בשנות ה-50 כיכבה על בימותינו להקת "בצל ירוק" הזכורה לטוב, שהורכבה בעיקר מבוגרי להקת הנח"ל. אחד משיריה המפורסמים היה "אדוני השופט" (מילים של חיים חפר, לחן של סשה ארגוב – שניהם ז"ל). אחד מבתי השיר אמר כך: "היה לי שכן נורא ואיום שלא רצה לחיות איתי בשלום, כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן והכניס את ראשו מתחת לגרזן". פזמון חוזר: "אדוני השופט, אדוני השופט, אינני אשם אינני אשם"... נזכרתי במילות השיר הזה בהקשר עצוב והרבה פחות משעשע. בהקשר לדקירתו סמוך לשער שכם אור ליום ראשון של הנער בן ה-15, משה מלכה. למרבה המזל, לא צלח נסיון הרצח. המחבל, פאדי עאלון שנמלט מהמקום כשבידו הסכין, נורה למוות (בלי שקיבל אישור לכך מרשת בי.בי.סי.!) בידי אחד השוטרים. נסיבות פיגוע מוכרות לנו, שאינן מותירות ספק רב באשר למהלכן. אבל כבר למדנו מנסיון העבר, במיוחד כפי שקרה באירועים של פיגועי דריסה, כי משפחות המחבלים הירויים או קרוביהם, נוהגות לספר סיפור שונה לחלוטין. "הוא לא התכוון לדרוס, סתם רצחו אותו". הפעם הפך הדוקר עצמו לקורבן שנרדף בידי מתנחלים... זה היה הנרטיב הפלשתיני שאותו השמיע פרקליט משפחתו של פאדי עאלון. לדברי הפרקליט המלומד, עאלון לא יצא כדי לדקור ורק...התגונן מפני יהודים שתקפו אותו... 40 שנה אחרי חיים חפר, המנגינה חוזרת בגרסה חדשה ל"אינני אשם". הפרקליט מוחמד מחמוד היה אולי משנה את טענתו התמוהה אילו ידע כי לפני שיצא למשימתו, צייץ עאלון בטוויטר, כי ברצונו למות כשאהיד. הבמה האוהדת ביותר לפרסום הגרסה השקרית של פרקליט הדוקר, פורסמה, איך לא, ב הארץ, בדיווח משותף של הכתבים ג'קי חורי וניר חסון על אירועי החג בירושלים וביהודה ושומרון.
|
|
אחמד טיבי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
בחדשות ערוץ 2 במוצאי החג, יכולנו לשמוע את האלמנה הפצועה אודל בנט, מספרת כיצד בעלי החנויות במקום, כמו גם עוברים ושבים, לא רק שלא נקפו אצבע כדי להצילה, למרות תחנוניה, אלא גם הגיבו בצחקוקים אחדים, ירקו עליה ואחד מהם גם סטר על פניה. מעניין מה יגיד לנו על העדות הנוראה הזו, פרשן-העל, ד"ר טיבי? | |
|
|
|
אבל עו"ד מחמוד לא נותר בודד. ח"כ אחמד טיבי, מן הרשימה המשותפת ויקיר התקשורת הישראלית, הצטרף אליו. טיבי תהה בפייסבוק מדוע לא פתחה המשטרה באש גם על ישי שליסל, מי שרצח את הנערה שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה. טיבי משוכנע כי עאלון "הוצא להורג בדם קר במצב שלא סיכן חיי איש". לפני כשבועיים התארח ח"כ טיבי באולפן ערוץ 10 על תקן של מומחה בלתי תלוי (כמובן), שהתבקש להסביר למה הר-הבית קדוש רק למוסלמים, וליהודים אין מה לחפש בו. עכשיו מתברר כי הוא גם בלש חובב, המזהה תעלומות רצח, מבלי להיות בכלל בשטח. בחדשות ערוץ 2 במוצאי החג, יכולנו לשמוע את האלמנה הפצועה אודל בנט, מספרת כיצד בעלי החנויות במקום, כמו גם עוברים ושבים, לא רק שלא נקפו אצבע כדי להצילה, למרות תחנוניה, אלא גם הגיבו בצחקוקים אחדים, ירקו עליה ואחד מהם גם סטר על פניה. מעניין מה יגיד לנו על העדות הנוראה הזו, פרשן-העל, ד"ר טיבי?
|
הדיווח במהדורה האינטרנטית של הארץ על אירועי החג כלל – כנראה לצורך איזון - מה שהובלט בכותרת: "מאות פצועים פלשתינים בעימותים בגדה". מאות פצועים?? סליחה, שכחנו שמדובר בביטאון פלשתיני, שיעשה הכל כדי ליצור את הרושם שצה"ל מבצע בגדה טבח-עם (על מה יכתוב גדעון לוי?). הטקסט של הידיעה עצמה מגלה כיצד "הפיקו" את הכותרת הדרמטית הזו: "מהסהר האדום נמסר כי מהבוקר נפצעו 12 פלשתינים בעימותים עם כוחות צה"ל באזור רמאללה...והיתר נפצעו משאיפת גז". הבנתם רבותי את העוקץ? בדרך כלל מקובל במקרים כאלה לכתוב על "נפגעו משאיפת גז". אבל בהארץ הם הפכו ל"פצועים". "מאות פצועים". מה הפלא, שיו"ר הרשות אבו-מאזן, נזעק לפנות למזכיר האו"ם באן קי מון, בדרישה שהקהילה הבינלאומית תספק הגנה לפלשתינים. נאמנים לסיסמה הפלשתינית הוותיקה ("דרבני ובכה סבקני ושתכה" = "היכני ובכה הקדימני והתלונן") – אותה ציטט בזמנו בנאומו בעצרת האו"ם, שגריר ישראל אבא אבן – מבקשים עתה ברמאללה הגנה על סכינאים, משליכי בקבוקי תבערה, רוצחים מן המארב ושאר גיבורי "המחאה העממית" הלא אלימה. את השלטון קרוב אבו-מאזן לאבד. אבל את הבושה – לא! הרי רק לפני ימים אחדים, האיש שזועק עכשיו "הצילו", שפך אלפי גלונים של דלק על התבערה השקרית סביב "הסכנה לאל-אקצה", כאשר דיבר על "היהודים המטונפים המטמאים את המקום ברגליהם המטונפות" (ומיד קיבל בהארץ "תעודת כשרות" חתומה בידי הרבנית עמירה הס, שהסבירה לעם היושב בציון, כי "מטונף" אינו בהכרח משהו שלילי). לשקר אולי אין רגליים – אבל להסתה יש ויש.
|
|