חוק השכירות ההוגנת שאושר, אתמול (יום ב', 27.6.15), בקריאה טרומית להגשה בכנסת, כהצעת חוק, בידי וועדת השרים לענייני חקיקה - מעורר, בקריאה ראשונה ועל פניו, שאלה מהותית והינה אפשרות הפגיעה בפרטיותם של בעלי הדירות המחזיקים ברשותם דירות להשכרה. החוק מעורר מספר שאלות ותהיות נוספות, מעבר לשאלת הפגיעה בפרטיות, אולם ברשימה זו, בכוונתנו לעסוק באופן מורחב באפשרויות הפגיעה בפרטיות של בעלי דירות, המעוניינים להשכיר אותן למשכירים עתידיים, בעקבות חקיקתו הצפויה של חוק השכירות ההוגנת.
בהצעת החוק נכתב, כי על-מנת ליצור מגבלה מעשית, שתמנע ממשכירי דירות, מלהחליף שוכרי דירותיהם, בתום כל שנת שכירות ושכירות - כל זאת כדי להעלות שכר הדירה לדייר החדש שאינו יודע בהכרח שיעור דמי השכירות שנגבו קודם לכן - הרי נשקלת האפשרות, בהיבטים משפטיים (כגון היבטי הזכות לפרטיות) והיבטים אחרים, להקמת מרשם שכירויות. מרשם זכויות זה, אמור להוות מאגר מידע, בו ירוכז מידע על-אודות שכירויות; מידע בדבר תקופות החוזה ומידע בדבר גובה דמי השכירות.
בהצעת החוק נכתב עוד, כי נבחנת האפשרות שמרשם השכירויות, יוקם ברשויות מקומיות באופן התנדבותי, כך שכל רשות ורשות, תוכל לבחור לעצמה ולהחליט, אם להקים מרשם שכירויות כזה, בתחומה בהתאם לצרכיה של כל רשות ורשות כזו. מטרתו של מרשם השכירויות הינה לאפשר לשוכרים עתידיים, לעקוב אחר גובה שכר הדירה ששולם, בפועל, בגין הדירה המושכרת, גם במקרה שהתחלף שוכר הדירה. מצב דברים זה נועד למנוע אפשרות ממשכירי דירות, לפיה באמצעות החלפת שוכר הדירה, יעשו הם שימוש בכך, כדי להעלות גובה דמי השכירות, בהתייחס לשוכר החדש. כך - מקווים ומאמינים - מציעי הצעת החוק יפחתו הנכונות והרצון לפנות שוכרים מדירות מושכרות, בתום שנת שכירות אחת, בידי משכירי דירות אלה. הנחה זו מבוססת על הסדרת מצב דברים דומה במדינות שונות בחו"ל, דוגמת בריטניה וקליפורניה שבארה"ב, המגבילות המשכיר מהעלאת דמי שכירות, אשר בהן הוקמו מרשמי שכירויות.
בהצעת החוק מצוין עוד, כי כלי מוצע נוסף שמטרתו להגביר היעילות של מגבלה זו הינה קביעת חובת גילוי של משכיר הדירה כלפי שוכר חדש. חובת גילוי זו, כוללת בחובה, חבות של המשכיר לגלות לשוכר גובה דמי השכירות ששולמו ב-12 החודשים שקדמו לכריתת חוזה השכירות וכן גילוי המועד שבו החלה, ביחס לדירה תקופת ההגבלה. לצורך כך, יחויבו משכירי הדירות להציג בפני השוכרים העתידיים, עותקי חוזי השכירות, הכוללים סעיפים הנוגעים לדמי השכירות ולתקופת השכירות, שקדמו להתקשרות זו, במסגרת אותה תקופת הגבלה.
הצעת החוק קובעת ומדגישה, כי אין בהוראה זו לאפשר כל חשיפת מידע אישי אחר המתייחס לשוכרים הקודמים, שאינו נוגע לתקופת השכירות ולדמי השכירות. עוד מוצע, בהצעת החוק, כי היקפה המדויק של חובת הגילוי יבחן ויושפע מההכרעה בעניין הקמת מרשם השכירויות.
בכל הכבוד הראוי, ל"מילים היפות" בדבר שמירה על הפרטיות של השוכרים הקודמים של הדירה, בהצעת החוק, הרי מן הראוי להגן גם על פרטיותם של משכירי הדירות, בחוק האמור להיחקק, בקרוב, לאחר שיעבור שלוש קריאות, בכנסת ישראל ויכלל, כחוק מחייב, בספר החוקים.
שמירת פרטיותם של משכירי הדירות, חשובה לא פחות משמירת פרטיותם של שוכרי הדירות הקודמים,
שכן אין כל סיבה שהציבור הרחב ידע כמה דירות יש לפלוני וגם/או לאלמונית וגם/או לפלונים ואלמוניות, אלה וגם/או אחרים. מידע אישי ופרטי שהינו נגיש, דרך כלל, אך ורק לשלטונות מס הכנסה וגורמים שלטוניים אחרים, מכוח תפקידם והוראות חוק, אינו חייב להיות פרוץ וגלוי, בשל הרצון להיטיב עם שוכרי דירות, לציבור הרחב. אין כל סיבה שבמרשם השכירויות, שיתנהל ברשות מקומית זו וגם/או אחרת - ויהיה גלוי ונגיש לציבור הרחב - יוכל כל המעיין במרשם שכירויות זה, לדעת מי ומי הינו בעל דירה, בתחום מגוריו,
דבר המהווה פגיעה מהותית בזכות היסוד לפרטיות של היחיד.
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, קובע, כלל, כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו, ללא הסכמתו, כאשר בין הדוגמאות שמונה חוק זה לפגיעה בפרטיות, כולל הוא מצב דברים של העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו. אין כל סיבה בחוק השכירות ההוגנת - לכשיתקבל, כחוק מחייב - לפגוע בפרטיותו של אדם ובמקרים שבהם קובע חוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות מה היא.
עוד ארוכה היא הדרך, עד שהצעת חוק השכירות ההוגנת, תקרום עור וגידים ותהפוך לחוק מחייב של ממש והיא אמורה לעבור עוד שינויים בגלגוליה השונים, בדיונים שיתקיימו בה, בוועדות הכנסת. זו היא ההזדמנות הנכונה והראויה, להפנות שימת ליבו של המחוקק ושימת ליבם של מציעי הצעת חוק זו, חברי הכנסת, שירה סתיו ו
רועי פולקמן, לתיקונים הנדרשים בהצעת חוק זו, כדי שהתינוק לא יישפך, יחד עם מי האמבט.
הצעת חוק השכירות ההוגנת, שתהפוך לחוק שיהיה בו משום פגיעה בפרטיותם של משכירי הדירות, לא רק שלא תשיג מטרתה, קרי, הנגשת מלאי דירות לציבור שוכרי הדירות העתידיים, אלא תגרום למשכירי הדירות העתידיים, שלא להשכיר דירותיהם למגורים, אלא להשכירם למטרות מסחריות וגם/או להשכירם לתיירים, לתקופות הקיץ ולתקופות החגים, בלבד.
