פרשת סגירת תיק החקירה שנפתח נגד שופט בית המשפט המחוזי לשעבר בחיפה,
משה גלעד, בחשד להחזקת חשבון בנק בלתי מדווח, בשוויץ והעלמות מס, בידי היועץ המשפטי לממשלה, בעילה של "היעדר ראיות מספיקות", לאור הקושי הנטען, להוכיח ברף הנדרש בפלילים, כי שופט מחוזי לשעבר זה, היה מודע לקיומו של חשבון בנק זה בשוויץ וכי הכספים שהופקדו בחשבון בנק זה, שייכים לו לבדו וגם/או יחד עם אשתו, מעוררים תחושה של אי-נוחות ותחושה של ניסיון, לכאורה, של רשויות החוק להקל עם שופטי מחוזי זה,
בשל ומחמת מעמדו הציבורי וכדי למנוע מבוכה מהמערכת השיפוטית, אם יוחלט להעמידו לדין, בדרך של הגשת כתב-אישום נגדו ולנהל נגדו משפט פלילי, כדינו של כל אזרח, הנקלע למצב דברים דומה.
עובדות הפרשה הינן פשוטות, פשוטות ביותר. השופט המחוזי לשעבר, משה גלעד ורעייתו, חברת מועצת העיר עכו אביבה גלעד, הינם - לכאורה - מבעלי החשבונות שנחקרו בפרשת UBS שווייץ, לאחר ששמה של אביבה גלעד אותר ברשימת הלקוחות של הבנקאי רוני אליאס. בפרשה נחקרו עשרות חשודים, ואף נשלחו הודעות על כוונה להעמיד לדין בכפוף ל
שימוע לפחות 5 חשודים עד כה, הכול בקשר לחשבונות בנק בלתי מדווחים בשווייץ. מיד לאחר פרסום פרשה זו, ברבים, הודיע השופט, משה גלעד, כי הוא יוצא לחופשה.
לפני כשבועיים הודיעה הפרקליטות לעורכי הדין של אביבה גלעד, ד"ר
יעקב וינרוט ו
עמית חדד, על כוונתה להגיש נגדה כתב אישום בגין ביצוע עבירות מס, בכפוף לשימוע. אביבה הייתה החשודה המרכזית מקרב בני הזוג, כיוון ששמה היה זה שהופיע ברשימות של UBS שווייץ, ולא שמו של השופט גלעד. אולם השופט נחקר באזהרה על-ידי חוקרי רשות המיסים יחד עם רעייתו, כיוון שהחוקרים סברו כי יש בסיס לחשד שהיה מעורב בפתיחת החשבון ובניהולו, הגם ששמו לא מוזכר כבעלים.
במהלך החקירה התברר כי אכן לכאורה קיים חשבון בנק שוויצרי שבו הופקד כסף ששייך מזה כמה שנים לאביבה גלעד. עוד עלה כי בני הזוג, משה ואביבה גלעד לא דיווחו - לכאורה - מעולם על חשבון בנק בשוויץ - לא בהצהרת ההון שהגישו לתום שנת 2005, ולא באף אחד מהדוחות שהגישו לרשות המיסים על הכנסותיהם לשנים 2003-2013 - וכי לא דיווחו על הכנסות כלשהן הנובעות מניהול החשבון (כצו ריבית, דיבידנד, מכירת ניירות ערך ועוד).
במצב דברים זה, הרי לפי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, ביחס לרעיית השופט ו"לנוכח התמונה שעלתה מחומר הראיות", החליט הוא לשקול אפשרות העמדתה של אביבה גלעד, לדין פלילי על עבירות הנגזרות מהחזקת כסף בחשבון בנק שוויצרי לא מדווח. עם זאת, בטרם תתקבל החלטה סופית על כך, תינתן לאביבה גלעד אפשרות להעלות טענותיה בשימוע.
בנסיבות שנוצרו לאור סגירת התיק הפלילי נגד השופט המחוזי לשעבר, משה גלעד, מתעוררת ועולה השאלה, האם רשות המיסים והפרקליטות לא הצליחו לקשור השופט לשעבר, משה גלעד לחשבון? גם אם לא נמצאה ראיה ישירה נגד שופט מחוזי לשעבר זה, האם לא ניתן היה לנהל תיק פלילי נגדו, בהסתמך על ראיות נסיבתיות שנצטברו, בין היתר תוך הסתמכות על העובדה שבני הזוג מנהלים את כל ענייניהם הכספיים ומשק-ביתם במשותף.
גורמים העוסקים בתחום זה של
הלבנת הון העלו אפשרות - לפי פרסומים בתקשורת כי ההנחה לפיה השופט המחוזי לשעבר, משה גלעד נמנע מרישום שמו בחשבון, לכאורה, עקב רום תפקידו בלבד ולא מאחר שאין המדובר בכספים השייכים לו, אינה הנחה מופרכת.
גורמים ברשות המיסים מסרו בהתאם לפרסומים שפורסמו, בכלי התקשורת בהתייחס לאפשרות זו, כי זו הייתה הסיבה לחקירתו של שופט מחוזי לשעבר זה, באזהרה בראשית הדרך. ידיעתו לכאורה של השופט המחוזי לשעבר, על החשבון יכולה לכאורה במצב דברים זה להיות מוסקת ומתבקשת מבחינה משפטית, מעצם החזקת החשבון על שם אשתו.
יצוין, כי שהשופט,
דוד רוזן, הרשיע ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, בשוחד בקשר לכספים שקיבל אחיו,
יוסי אולמרט, כשאולמרט עצמו כפר בידיעה על קבלת הכספים על-ידי אחיו. השופט קבע, כי אין זה סביר שאולמרט לא ידע על כספים שקיבל אחיו. נשאלת השאלה מדוע - במצב דברים דומה, לכאורה - לא הוגש כתב אישום נגד השופט המחוזי לשעבר, משה גלעד בידי פרקליטות מיסים וכלכלה?
יודגש, כי השופט המחוזי לשעבר, משה גלעד, טען בחקירתו, כי אשתו היא זו המטפלת בענייני הכספים בביתם; היא בעלת הבנה בנושאים פיננסים, בהיותה בת למשפחה אמידה, שהרוויחה והפסידה כסף בהשקעות עצמאיות שלה בבורסה לניירות ערך ועוד. לטענת השופט לשעבר,הוא לא היה מעורב בכלכלת הבית ובניהול העניינים הפיננסיים המשפחתיים.
אם כך הם פני הדברים לא ברור לנו, בכל הכבוד הראוי, מדוע פרש שופט מחוזי זה מתפקידו, בנימוק שפורסם ברבים מטעמו, כדי להתייצב לצד רעייתו. במשרד המשפטים ציינו עוד כי היועץ המשפטי לממשלה העביר ממצאי החקירה לעיונן של נשיאת בית המשפט העליון ושרת המשפטים,כל זאת: "כדי שישקלו אם יש לנקוט בפעולה המצויה בתחום סמכותן.
הקלות הרבה שבה פוטרים הרשויות בעלי תפקידים שיפוטיים שסרחו בהסתפקותם בהתפטרותם מתפקידם השיפוטי,
די למנוע מבוכה מהמערכת השיפוטית (ללא כל קשר ובנפרד מפרשת השופט המתפטר, יעקב גלעד), מזכירה ימים נשכחים, בהם התברר משפטו הפלילי של שופט בית המשפט המחוזי לשעבר, בתל אביב, אליעזר מלחי ז"ל. מים רבים זרמו בירדן, מאז זיכויו של השופט מלחי המנוח מאשמת שוחד,
אך על-רקע רצונה של המערכת המשפטים - בשנים האחרונות - להימנע, ככל האפשר, מניהול משפטים נגד בעלי תפקידים שיפוטיים שסרחו, לכאורה, אגב מילוי תפקידם זה, מן הראוי להעלות מן האוב פרשת מלחי מחדש, אפשר תשתנה המדיניות לגבי העמדתם לדין פלילי של בעלי תפקידים שיפוטיים שסרחו, אגב מילוי תפקידם זה, כדינו של כל אזרח אחר מן השורה.
בשנת 1966 טענה עו"ד יונה סופר, שהכירה שופט בית המשפט המחוזי, בתל אביב, אליעזר מלחי בעת שלמדה משפטים בבית הספר שבו לימד - ולאחר מכן כמתמחה בבית המשפט המחוזי - כי היא תיווכה במתן שוחד מנאשם למלחי. במהלך חקירתו בחר מלחי שלא לקיים כל קשר עם אמצעי התקשורת, חרף העניין הרב שאלה גילו בסיפור. עו"ד יונה סופר קיבלה מעמד של עד מדינה, ומלחי הועמד לדין וכפר בכל ההאשמות. משפטו התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים החל מיוני 1966. במהלכו טענה ההגנה לקיום קשר רומנטי בין השופט, אליעזר מלחי, שהיה נשוי, לעו"ד יונה סופר, ושקשר זה הוא הרקע לתלונתה.
במהלך המשפט התחוללה מלחמת ששת הימים, ובעקבותיה ניתנה חנינה כללית. לשופט, אליעזר מלחי הוצע ליהנות מחנינה זו, אך הוא בחר להמשיך במשפט, על-מנת שיזוכה. ב-7 במרץ 1968 נפסק כי מלחי זכאי. אף על-פי כן, הייתה כוונה להעמידו לדין משמעתי בהקשר לאותה פרשה, ועל כן ביקש השופט, אליעזר מלחי מהוועדה למינוי שופטים שתאשר לו יציאה לפנסיה מוקדמת. משבקשתו נדחתה, שלח השופט, אליעזר מלחי מכתב התפטרות וב-18 ביולי 1968 החליט שר המשפטים יעקב שמשון שפירא להכניסו לתוקפו למחרת היום. בכך נמנעה פתיחת ההליך המשמעתי. במכתב ההתפטרות הסביר השופט, אליעזר מלחי החלטתו: "אין בכוחי - לא בבריאות ולא בכסף - לעבור שוב בנתיב היסורים, למרות שלדעתי הייתי יכול להסביר גם הפעם את הטעון הסבר". אליעזר מלחי ז"ל המשיך לפעול כעורך דין וכבורר.
כך נהגה המערכת השיפוטית, בעבר. כל אימת שנחשד מי מאנשיה, בשחיתות ובפלילים ואפילו היה הוא שופט מחוזי לא היססה היא להגיש נגדו כתב-אישום ולנהל נגדו משפט פלילי, משך תקופה ארוכה. כיום, השתנתה הגישה ודומה כי המערכת השיפוטית ובכללה, הנהלת בתי המשפט מעדיפות "לסגור עניינים", מחוץ לאולמות בתי-המשפט. אם מחליט בעל תפקיד שיפוטי שסרח, לכאורה, להתפטר מתפקידו, הרי לא מן הנמנע, כי יקבל "בונוס", בדמות אי-העמדתו לדין פלילי, בגין המעשים והעבירות הפליליות המיוחסות לו.
אין באמור לעיל, כדי לרמוז, דבר וחצי דבר, בעניינו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, משה גלעד, שהתפטר ממשרתו השיפוטית, הגם שתיק החקירה הפלילי נסגר נגדו בשל "היעדר ראיות מספיקות" והחלטתו הנאצלת להתייצב לצד רעייתו שצפוי הגשת כתב-אישום נגדה, לאחר קיום הליך של שימוע.
