תגידו, מה הייתם עושים לו מצאתם פסנתר ברחוב?
המשורר טובי סופר, המתגורר ברחוב סשה ארגוב בתל אביב, נדהם לפני מספר שבועות לגלות באחת מפינות איסוף האשפה ברחוב...פסנתר.
סופר ניגש אל הפסנתר, בחן אותו, הקיש על קלידיו וטילפן מיד לידידו יאיר בן-חיים, משורר ועורך כתב העת לספרות "המסדרון", כדי לשאול אותו מה אפשר, לדעתו, לעשות עם פסנתר שמוצאים ברחוב... בן-חיים, איש מוסיקלי מאוד, ביקש לברר האם הפסנתר מנגן. סופר, שעמד ברחוב מול הפסנתר, אכן השמיע לו בטלפון את צליליו הענוגים של הפסנתר... בעוד סופר משוחח עם בן-חיים, הגיעו למקום אב ובנו.
האב שאל את טובי סופר האם הפסנתר שלו, וסופר השיב בשלילה. סופר שאל את האיש האם הפסנתר שלו, וגם הוא השיב בשלילה. עם זאת הסביר האיש לסופר כי הוא מצא את הפסנתר לפניו...
סופר השיב: "הרי הגעת זה עתה, ואני והפסנתר כאן לבדנו. איך מצאת אותו לפניי?".
האיש הסביר כי הוא ראה את הפסנתר קודם לכן ומיהר לאסוף את בנו כדי שיסייע לו לקחת את הפסנתר, וזאת הסיבה שהפסנתר נותר בלעדיהם לפרק זמן.
סופר אומר: "האמנתי לאיש. נשמע לי הגיוני שאיש יזעיק את בנו כדי שיסייע לו. מה גם שאין לי בבית מקום לפסנתר ואני כלל לא יודע לנגן עליו, ואולי הילד שהגיע כן יודע... ויתרתי להם. ידידי, יאיר בן-חיים, שהיה על הקו, בעודי משוחח עם האיש, חשב שהייתי צריך לפעול אחרת. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שלא צילמתי את הפסנתר, אבל באותם רגעים מה שעניין אותי היה הפסנתר עצמו והשיחה עם האיש שטען שמצא את הפסנתר לפניי... הבעיה היא ש'אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי'. אני לא מצליח להתחבר לסצנת התיעוד הבלתי פוסקת של העולם. אנשים מצלמים היום הכל, אפילו את ארוחת הבוקר שלהם ומעלים מיד לפייסבוק. אולי בגלל זה אין לי פייסבוק".
נו, והם הצליחו להזיז את הפסנתר?
ברור שלא...
אז מה עלה בגורלו?
"הילד נשאר לשמור על הפסנתר והאב הלך לגייס מסייעים. חזרתי לביתי ולא ראיתי אותם שוב. אם הם גרים בשכונה, אני מקווה שעוד אפגוש בהם באחד הימים ושהם יספרו לי איך נגמר הסיפור. אני מקווה שהילד יודע לנגן על פסנתר, ואם לא, אז הנה יש לו סיבה ללמוד. אם מצאת פסנתר, כדאי לך לנגן עליו. בכל אופן: כשעברתי למחרת ברחוב, לא היה זכר לפסנתר".
אבל כאן לא הסתיים הסיפור. סופר מסביר: "במשך מספר ימים חשבתי על האירוע הזה. הטרידו את מחשבתי שני דברים: גם העובדה שאנשים השליכו פסנתר במלוא הדרו, וגם העובדה שכל זה קרה ברחוב הנושא את שמו של המלחין סשה ארגוב. הדברים הללו הטרידו אותי מאוד ובסופו של דבר כתבתי את שירי 'ברחוב סשה ארגוב'. התלבטתי האם לפרסמו והתייעצתי עם אנשי ספרות. בסופו של עניין טילפנתי שוב ליאיר בן-חיים, שהיה עד טלפוני לכל האירוע, והקראתי באוזניו את השיר. בן-חיים אמר לי: 'שיר פצצה'. נשמתי לרווחה".
ברחוב סשה ארגוב / טובי סופר
בְּתֵל אָבִיב, בִּרְחוֹב סָשָׁה אַרְגוֹב,
זָרְקוּ אֲנָשִׁים פְּסַנְתֵּר לַרְחוֹב.
פְּסַנְתֵּר לַרְחוֹב
הָשְׁלָךְ בִּרְחוֹב סָשָׁה אַרְגוֹב.
