ביום 14.09.15 מתחנו כאן ביקורת נוקבת על תעתועיו של
דן מרגלית, שבחר להתעלם מעובדות, ביודעין, ולהציג בטורו בישראל היום (13.09.15) את תנ"צ
אפרים ברכה המנוח כגיבור טרגי. קבענו כי מרגלית הטעה את הציבור בהגיגיו המופרכים, בכך שבחר למתוח ביקורת על הפרקליטות בגין זאת שלא נענתה לבקשתו של ברכה להגיש "תביעת דיבה נגד מכפישיו" (בפועל: נגד הח"מ). מרגלית לא טרח לגלות לציבור כי בקשות ברכה לא נענו מחמת המידע המפליל והחמור שאומת נגדו והתגלה במח"ש; ומחמת זאת שהפרסומים ב-News1 שכן נבדקו, דווקא נמצאו נכונים. התרענו כי מרגלית בחר לחמוק מהשאלות הקשות, ובהן: מדוע באמת התאבד ברכה, ומדוע בחר להשמיד את מכשירו הסלולרי זמן קצר לפני ששלח יד בנפשו.
ברשימה זו אנו מבקשים להצביע על הילוכיו המפוקפקים של דן מרגלית, המחשיב עצמו לאחד מ"בני האור" וכאביר שלטון החוק; ובפועל הוא מנסה להכפיש ולעשות דה-לגיטימציה אפילו לשופטים ישרי-דרך, שעשו את עבודתם נאמנה ופעלו כפי שמחייב החוק.
מרגלית פועל כפי שהוא פועל תוך ניצול מעמדו לרעה ובניסיון לטשטש את האמת, וזאת תוך שימוש ב"עובדות" ו/או בדיות פרי מוחו הקודח, וערבובן עם עובדות-אמת. כך נהג מרגלית בטורו בישראל היום (25.09.15), שבו הוא מבקר שופטים שלא מיהרו לכלוא בבית האסורים נאשמים שהורשעו בערכאה ראשונה. כך נהג מרגלית גם ברשימות קודמות שלו, בהן מתח ביקורת על שופטים שהוציאו צווים שעיכבו כליאת אישים בכירים, בהם
אהוד אולמרט ו
צבי בר, שהורשעו בערכאה ראשונה וזאת עד פסק הדין בערעור שהגישו.
מרגלית דוחק בשופטים, אוי לבושה, להתעלם מהערעורים שהגישו אותם נאשמים, כפי שמאפשר החוק, ובזכות, ולהשימם מאחורי סורג ובריח משל מדובר באנסים מסוכנים שיש להרחיקם מהציבור. מרגלית, "המשפטן הדגול", "פוסק הדור", ומי שנמנה עם גדולי חבריו של ראש ארגון הפשיעה אהוד אולמרט ואף גונן עליו מפני "עיתונאים חצופים" (כמו הח"מ) - שפעלו לחשיפת מעשיו של אולמרט, ממהר לקבוע שמערעורם "לא ייצא כלום", או שעונשם רק יומתק במעט, ולכן אין להמתין אלא יש לכלוא אותם, ובדחיפות. מרגלית מתעלם מהמדיניות הברורה של בית המשפט העליון: במקרים של גזר דין לתקופה יחסית (כמו במקרה של פינטו, עליו נגזר עונש של שנת מאסר), ניתן עיכוב ביצוע עד לפסק הדין בערעור. מרגלית, שבגד באולמרט באופן המעורר סלידה, לאחר חברות של עשרות שנים, מנסה להטיף לכולנו: על צדק ומשפט ומוסר. כן-כן, וגם על חברות אמת.
מרגלית מעלה ברשימתו מיום 25.09.15 בדיות, כאמור, מערבבן עם פרשות ו/או עובדות מסוימות, מבלבל את הקוראים ומנסה להסית אותם נגד שופטים משל מדובר בשופטים בלתי מקצועיים, או תמימים, למצער. מרגלית מזכיר את עניינו של הרב אליעזר ברלנד, שנמלט לחו"ל; וזאת במקביל לעניינו של האסיר
דן כהן, שיצא חופשי לחו"ל בגלל אוזלת ידה של פרקליטת המדינה דאז,
עדנה ארבל - שנמנעה מלבצע את חובתה, ולא טרחה בזמנו לקדם את החקירה נגדו ו/או להוציא נגדו צו איסור יציאה מהארץ (ארבל נרתעה אז בגלל קשרי המשפחה של דן כהן עם הנשיא דאז
אהרן ברק..., ורצונה להתמנות לשופטת בבית המשפט העליון).
מרגלית יוצא נגד שופטים, על-כך שהם מתירים לנאשמים כמו
רות דוד ו
יאיר ביטון לצאת לענייניהם לחו"ל, ובתוך-כך הוא בוחר להתעלם מהחוק ומההלכות הפסוקות, המחייבים שופט להתיר לנאשמים לצאת לחו"ל, בנסיבות מסוימות, ובתנאי שיועמדו ערבויות כדבעי.
טיפול מיוחד ברב פינטו
הרב
יאשיהו פינטו זוכה שוב לטיפול מיוחד אצל מרגלית. הפרשן הבכיר לא מהסס להמציא "עובדות", כביכול, ואף לערוך ספקולציות שכבר הופרכו. נציג להלן את עיקרי הדברים שכתב ואת העובדות האמיתיות:
- הפרסום של מרגלית
"אין סיכוי שנותן השוחד יאשיהו פינטו, שהורשע על-פי הודאתו, ייצא בלא-כלום, ובכל זאת שופטי העליון
ענת ברון ו
צבי זילברטל הוסיפו לשחרורו בערבות ובהיתר לצאת לחו"ל. ברון אישרה לחודש. מרדכי (מוטי) גילת ואני לא היינו נביאים כשהערכנו כי לא יחזור במועד. בתוך שופטינו אנו יושבים. פינטו לא יחזור גם במלאת חודשיים. טיפול רפואי? כל ישראלי שלוקה, חלילה, במחלת הסרטן מקבל בארץ טיפול מעולה. מדוע התירו לעבריין כפינטו לצאת לחו"ל? כי עיקרון בוזגלו שבק חיים לכל חי. יש עבריינים דה-לוקס. פינטו, למשל".
- העובדות/האמת
- ערעור-הוא-ערעור-הוא ערעור. במיוחד כאשר מדובר בערעור בזכות. כל-זמן שהחוק מעניק זכות להגשת ערעור, ו/או בקשת רשות ערעור, יש לאפשר לנאשם לקבל את יומו בבית המשפט. מרגלית אמור היה לצדד בהגנה על זכויות בסיסיות של נאשמים, כפי שמחייב החוק, במקום להציע לשופטים לפסוק בניגוד לחוק;
- בניגוד לקביעתו של מרגלית, השופט צבי זילברטל לא עסק כלל-וכלל ולא דן בבקשותיו של הרב פינטו לצאת לחו"ל. השופטת ענת ברון היא שעסקה בכך (פעמיים) - היא שקיבלה את ההחלטה שאיפשרה יציאת הרב פינטו לחו"ל; ולאחר מכן את ההחלטה המאריכה שהותו בחו"ל. כל זאת לאחר ששוכנעה כי אכן מדובר בטיפול רפואי מיוחד, "מציל-חיים", שזכאי פינטו לעשותו אצל רופאיו בחו"ל, בהמשך לניתוחים קודמים שבוצעו בו על-ידי אותו צוות רפואי;
- בניגוד לבדיותיו של מרגלית ולעולה מרשימתו הכוזבת, הרב פינטו עמד בהתחייבויותיו. הוא לא הפר שום צו ולא עיכב שובו, בלא שקיבל היתר. שכן: השופטת ברון התירה יציאתו של פינטו לחו"ל עד יום 22.09.15; ולאחר מכן, ובהסכמת הפרקליטות (שנתנה הסכמתה מחמת הסיבוכים הרפואיים שהתגלו), ניתן לבקשתו של פינטו צו חדש-נוסף בהסכמה המתיר שהותו בחו"ל ושובו לישראל עד יום 07.10.15. הנה כן-כן: מרגלית, שלא טרח לבדוק את העובדות, בחר לכתוב בדותות, והתגולל בחינם על השופטת ברון, שנתנה את הצווים, וגם על השופט זילברטל, שלא עסק כלל וכלל בעניין הצווים מטוב עד רע;
- בניגוד לרושם שמנסה מרגלית ליצור, פינטו לא הועדף לטובה על-ידי השופטת ענת ברון. נהפוך הוא: בגלל התנגדות הפרקליטות, ניתנו לרב פינטו ימי-חו"ל ב"יד קפוצה", על-אף שברור ואף נקבע בהחלטת השופטת ברון, שהסתמכה על חוות דעת רפואית, כי אכן: מדובר בניתוח מציל חיים, שלאחריו דרושה תקופת התאוששות וטיפולי כימותרפיה. לו היה מרגלית מעיין בתיקי בית המשפט, היה נוכח כי פרקטיקה זו - מתן היתרים ליציאה לחו"ל, מנימוקים שונים, במיוחד מסיבות רפואיות, ניתנת כדבר שבשגרה לנאשמים בתקופת המשפט, גם לכאלה שהורשעו בערכאה ראשונה;
- בניגוד לרושם שמנסה מרגלית ליצור, הרב פינטו לא ניסה לתעתע בבית המשפט. בקשותיו הוגשו באופן מסודר מחמת נימוקים כבדי משקל, לצרכים רפואיים דחופים. למרבה הצער, אזהרות רופאיו שגם הוגשו לבית המשפט, התממשו, ולחומרה. לראיה: לאחר שנותח ונכרתה מגופו הערמונית, התברר כי הסרטן שלח גרורות באיברים נוספים בגופו, לרבות: לריאה ולכליה.
דן מרגלית(א) נהנה בעבר משם טוב - אדם סקרן, דעתן, הגון ועיתונאי ופרשן מנוסה. נוכח זאת הוא זכה לתהילה ולהערכה. אלא שלמרבה הצער, אותן תכונות בגינן זכה להערכה, התאיידו, לפחות בחלקן. דן מרגלית(ב) הוא איש שלא דבק באמת; דן מרגלית(ב) מהגג ומבלף כדי לשאת חן בעיני גורמים מסוימים עימם הוא קשור; דן מרגלית(ב) אינו נמנע מלפרסם בדותות ולהציגן כעובדות, ולגרום נזק עצום לאחרים. כל זאת כדי להשיג את מטרותיו הזרות. אנחנו כאן כדי להאיר את האמת, ככל שנידרש.
