"אנחנו עומדים בפני גל של טרור" - זה המשפט שהנהגת המדינה חוזרת עליו כתוכי. ניחא, רק גל. אבל בחלק מהתקשורת שלנו מדובר בצונאמי של טרור, וכותרות אימים אדומות זועקות מהעמודים הראשונים. דעתי, על בסיס העובדות היא זאת, וכבר כתבתי על כך: מזה כמה שנים אנחנו נתונים בגלי טרור "רך". גלים שעולים ויורדים, והורגים ופוצעים, ואפיונם המרכזי הוא פעולות של יחידים. פעם זה בסכינים, פעם זה בדריסות, ורוב הפעמים זה בבקבוקי תבערה. ואבנים כל הזמן, גל קבוע בלתי פוסק. 3 שנים התקשורת שלנו (בחלקה הגדול, כולל כל ערוצי הטלוויזיה שלנו) התעלמה מכך. בזדון? מתוך בורות? רשלנות? איני יודע. זה לא חשוב. בשנים עברו לא היה יום שבו לא נזרקו אבנים על כלי רכב בשטחים, והתקשורת דממה. ודרך אגב, גלי הפיגועים נמשכו גם שעה שנוהל המשא-ומתן עם הפלשתינים ושר החוץ קארי נע ונד באזור.
ועכשיו התקשורת שלנו נעה לקיצוניות השנייה: דיווח על כל זריקת אבן, כל פיגוע הכי קטן והעצמתו עד כדי אימה וזריעת פחד. אבל, בואו ניכנס לפרופורציות: מדינת ישראל האדירה לא ניצבת כרגע מול טרור מתאבדים רצחני, או הפרות סדר המוניות, של כלל האוכלוסייה הפלשתינית, או כלל ערביי ישראל. יכול להיות שהדינאמיקה הנוכחית תתדרדר לכך, בהחלט יכול. ברם, לפי שעה אנו עומדים מול "אופנת" דקירות סכין של בודדים ובודדות. הפעם, להבדיל מגלי העבר, הדקירות גולשות גם לתחומי ישראל, ו"התנועה האיסלאמית הצפונית" מנסה ללבות אש בתוך מדינת ישראל. אז מה ההיסטריה? זה לא נעים, אך להפוך את זה ליללות וזעקות על הטרור האיום העומד לכלותנו?
וזה מביא אותי לצונאמי של העצות שנותנים לממשלת ישראל . החל בעצות ברמה הטקטית הנמוכה וגמור בהמלצות "אסטרטגיות" חובקות עולם. מול המדיניות הזהירה והשקולה הננקטת לפי שעה, לדעתי, ע"י הצוות המוביל בממשלה, אני רוצה להתייחס לשלושה סוגי המלצות של פוליטיקאים
הראשון שבהם הוא ההרסני ביותר והעיוור ביותר לזירה הבינלאומית. המדובר בכל אותן המלצות לרסק את הטרור, לשנות את הוראות הפתיחה באש, להתחיל בתנופת בניה בשטחים, ולעבור ממגננה ל"התקפה ציונית". זה הרסני כי בכך אנו סוללים עוד יותר את הדרך למדינה דו לאומית; אנו נביא עלינו באמת צונאמי מדיני; ואנו במו ידינו ניתן הצדקה להגברת הטרור הערבי. יכול מאוד להיות שזה מה שמיעוט בתוכנו רוצה, ואוי לה לממשלה שבסופו של דבר תתחיל לרצות את המיעוט הזה משיקולים קואליציוניים.
הצדקה לטרור
השני שבהם אינו הרסני, אך שייך לתחום האווילות ולעיוורון לנעשה באזורנו. תראו מה מייעצת הגברת
ציפי לבני (וואלה, 7 אוקטובר ) לממשלתנו כתרופה לטרור הנוכחי: "הממשלה צריכה להגיד למדינות המוסלמיות המתונות: בואו יחד אתי נגד האיסלאם הקיצוני. אני מוכן". אכן האיסלאם הקיצוני הוא האויב שלנו. זהו החמאס, זהו הג'יהאד האיסלאמי בדרום (ובחלקו ביהודה והשומרון ) וחיזבאללה בצפון. הרבה יותר מדאעש או אל-קאעידה. אז אנחנו לא פועלים עם מצרים? המצרים לא פועלים נגד החמאס ונגד דאעש בסיני? למי הכוונה? לסעודיה? יחד אתה נלחם נגד חוליות טרור בשטחים? אנחנו נשלח את צה"ל לעזור לסעודים בהתמודדות שלהם נגד אל-קאעידה? אורולוגים ידועי שם אנחנו דווקא יכולים לשלוח לבית המלוכה, כבר עשינו זאת.
השלישי שבהם אולי הרסני לבעליו, לדעתי, אך הוא העקשני ביותר.. ראש האופוזיציה, ח"כ הרצוג, מסיים כל נאום שלו, יהיה זה סביב הטרור או סביב העגבניות, במשפט שהצטיין בו לפני כ-2300 שנים סנטור רומאי בשם קאטו: " ביבי צריך להתפטר/להחזיר את המפתחות." מה חושב לו הרצוג? שהכישוף יאחז בביבי והוא יתפטר? שתקום צעקה ציבורית להתפטרות ביבי? ונניח לשם הוויכוח שביבי התפטר, נו אז מה? השבאב בעיסאוויה יתחיל לאהוב את היהודים? גל הטרור ידעך? אולי ירקיע לשחקים? באמצע טרור ילכו לפתע לבחירות? מי מייעץ לו להיות כאותו קאטו?
ובעניין זה אי-אפשר שלא להתייחס לאותו פרסומאי מכובד שצייץ שאלה בנוסח הבא בערך: אילו הייתי פלשתיני שקם בבוקר ורוצה שוויון זכויות ומדינה עצמאית, אך ביבי לא רוצה לתת לי. מה הייתי עושה? מיד הוא מחורף ומגודף ברשתות החברתיות ופשוטי עם, כמוני למשל, רואים בכך הצדקה ברורה לטרור ורצח יהודים. עד שמצא לנכון אותו פרסומאי לתת הבהרה שבקיצור התנסחה כך: לא צריך להבין אותי לא נכון, אני נגד רצח ואלימות וכל הדברים הרעים האחרים. "השאלה שלי הייתה אסטרטגית"! הוגעתי את מוחי מה מובנה של השאלה האסטרטגית הזאת, ולא מצאתי. לכן, לא נותר לי אלא לשאול אותו: בסדר מה התשובה האסטרטגית שלך לשאלה האסטרטגית שלך?
למה אני מעלה את כל אלו? זה הלא בסך-הכל זוטות מול המתרחש באזור שלנו! כי זה בתוך הבית שלנו, לא בחצר, ופעמים נדמה לי שהוא הופך לבית משוגעים. שם כל אחד הוא נפוליון שבהבל פיו פותר מיידית את בעיות העולם.
