים, דוגמת רבי יהודה הלוי והרמב"ם, שהתנהגותו של אדם תלויה באקלים שבו גדל הוא והתפתח וגם מידת תבונתו, אבל עד כדי כך דלונו.
אולי ביום צום נדחה זה, של תשעה באב, ננצל ההפוגה מענייני היום יום ועל בטן הומיה נעשה תשובה ואולי נזכור גם כי קיים דין - וישנה גם מידה של לפנים משורת הדין. אולי נזכור גם שכפי האפיקורס הינו היפוכו של המאמין, גם החוזר בתשובה הינו היפוכו של הפושע. ושערי תשובה הרי אינם ננעלים לעולם.
הוא אשר כתבנו, תחילתם של דברים. אוף אוף אוף, כמה נבקש שדבר זה לא יהיה מוכר ואולי לקראת תשעה באב הבעל"ט, נזכור גם שמידת הדין חופנת בחובה גם מידה של לפנים משורת הדין.
צום מועיל לכולם ויהי רצון ונתבשר ויבוא גואל צדק במהרה בימינו, אמן. כן יהי רצון.
נ"ב ולאלה שמצוות צום תשעה באב ויתר ציווי יום תענית זה אינם חקוקים על לוח ליבם, נאחל שיזכו להרבות דברי מאכל ומיני משקה, מתוך הרחבת דעת ושלא תוך הפרת איסורי יום תשעה באב.
