כל הקורא את פסוקי התורה על ראש השנה חייב לשאול את עצמו, מהי מהותו ומהו תוכנו של יום זה. הן בחומש ויקרא (כ"ג, כ"ב-כ"ג) והן בחומש במדבר (כ"ט, א') נאמר: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה, מקרא קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו". מתוך שני אזכורים אלה, שעניינם יום תרועה, יקשה לדמיין את דיוקנו וצביונו של החג כפי שהוא מוכר לנו. עולה השאלה, כיצד הפך יום השבתון שהוא יום תרועה, וזה היה ככל הנראה תוכנו המרכזי של החג בתקופת המקרא, ליום המציין את תחילת שנה חדשה? מדוע דווקא היום הראשון בחודש השביעי?
נמשיך לשאול. בחומש שמות (י"ב, ב') נאמר על חודש ניסן כי הוא "ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". מכאן שהשנה מתחילה בניסן ולא בתשרי, וראש השנה הוא א' בניסן. האזכור היחיד בתנ"ך לראש השנה הוא בספר יחזקאל (מ', א'), וגם שם התאריך אינו א' בתשרי: "בראש השנה בעשור לחודש" - יום הכיפורים.
המשנה הפותחת את מסכת ראש השנה מסבכת פעם נוספת את עניין התאריך. "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים...[לספירת שנות המלוכה]. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים [מניין השנים] ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו".
העולה מהדברים, כי מדובר בשני תאריכים שונים ששניהם ראש השנה: האחד הוא ראש השנה בניסן המציין אירוע היסטורי - יציאת מצרים, ועל כן יוצר מסגרת לאומית-היסטורית. המועד השני, ראש השנה בתשרי, מציין תאריך אוניברסאלי, תאריך קוסמי, ראשית מניין השנים.
בתלמוד הבבלי אנו מוצאים מחלוקת מעניינת בין רבי אליעזר ורבי יהושע. "תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם... בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם... בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל" (ראש השנה י'-י"א). משמעות מחלוקת זו היא: רבי אליעזר, הסבור שהעולם נברא בתשרי, כורך את הבריאה באופן ישיר בהתרחשות הגאולה. על-פי השקפתו, שהיא ביסודה אוניברסאלית, הרי שבאותו תאריך בלוח, ראש השנה, שבו נברא העולם, תתקיים גם הגאולה העתידית. דעתו של רבי אליעזר נותנת הסבר לקביעה הלכאורה-שרירותית למועד ראש השנה: כיוון שבאותו יום נברא העולם, נברא האדם. רבי יהושע כורך, ולמעשה משעבד, את בריאת העולם והגאולה לתאריך לאומי, לאירוע היסטורי בתולדות עם ישראל.
המשנה השנייה במסכת ראש השנה פותחת במילים "בארבעה פרקים העולם נידון" ובה נזכר ש"בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון". על-פי משנה זו, ראש השנה מקבל משמעות של יום דין, משמעות שאין לה אזכור בתורה אך היא מוכרת לנו היטב.
על יסוד הפסוקים שהבאנו ניתן להבין את חשיבתם של חז"ל שהעמידו את תכני היום סביב שלושה נושאים: יום בריאת האדם, יום המשפט והדין ויום המלכת האל - תכנים שאינם נזכרים כלל במקורות המקראיים. "בתפילותיו של היום", כותבת שרה פרידלנד בן-ארזה, "הנכיחו חז"ל את שני היסודות האחרונים - דינם של כל באי עולם, המניע את האדם לתשובה, מצד אחד, והמלכת האל על כל יושבי תבל, מצד שני". אם כן, מהם תכני החג - יום דין, יום בריאת העולם, יום תחילת שנה - ומה משמעות כל אחת מאותן משמעויות? היש קשר בין יום הדין ליום בריאת העולם ליום שבו עתידה להתרחש הגאולה?
בתפילות הימים הנוראים ביקשו חז"ל לתת ביטוי לשלושת תכני החג - בריאת העולם, המלכת האל ומשפטם ודינם של בני אנוש. בפתיחת ברכת זיכרונות בתפילת המוסף נאמר: "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון" - בריאת העולם. במזמור הנאמר לפני תקיעות השופר אנו ממליכים את אלוהי ישראל על העולם כולו: "כל העמים תִקעו כף, הריעו לאלקים בקול רינה. כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ... עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר... כי מלך כל הארץ אלקים, זמרו משכיל. מָלַך אלקים על גויים".
הפיוט הקצר "היום הרת עולם" הנאמר או מושר לאחר כל מקבץ של תקיעות שופר נותן ביטוי למשפטם של כל יצורי אנוש ביום ראש השנה. הביטוי הפותח, הלקוח מספר ירמיהו, "היום הרת עולם", נותן אף הוא ביטוי ליסוד של בריאת העולם כתוכן החג ומתאר אותו כלידה, כבריאת העולם: "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים - רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים - עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש".
