מאז תוקן בתאריך 16.6.2015 חוק המעצרים ונקבע בו כי הפיקוח האלקטרוני על עצורים, לאחר הגשת כתב אישום, לא ייחשב עוד כחלופת מעצר לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים,
אלא עניין לנו, במעצר, לכל דבר ועניין, בתנאי פיקוח אלקטרוני, טרם נדרש בית משפט העליון - עניינית ופרטנית - לשאלת מהותו של האיזוק האלקטרוני,
כמעצר של ממש, להבדילו, ממצב דברים, שנהג בעבר, עת נחשב איזוק אלקטרוני כחלופת מעצר ולא כמעצר בפועל ולמעשה.
אמנם, בית משפט העליון (כב' השופט, י' עמית), נדרש בתאריך 9.7.2015 לשאלת מעצר באיזוק אלקטרוני, לאחר תיקון החוק, בהחלטה שניתנה בעניין המרת תנאי שחרורו של
רונאל פישר, ממעצר בתנאי כליאה, במתקן כליאה, למעצר באיזוק אלקטרוני (בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל), אולם הוא לא הרחיב דברים, בעניין זה. כל שכתב, באותה החלטה כב' השופט, י' עמית, בעניינו של פישר היה, כי אין מדובר בשינוי טרמינולוגי גרידא אלא בשינוי תפיסתי של ממש. חשיבותה של קביעה זו, בהחלטתו דנא של כב' השופט, י' עמית, נעוצה בהגדרת מעמדו המשפטי של המפוקח כעצור עד תום ההליכים ולא כמי ששוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שבין תנאיה גם תוספת פיקוח אלקטרוני, כפי שהיה בעבר בהתאם להוראת השעה.
אתמול (יום ב', 10.8.15),
בהחלטה תקדימית של בית משפט העליון נדרש בית משפט העליון, מפי כב' השופטת,
ענת ברון, למהות השינוי שנתקבל בחוק המעצרים, בעניין הפיקוח האלקטרוני,
כמעצר של ממש ולא כחלופת מעצר, אגב הגשת ערר בידי פרקליטות המדינה, על המרת מעצרו של עצור, ממעצר בבית כלא, למעצר מלא, בתנאי איזוק אלקטרוני.
באותו עניין, דובר בעצור שהוגש נגדו כתב-אישום, שבמסגרתו יוחסו לו עבירות בתחום עבירות מין ובשל החשש למסוכנות מצידו, נתבקש מעצרו, בידי המדינה, עד תום ההליכים המשפטיים. בקבלה עררה של המדינה, נדרשה כב' השופטת, ענת ברון, לסוגיית העדרו וגם/או אי-העדרו של חשש לפגיעה במתלוננות, מצידו של המשיב וכן לשאלת: "השינוי המשפטי והפסיקתי בעניין האיזוק האלקטרוני", כפי שהגדיר זאת בית משפט המחוזי, בהחלטתו להמיר מעצרו של המשיב בבית כלא, למעצר מלא, בתנאי איזוק אלקטרוני.
המדינה טענה בעררה, כי יש לשוב ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב לביטחון הציבור בכלל, לביטחון קטינות בפרט ולרבות לביטחון המתלוננות בתיק. בית משפט העליון קבע, כי לא ניתן להותיר על-כנה המסקנה, שלפיה חל שינוי נסיבות המפחית, לא כל שכן המאיין מסוכנותו של המשיב. בית משפט העליון מצא סימוכין ותימוכין, לקביעתו זו, בתסקיר שירות המבחן, בו נקבע שהמשיב חש משיכה לקטינות ורצון לספק צרכיו המיניים באמצעותן וכי קיימים אצלו עיוותי חשיבה, שעה שהתנהגותו כרוכה במניפולציה ובהסתרת כוונותיו. לכן, קבע בית משפט העליון - עוד בעבר - מפי כב' השופט,
ניל הנדל, כי לא ניתן לאיין מסוכנות העותר, באמצעות שחרורו לחלופת מעצר, לרבות לחלופת מעצר בעיר אחרת מזו שבה מתגוררות המתלוננות, שכן אין בכך כדי למנוע מהמשיב לבצע מעשים דומים, למעשיו שבביצועם נחשד הוא, כיום, בקטינות אחרות.
מכאן פנתה כב' השופטת, ענת ברון, לבחון אם השינוי החקיקתי בחוק המעצרים, בעניין האיזוק האלקטרוני והפסיקה המתייחסת לשינוי חקיקתי זה, הצדיקו המרת תנאי מעצרו של המשיב, במעצר מלא, בתנאי פיקוח אלקטרוני, תחת להותירו במעצר, בבית כלא. בבוחנו תנאי מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני, מגיע בית משפט העליון למסקנה, כי גם כיום ניתן מבחינה מעשית - באמצעות הצמיד האלקטרוני המותקן על רגלו של המפוקח, לוודא אם הוא יצא ממתחם מוגדר, אם כי הוא ער לכך, שמדובר בכלי פיקוח מוגבל, שאינו יכול להוות כלי פיקוח הולם על נאשם שמסוכנותו גבוהה וגם/או על מי שלא ניתן ליתן בו אמון.
לכן, קובע בית משפט העליון, בהחלטתו זו - בהסתמכו על פסיקת עבר, בימים שעדיין איזוק אלקטרוני, היווה חלופת מעצר ולא היווה מעצר של ממש - כי כלי הפיקוח האלקטרוני, לרוב אינו אלא רכיב משלים, בחלופת מעצר, למפקחים אנושיים.
בית משפט העליון קובע, מפי כב' השופטת, ענת ברון, בהחלטתו התקדימית, כי להגדרת מעמדו של מפוקח אלקטרוני כעצור, נודעת נפקות בשני מישורים מרכזיים. במישור האחד - על עצור בתנאי פיקוח אלקטרוני חל - מכאן ואילך מנגנון אישור הארכת מעצר בהתאם להוראות סעיפים 62-60 א לחוק המעצרים. במישור השני - אם עצור בתנאי פיקוח אלקטרוני יפר תנאי הפיקוח כפי שנקבעו בעניינו הוא,
הרי ניתן להחזירו מיידית למתקן כליאה בהחלטה מנהלית. סעיף 22 ח לחוק המעצרים מסמיך עתה הממונה על הפיקוח האלקטרוני בשירות בתי הסוהר (שהוא סוהר בדרגת גונדר משנה לפחות) להורות על הפסקת המעצר, בתנאי פיקוח אלקטרוני ולהחזיר המפוקח למעצר, במתקן כליאה במקרה של חשד להפרת תנאי הפיקוח. בעוד שעל-פי הכלל שחל בהוראת השעה, הרי במקרה של הפרה של תנאי השחרור של מי ששוחרר לחלופת מעצר, בתוספת פיקוח אלקטרוני,
נדרש היה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט שהורתה על שחרור כאמור.
בית המשפט העליון קובע, בהחלטתו התקדימית הנ"ל, כי התנאים למתן צו למעצר בפיקוח אלקטרוני קבועים בסעיף 22ב(א) לחוק המעצרים והם קובעים מנגנון תלת-שלבי.
בשלב הראשון - יש לבחון התקיימות התנאים למתן צו מעצר על-פי סעיף 21(א) לחוק המעצרים. בשלב זה על בית המשפט לבחון, אם מתקיים אחד מאלה: חשש מכך שאי מעצר הנאשם יביא לשיבוש הליכי משפט וגם/או הימלטות מן הדין; חשש שהנאשם יסכן ביטחונו של אדם, ביטחון הציבור וגם/או את ביטחון המדינה; בענייננו אנו, מציין בית משפט העליון, כי המשיב הואשם באחת מהעבירות המקימות מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)ג(1) לחוק המעצרים.
בשלב השני - על בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג מטרת המעצר, בדרך של שחרור הנאשם בערובה, בהתאם להוראת סעיף 21(ב)1.
בשלב השלישי - אם נמצא כי לא ניתן להשיג מטרת המעצר, בדרך של שחרור בערובה, רשאי בית המשפט - בהסכמת הנאשם - להורות כי חלף החזקתו מאחורי סורג ובריח, הרי ייעצר הנאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני.
בית משפט העליון מדגיש בהחלטתו התקדימית כי הוראה כאמור תינתן אם בית המשפט מצא, שבנסיבות המקרה מעצר בפיקוח אלקטרוני יאפשר השגת תכלית המעצר. בית המשפט יעשה כן, לאחר ששקל בין היתר חומרת העבירה שבה מואשם הנאשם, עברו הפלילי וכן אם עמד, בעבר, בתנאי פיקוח אלקטרוני.
בהתאם לתפיסתו של בית משפט העליון (כב' השופטת, ענת ברון), הרי מטרתה של תוכנית הפיקוח האלקטרוני, במתכונתה הנוכחית, הינה לשמש אמצעי מעצר נוסף לעצורים שמפאת מסוכנותם, לא ניתן היה לשחררם לחלופה שיהא בה כדי לאיין מסוכנות זו. כב' השופטת, ענת ברון, קובעת בהחלטתה דנא כי ההוראה על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני מצמצמת נזקי המעצר, בקרב עצורים אלה, שכן, היא מאפשרת להם לשהות עד כמה שניתן בסביבתם הטבעית, תוך שנוצרת עקב כך הקלה במצוקת המקום הקיימת במתקני המעצר של שירות בתי הסוהר ואף חיסכון תקציבי.
עם זאת, קובעת כב' השופטת, ענת ברון, בהחלטתה זו, כי מובן הוא הדבר, שמתכונת הפיקוח האלקטרוני מותנית בכך שבית המשפט שוכנע כי יש באמצעי פיקוח זה
כשהוא נלווה מטבע הדברים לתנאים מגבילים אחרים כדי להבטיח תכלית המעצר בנסיבות העניין. למסקנה זו נמצא חיזוק בדברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני ובנוסח החקיקה, כפי שנתקבל בסופו של יום בכנסת. מדברי הסבר אלה עולה, כי כוונת המחוקק הינה לאפשר לבית המשפט להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, רק מקום שיש בו כדי להשיג תכלית המעצר. עניין זה מוסבר, על-רקע מכלול שיקולים ובהם מאפייניו של הנאשם, מסוכנותו הפוטנציאלית וסיכויי עמידתו בתנאי תוכנית הפיקוח, אל מול החשש מפני הפרת תוכנית הפיקוח על ידו.
בית משפט העליון מדגיש - בהחלטתו זו
כי בהליכי מעצר בפיקוח אלקטרוני, ממשיכים לחול הכללים הרגילים בדבר הוכחת מסוכנותו של הנאשם בהליכי מעצר לפי חוק המעצרים. כך למשל, מפנה כב' השופטת, ענת ברון, להוראת סעיף 22 (ב)ב(1) לחוק המעצרים, המפנה לאחת מהעבירות המנויות בהוראת סעיף 21א(1)ג(1) לחוק המעצרים, המקימות חזקת מסוכנות
והקובע, כי אין מקום להורות על מעצר, בפיקוח אלקטרוני, של מי שמתקיימת לגביו חזקת מסוכנות כאמור וכי ככלל מקומו של זה במתקן כליאה. על יסוד האמור והמפורט לעיל, קובעת כב' השופטת, ענת ברון, כי בכך נבדל למעשה ובפועל מעמדו של עצור בפיקוח אלקטרוני, ממעמדו של נאשם שממילא היה ניתן לקבוע לו חלופת מעצר, שיש בה כדי לאיין מסוכנותו, מחד-גיסא וממעמדו של עצור, מאחורי סורג ובריח, שלא ניתן היה לקבוע בעניינו כי הפיקוח האלקטרוני
הגם שהוא מתווסף לתנאים מגבילים נוספים מגן באופן מספק מפני מסוכנותו, מאידך-גיסא.
כב' השופטת, ענת ברון, מדגישה, בהחלטתה זו, כי ניתן להשקיף במידת מה על מעצר בפיקוח אלקטרוני,
כאל אמצעי המצוי ב"מדרג ביניים" בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים במתקן כליאה. עם זאת, רואה שופטת נכבדה זו, לסייג קביעתה הגורפת ולקבוע, כי:
"לא כל מי שנקבע לגביו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרור לחלופת מעצר, עשוי להיות בבחינת "מועמד אוטומטי" למעצר בפיקוח אלקטרוני. "פיקוח אלקטרוני" אינו נוסחת פלא שיש בה כשלעצמה משום מענה למי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לציבור ולקורבנות העבירה בנסיבות המקרה. הבדיקה אם בכל זאת יש לסטות מהכלל, בדבר מעצר מאחורי סורג ובריח, לגבי מי שלא ניתן לאיין מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר, תיעשה על-רקע מכלול של שיקולים ובראשם מסוכנותו של הנאשם. מבחינה זו, חוק הפיקוח האלקטרוני לא שינה סדרי בראשית, אף שמסתמן שטענה ממין זה שבה ועולה לפני בתי המשפט מאז כניסתו של החוק לתוקף. לשון אחר, גם לאחר השינוי התחיקתי בית משפט לא יורה על השמתו של נאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, שמטבעו הוא כלי מוגבל, אלא אם כן שוכנע שדי בו, בצירוף תנאים מגבילים אחרים, כדי להשיג את תכלית המעצר וזאת בהינתן העובדה שמן הבחינה "הטכנית" האיזוק האלקטרוני נותר כשהיה".
בשולי החלטתה, קובעת כב' השופטת, ענת ברון, כי אין היא סבורה שבשינוי החקיקתי ובמנגנונים הקבועים בו, כפי שתוארו לעיל, יש משום שינוי נסיבות מהותי המצדיק כעת השמת המשיב, במעצר בפיקוח אלקטרוני. בהחלטה דנא, מדגישה שופטת נכבדה זו, כי שינוי המעמד המשפטי של נאשם המצוי בפיקוח אלקטרוני, ממשוחרר בערובה, למעמד של עצור - עם חקיקתו של חוק הפיקוח האלקטרוני - אינו פוטר בית המשפט מלעמוד על מסוכנותו של מי שנבחנת לגביו אפשרות למעצר בפיקוח כאמור. לאחר קבלת התיקון לחוק המעצרים - שעיקרו מתן מעמד של עצור למפוקח בתנאי פיקוח אלקטרוני קובע בית משפט העליון, לא התייתר המבחן הבוחן מסוכנותו של מי המבקש להמיר מעצרו, ממעצר מלא בבית כליאה, למעצר מלא, באיזוק אלקטרוני.
משלא מצא בית משפט העליון, בהחלטות הקודמות המתייחסות למשיב, התייחסות לשינוי נסיבות כלשהו, בעקבות חוק הפיקוח האלקטרוני המשליך על הערכת מסוכנות המשיב. משלא חל כל שינוי נסיבות מהותי, בעניין מסכנות המשיב, שבגינו יש להיעתר, עתה להשמת המשיב במעצר, בתנאי פיקוח אלקטרוני, הרי יש לקבל הערר, שהגישה המדינה. כב' השופטת, ענת ברון, כותבת בהחלטתה, כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור בכללו, לביטחונן של קטינות ובפרט לביטחון המתלוננות בתיק דנן נותרה גבוהה כשהייתה.
בנסיבות אלה, נקבע, בהחלטה זו, כי המשיב יוותר במעצר בבית כלא, עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בכך התקבל ערר המדינה, כמו-גם בוטלה החלטת בית משפט המחוזי, בדבר ריצוי המעצר של המשיב, כשהוא מצוי תחת איזוק אלקטרוני, שלא בבית כלא.
