ביולי 2015 אחרי שנים ארוכות של משא-ומתן ואין ספור דיונים נחתם בשוויץ הסכם הגרעין בין המעצמות לאירן. בתחילה אמצו רובם המוחלט של הפוליטיקאים את העמדה שההסכם רע לישראל. ברם עם התגברות הביקורת על תפקודו של ראש ה
ממשלה בכל הקשור למאבק נגד הגרעין האירני נשמעות לאחרונה זמירות מעט שונות בקרב שרי הליכוד לגבי ההסכם - "ההסכם אכן רע, אבל ללא מאמצי נתניהו, היינו מקבלים הסכם הרבה יותר גרוע".
דעתי שונה, השפעתו של ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו על עיצוב ההסכם אינה טובה וזאת למרות שהשקיע בזה את מיטב זמנו ומאמציו והמשאבים של כולנו. ניתן לומר שאם נתניהו ובלעדיו התוצאה היא X. ברם הנקודה העיקרית אינה אם לנתניהו היית השפעה על ההסכם אלא האם לישראל, המדינה החזקה באזור, הייתה השפעה על ההסכם? לצערנו התשובה היא לא רבתי. האמריקניים והאירופים לא ספרו את ישראל בגלל שראש הממשלה נתניהו נתפס על-ידי בכירים בבית הלבן, בהתאם למאמר של ג'פרי גולדברג מינואר השנה, כ-צ'יקן שיט (כלומניק, חתיכת אפס) לכן לעוצמתה הצבאית של ישראל לא הייתה השפעה על ההסכם.
קרוב לוודאי שהפרופיל האישיותי של נתניהו כפי שרואים אותו בבית הלבן אינו מנותק מהפרופיל האישיותי הסמוי שלו, שנערך על-ידי מומחי המודיעין האמריקני, החשוף לאותם בכירים. הם היו בטוחים לחלוטין, כמו האירנים, שישראל לא תתקוף באירן כל עוד נתניהו (שכאמור נתפס בעיניהם כפחדן) ראש ממשלת ישראל. ראש ממשלה אחר, ביצועיסט, לא היה נזקק לנאומים ריקים בקונגרס או באו"ם, היה קרוב לודאי מביא הסכם טוב יותר לישראל.
מכאן שראש הממשלה נתניהו כן השפיע על ההסכם, בעיקר בגלל אישיותו, אבל לרעת מדינת ישראל.
סיבות רבים לכישלון המוחלט של נתניהו במאבק בגרעין האירני, מעבר לזה שהוא היה האדם הלא נכון להובלת מאבק זה כראש ממשלת ישראל, אמנה 2 סיבות בולטות:
- השוואה דרמטית מלאת פאתוס מצד נתניהו בין גרמניה הנאצית לאירן של היום. השוואה מופרכת לחלוטין!. שש שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון, העולם כולו שקע במלחמת העולם השנייה, עוד שש שנים והמפלגה הנאצית (לפחות בגלגול הראשון) עברה מהעולם לאחר שגרמה לנזקים עצומים. המשטר הדתי שהקים חומייני שולט באירן כבר 36 שנים ובינתיים נזקיו קטנים ואינם ברי השוואה לנזקים שגרמו הנאצים בתקופה הרבה יותר קצרה (תזכורת את מלחמת עירק-אירן יזם סאדם חוסיין). השוואה מופרכת זאת שהוצגה בדרמטיות רבה על-ידי נתניהו פעמים רבות, נתפסה, קרוב לודאי, על-ידי מנהיגי המעצמות (שלא נולדו אתמול, ומכירים היטב את ההיסטוריה) כ-"לעג לאינטליגנציה" פגעה באמינותו של נתניהו וגרמה בצדק לזילות כלפיו מצד הממשל האמריקני והמנהיגים האירופיים. יחס מזלזל זה ילווה את נתניהו בכל תפקיד פוליטי שימלא בעתיד.
- מעורבותו של נתניהו בבחירות לנשיאות ארה"ב ותמיכתו העקיפה במועמד המפלגה הרפובליקנית. מעורבות זאת גרמה, אחרי בחירתו של נשיא דמוקרטי, שוב בצדק, לנתק בין הבית הלבן לראש ממשלת ישראל, נתק זה גרם לנו ועוד יגרום לנזקים גדולים. נתניהו הוסיף חטא על פשע כשהמשיך גם אחרי הבחירות לפנות לעם האמריקני והקונגרס, תוך התעלמות מהנשיא האמריקני. "הפטנט הטקטי המדהים" של נתניהו לפנות ולחזר אחרי "האופוזיציה בארה"ב" ולא אחרי הנשיא השולט, אין לה אח ורע ולא זכורה לי וגם לא לעיתונאים האמריקניים המסקרים את יחסי ישראל עם ארצות הברית דוגמה היסטורית כזאת. לי ולרבים יש ספק בכושר השיפוט של נתניהו. והשאלה שאני שואל האם נתניהו החליט לבד על:
- על ההשוואה רבת השנים של המשטר האירני למשטר הנאצי שהגיעה לשיאה בנאום באו"ם.
- על המעורבות בבחירות לנשיאות בארה"ב.
- על הנאום בקונגרס שנתפס כחותר תחת הלגיטימיות של נשיא ארה"ב לקבל החלטות לטובת העם האמריקני.
השאלות שאני שואל את השרים שכיהנו בממשלות נתניהו ובמיוחד את שר הליכוד כמו, יעלון, סילבן, ארדן וכץ:
- האם התקיימו דיונים באיזשהו פורום על נושאים אלה?
- האם מקובל עליהם החיזור האובססיבי, חסר התועלת, עד ימים אלה אחרי חברי הקונגרס על חשבון היחסים עם הבית הלבן? אם כן, מה הייתה עמדתם?
תפקידם אינו מסתכם בצבירת פופולריות במרכז הליכוד ובחימום הכסא, הם אינם פטורים מאחריות למצב!