שישים השניות בהן בחר ראש הממשלה לעמוד מעל דוכן עצרת האו"ם בשתיקה רועמת, במחאה על שתיקת העולם לנוכח איומי ההשמדה הבוטים של אירן כנגד ישראל, זכו משום מה לביקורת מצד התקשורת בארץ.
דומה כי המגמה בקרב מעצבי דעת הקהל הינה להשלים עם העסקה עם אירן כדבר מוגמר, עסקה שלדברי הנשיא אובמה תעניק לאירן את הפצצה לכל המאוחר בעוד 10-12 שנה.
בארה"ב יצא בחודש שעבר ספרו המדהים של ההיסטוריון המוביל ג'י ווינק "1944" . הספר עוסק בתיאור מפורט של התנהלותו והחלטותיו של הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט בשנה הקריטית 1944.
הספר עוסק בשני מישורים:
המישור האחד הוא החלטותיו האסטרטגיות והטקטיות של הנשיא רוזוולט באשר לניהול המלחמה. המישור השני, כאילו בעולם מקביל, המחדל הנורא וחוסר המעש המזעזעים של הנשיא וממשלו באשר לשואת יהודי אירופה.
במישור האחד מדגיש הספר את יכולת המנהיגות, ניתוח הקסם האישי והכשרון הפוליטי יוצא הדופן של רוזוולט אשר נעלמו כלא היו בכל הנוגע להצלת העם היהודי.
בשלב זה של המלחמה כבר ידוע לכל הגורמים הרלוונטיים על מחנות הריכוז ועל תאי הגזים, שכן החל משלהי 1942 בעקבות האזהרה המפורטת של התעשיין הגרמני אדוארד שולטה שהועברה לנציג הקונגרס היהודי העולמי בשוויץ עמנואל רינגלר, כל העובדות הרלוונטיות ידועות כולל המספרים המפלצתיים של היהודים שנספו.
בהמשך מגיע גם הדוח המפורט של רודולף ורבה היהודי הצעיר שהצליח אחרי כשנה לברוח מאושוויץ יחד עם שותפו, להגיע לסלובקיה ותוך ניצול זכרונו הצילומי המדהים, לעלות על הכתב בדוח בן 40 עמודים את כל הנעשה באושוויץ, לרבות מספר הנרצחים וההכנות להשמדת יהדות הונגריה.
הדוח מגיע לגורמים השונים כולל לנשיא רוזוולט, ובכל זאת דבר לא נעשה (לדברי הסופר הגיע עותק מהדוח מתורגם להונגרית גם לד"ר קסטנר מנהיג ועד יהודי הונגריה דאז).
בשלב זה בשנת 1944 הדוח של ורבה כבר מונח בפני הנשיא רוזוולט. יאן קרסקי, שליח המחתרת הפולנית שהתגנב למחנות הריכוז והוברח למערב כשהוא כותב אף הוא דוח מפורט על נושא השואה, נפגש עם הנשיא רוזוולט בפגישה של דברי הנשיא זעזעה אותו עד עמקי נשמתו. הממשלה הפולנית הגולה בלונדון ממשיכה לקבל דיווחים מפורטים על מחנות הריכוז, תאי הגזים והמשרפות מארגון המחתרת שבהנהגתה - הארמיה קריובה, אשר גם לו מרגלים בתוך מחנות הריכוז לרבות אושוויץ.
במרס 1944 כובשים הנאצים את הונגריה ומיליון יהודי הונגריה, שעד לאותו מועד השלטון הפשיסטי ההונגרי לא נתן לגעת בהם, נמצאים לכל הדעות ובידיעת כל ממשלות המערב בסכנת השמדה מיידית.
אדולף אייכמן מתחיל במשלוחים המוניים של יהודי הונגריה להשמדתם באושוויץ הכל ברור ידוע וגלוי ודבר לא נעשה.
תחנוני היהודים המקורבים לרוזוולט ובהם שר האוצר - הנרי מורגנטאו, הרב סטפן וייז והשופט העליון פיליקס פרנקפורט ואח' עולים בתוהו.
הביורוקרטיה האנטישימית במשרד החוץ וגם במשרד ההגנה מונעת כל סיוע לפליטים היהודים, והדרישה להפציץ את מתקני אושוויץ נדחית בטענה כי איננה ישימה וכי "תפגע" במאמץ המלחמתי, זאת על-אף שמטוסים של בעלי הברית מפציצים בקביעות את המפעלים התעשייתיים במתחם אושוויץ ואף פעם אחת הפציצו בטעות את אחת המשרפות.
הכל גלוי, הכל ידוע, מושמעות גם אזהרות פומביות קשות של רוזוולט וצ'רצ'יל ואף גורמים אחרים המתריעים בפני ההנהגה הנאצית כי תישא בכל התוצאות של השמדת היהודים, דבר לא נעשה גם בשלב מאוחר זה כדי לעצור את המשרפות.
נכון כי כבר נכתבו ספרים רבים בנושא זה וכי העובדות אינן חדשות, עם זאת מצליח הספר לחדד בצורה מדהימה את הפקרת גורל העם היהודי, ללא סיוע משום גורם וללא מדינה משלו.
לקח היסטורי אכזרי זה עמד, יש להניח בפני החלטתו של ראש הממשלה לקיים את דקת השתיקה מעל בימת האו"ם. שבעים שנה חלפו ודומה שלא הרבה השתנה.
דיקטטורה אכזרית ורדיקלית מאיימת במישרין להשמיד את ישראל זוכה לליטופים ולעסקות כלכליות פוטנציאליות, ולהכרה בינלאומית נרחבת ואיש אינו פוצה פה. יהדות ארה"ב נכשלה שוב במבחן מאחר שמרביתה ומרבית נציגיה בסנט ובקונגרס נשארו תומכים קנאים של הנשיא אובמה, גם כשזה מתעלם שלא לומר מצפצף על האינטרס הישראלי הקיומי. אכן דומה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה במידה כזו או אחרת.
פרשנים שונים קוראים מזה תקופה לראש הממשלה להשלים עם קיומו של ההסכם כעובדה מוגמרת ולהסתפק בקבלת "פיצוי" מארה"ב על ההסכם.
בפרפרזה על אמרתו של הגנרל האנטישמי הבריטי ברקר בתקופת המנדט "אם ברצונך לפגוע ביהודי תפגע בכיסו" - אם ברצונך לרצותו תקנה אותו בכסף. רבים ובהם נשיא המדינה גם חוזרים ומתריעים כי הברית האסטרטגית עם ארה"ב הינה יסוד קיומי למדינת ישראל ואין לסכנה וממליצים לראש הממשלה להסתדר עם ממשל אובמה על-אף בגידתו בישראל.
בעניין זה יש להעיר מס' הערות:
- אין שום "פיצוי" שיכול לפצות על קיום של אירן גרעינית, ואספקת עוד "מס' צעצועים" לצה"ל לא ישנו זאת.
- באשר לאכיפת ההסכם עם אירן, אין שום סיכוי להגיע להבנה עם הממשל הנוכחי שכן ההסכם הינה המורשת המרכזית של ממשל אובמה, (אולי היחידה) וכל הפרה של ההסכם שתיטען ע"י ישראל תהיה רק פתח לאין קץ ויכוחים וסכסוכים נוספים, שכן אין לסכן "מורשת" זו של הנשיא בשל תלונות של ישראל. לא עברו אלא מספר שבועות מאז נחתם ואנו זוכים לראות את אפס קצה התוצאות של הסכם זה - מנוכחות אירנית מאסיבית בסוריה ועד פיתוח הטילים לטווח 1700 ק"מ. הממשל האמריקני בחר שלא להגיב על שתי התפתחויות מסוכנות אילו, נאמן לשיטתו לדבוק "במורשת" של הנשיא בכל מחיר.
- עם כל הכבוד לברית עם ארה"ב, הממשל הנוכחי עשה ככל יכולתו מראשית ימיו לכפור בברית זו, להתרחק מישראל ולהטיל עליה את כל האשמה למצב המזעזע של שכנותיה כולל "האביב והערבי" שהפך לחורף מקפיא. זוהי תפיסה אידיאולוגית עמוקה המאשימה את הקולוניאליזם בצרות הערבים והרואה בישראל חלק מהקולוניאליזם וזאת למרות שארה"ב מעולם לא שלטה במזרח התיכון ולא היה לה כל אחריות או קשר לקולוניאליזם המערבי.
- ההגיון אומר כי הזינוק לעבר הפצצה הגרעינית יתבצע ע"י אירן דווקא עד תום כהונתו של הנשיא אובמה וזאת לאור גישתו הפייסנית, הרכרוכית, השוללת כל שימוש בכוח צבאי באשר הוא והסלחנות המופלגת שלו כלפי אירן. אין כל ביטחון כי הנשיא הבא יהיה אשר יהיה, ימשיך במדיניות כושלת זו ויש סיכוי כי גם יבטל את ההסכם עם אירן שלא זכה לאישור הקונגרס. בהנחה שכל מטרת ההתגרענות האירנית הינה הגנה על המשטר, לא יהיה זמן מתאים יותר לאירנים מאשר עד לתום שלטונו של אובמה.
בכל במקרה בשנה וחצי הקרובות עד לינואר 2017, מועד כניסתו של הנשיא החדש לבית הלבן, על ישראל לשמור לעצמה חופש הפעולה הצבאי בנוגע לאירן ולא לסרס את עצמה פעם נוספת באמצעות "הפיצוי" מארה"ב או באמצעות "הבנות" שהופרו כבר פעם אחר פעם ע"י ממשל זה, וזאת כאמור לנוכח הסיכוי שהזינוק אל הפצצה האירנית יתבצע דווקא תחת נשיאותו הכה נוחה לאירנים של הנשיא אובמה.
בסופו של דבר כל הבטחות הנשיא למנוע תשתית גרעינית מאירן וכל ההבנות הגלויות והחשאיות עם ישראל בנושא זה הופרו
חיש קל ברגע שהיה לו נוח, ואין לבנות על התחייבויות נוספות של ממשל זה בנושא.
את "הפיצוי" ואת החזרת הברית ההיסטורית בין ישראל לארה"ב, להבדיל מדיבורים גבוהים חסרי כל כיסוי, ניתן יהיה לקיים רק עם הממשל הבא בארה"ב ולא עם ממשל עויין זה.
כבר נאמר כי מי שלא לומד מההיסטוריה נגזר עליו לחיות אותה מחדש.
