השחצנות והביטחון העצמי הם שוב בעוכרינו. בימים אלו בהם כל יום הינו יום השנה ה-42 למחדל מלחמת יום הכיפורים, נראה כי לא למדנו ולא היפנמנו שהשחצנות והביטחון העצמי מוליכים אותנו אלי הפסד.
אם ניקח כדוגמה שולית את המשחק מול קפריסין, הרי לא היה פרשן, מאמן, שחקן, דובר או אוהד שחשב שקפריסין תנצח אותנו במשחק הכי חשוב באצטדיון טדי בירושלים. גם הפרשנים בשידור הטלוויזיה שלפני המשחק היו חלוקים ביניהם לגבי הפרש השערים בו תנצח נבחרת ישראל. אפילו על תיקו לא דיברו. והתוצאה - הפרשנים, החוזים והידעונים לפח. קפריסין נצחה.
ומהדוגמה השולית לאירוע מכונן מבחינתי במלחמת יום הכיפורים. הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר הופיע זחוח בטלוויזיה והכריז כי "נשבור להם את העצמות". דיין שהיה שר הביטחון אמר בזחיחות כי איננו רוצה להיות בעת מלחמה בצד המצרי. התוצאות בשטח היו שונות והפוכות.
ומהדוגמאות הנ"ל לימינו אנו. למרות שלא נשמעת זחיחות בדבריהם אך ראש הממשלה ושר הביטחון מופיעים ומכריזים כי נדביר את גל הטרור הנוכחי. אין להם ברירה כי אם לא נדביר פרושו שנחוסל. אבל התוצאות והארועים בשטח מצביעים על כך שלא רק שהגל איננו מודבר, אלא שהוא הופך לצונאמי. אל קומץ מפגינים בירושלים הצטרפו מפגינים בכל הגדה, אליהם הצטרפו ערביי ישראל ואליהם הצטרפו ערביי עזה.
היהודים נמצאים בנסיגה מתמדת בכל תחום במישור הביטחוני וההרתעתי. אם ניזכור שלפני כמה שנים, כאשר דגל פלשתיני הונף בשטחים, המקומיים אולצו לטפס ולהסירו. בימינו הדגל הפלשתיני מונף קבל עולם במשחק כדורגל בין בני סכנין לבין בית"ר ירושלים, כאילו היה אחיו התאום של דגל ישראל.
אנחנו נסוגים בהרתעה באופן מתמיד ונמנעים מלהכיר בעובדה זו. כלפי העולם, קולנו כלל לא נשמע ואנו הופכים להיות יותר ויותר מטרד . ההסכם של העולם עם אירן מוכיח זאת. אם ישראל הייתה בעמדה צבאית מאיימת כלפי פיתוח גרעין באירן הרי שכיום ידיה כבולות לחלוטין והאירנים יפתחו פצצה גרעינית כשאנחנו כלל לא נספרים כגורם במשוואה.
צעדה לישראל עם פרחים ומוזיקה
כבר לפני שנים טענתי שהבעיה הכי גדולה של ישראל תהיה אם ערבים מארצות ערב ופלשתינים יתחילו לצעוד עם פרחים ומוזיקה לעבר גבולות מדינת ישראל. הרי חיילי צה"ל לא יירו בהם - כי לירות זה מסוכן לחיילינו - הם יועמדו לדין בידי פרקליטים רודפי צדק וחוק. דוגמה בזעיר אנפין ראינו היום בגבול הרצועה, ואני מהמר, ולדעתי הימור יותר בטוח מאשר לגבי משחק הנבחרת מול קפריסין, שהתופעה הזו תתרחב ותהפוך להיות יומיומית. הגדר תיפרץ ולחיילי צה"ל לא תהיה תשובה. אולי נהיה עדים למחזה מביש (כמו הפסד הנבחרת) בו חיילי צה"ל יתחילו לרדוף כמו במשחק תופסת אחרי פורצי הגדר.
רק תשובה אחת יכולה להיות במצב הנוכחי. יש לנתח ניתוח כולל של הסיכונים. לאתר את הנקודות שוברות השוויון במערכת ולטפל בהן בנחרצות וללא כל היסוס ורתיעה. נדרש ניהול סיכונים מיידי. אבן היא נשק - לכן יש לירות במיידי אבנים. פורצי גבול הם אויב לכן יש לירות בהם. חוסמי כבישים - פוגעים בביטחון המדינה ותושביה - לכן יש לירות בהם. חברי כנסת שמנצלים את מעמדם ותפקידם ופוגעים בביטחון הציבור ובביטחון המדינה - יגורשו. בין דמוקרטיה לחיים - החיים עדיפים.
צבא שלא יורה או שיורה בהיסוס מגביר את ביטחון היריב. מי שלא מנהל סיכונים הסיכונים מנהלים אותו.