ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו יצא מרוצה מהפגישה עם הנשיא אובמה בבית הלבן. הוא עבר בשלום את הפגישה ללא עימותים אישיים, הרעיף שבחים על הנשיא האמריקני ושיחק את "הילד הטוב" כשחזר על תמיכתו ברעיון שתי המדינות.
לא ברור מה גרם לו בדיוק להפריח לחלל האוויר ספין תקשורתי חדש התומך במהלך חד-צדדי בגדה. האם הייתה זו הזחיחות האופיינית לו, או, כפי שזה נראה לכמה גורמים בימין, ניסיון להתחנף לשמאל לקראת אפשרות צירופו של "
המחנה הציוני" לקואליציה ודחיקת מפלגת "
הבית היהודי" החוצה ממנה.
בהופעה באירוע של מכון מחקר ליברלי בוושינגטון ב-10 בנובמבר, אמר נתניהו כי "מהלך חד-צדדי (ישראלי) אפשרי, אבל הוא צריך לעמוד בתנאי הביטחון של ישראל ולהיות חלק מהבנות בינלאומיות רחבות".
התגובות החריפות מצד גורמי הקואליציה בארץ גרמו לנתניהו להתקפל ולשנות את גירסתו, בתוך פחות מיממה, והוא מיהר להבהיר: "לא דיברתי על נסיגה חד-צדדית אלא על האפשרות של צעדים חד-צדדיים ודווקא כאלה שיחזקו את האינטרסים הביטחוניים של ישראל מול הטרור, אין לי שום כוונה לפנות או לעקור ישובים, הטעות הזו לא תחזור".
נתניהו מזגזג כהרגלו. כזכור, בנימין נתניהו הצביע בכנסת בעד ההינתקות מרצועת עזה, אך אח"כ, באוגוסט 2005, התפטר מתפקיד שר האוצר בממשלה, כביכול על-רקע ההינתקות, כשלמעשה, הסיבה האמיתית הייתה, ככל הנראה, העובדה שחבר הכנסת
עוזי לנדאו שהתמודד אז מולו על ראשות הליכוד, צבר פופולריות רבה במפלגה ונתניהו חיפש תשובה הולמת כדי לגבור עליו.
מה גורם לו עכשיו להתחיל בקשקשת מיותרת על צעדים חד-צדדיים כלשהם כשטרור הסכינים משתולל בערי ישראל וברחבי הגדה, האם זה הזמן לכך?
הניסיון מהמהלכים החד-צדדיים שעשתה ישראל בלבנון וברצועת עזה, מוכיח כי הם רק גרמו נזק לביטחונה של מדינת ישראל, קיבלנו באזורים האלה את חיזבאללה וחמאס, מדוע נתניהו מחפש הרפתקאות חד-צדדיות חדשות שעלולות רק להזיק לישראל?
ברור שארצות הברית - שעכשיו ישראל זקוקה לסיוע ביטחוני הרבה יותר גדול ממנה בעקבות הסכם הגרעין עם אירן - מתנגדת לכל מהלך חד-צדדי של ישראל בגדה וכך גם שאר המדינות בעולם. הפלשתינים כבר מודאגים מהצהרת נתניהו ודוחים אותה בתוקף, אז איזה סיכוי יש למהלך הזה, שמהותו אינה ידועה, לצאת אל הפועל? הרי לנתניהו אין את האומץ לצאת נגד כל העולם וגם לא את הכוח הפוליטי לבצע מהלך כזה. האם הדברים נזרקים לאוויר סתם כדי לתפוס כותרות?
שר החינוך
נפתלי בנט קרא לראש הממשלה לעשות "מהלך חד-צדדי של החלת הריבונות בישובים הישראלים ביהודה ושומרון". יש לקוות שנתניהו לא יתפתה למהלך כזה שיוסיף עכשיו את הדלק הדרוש ל"אינתיפאדת הסכינים" כדי שתתפשט לכלל אינתיפאדה כוללת בשטחים.
נתניהו אמר גם בוושינגטון כי "אין פתרון לשאלת ירושלים ולהר-הבית". הדבר שמצופה מראש ממשלה נבחר בישראל הוא שימצא את הפתרון לכל הבעיות המדיניות של ישראל. מר נתניהו לא צריך להגיד לאזרחי ישראל מה לא אפשרי, אלא להתוות חזון מדיני ברור והצעות כיצד לנסות ולהתקדם בנושאים שהם סבוכים לפתרון.
זו בדיוק הבעיה עם נתניהו, הוא מושך זמן ללא מטרה, חושב שהוא יכול לנהל את הסכסוך, לסובב את אזרחי ישראל ומנהיגי העולם ללא יוזמה או תוכנית מדינית, ובינתיים הוא מאפשר לחברי כנסת צמאי כותרות להדליק את הר-הבית. התוצאה טופחת על פנינו בצורה של פרץ טרור ואלימות של הפלשתינים, ואזרחי ישראל משלמים את המחיר.
נכון שיש ל"אינתיפאדת הסכינים" הפלשתינית גם סיבות אחרות שהביאו להתפרצותה, כמו השנאה לישראל, ההסתה הנוראה, והתעמולה הארסית של הפלשתינים. אבל נתניהו, בחוסר מדיניותו ובשלומיאליות שלו, משחק לידי הפלשתינים, במקום להעביר את הכדור למגרש שלהם ולחשוף את פניהם וכוונותיהם האמיתיות כלפי ישראל.
הגיע הזמן שנתניהו יפסיק לזגזג ולמכור לנו ספינים חדשים חדשים-לבקרים. הוא צריך לגבש יוזמה מדינית חדשה, להסיר את האחריות לקיפאון המדיני מעל ישראל ולנסות ולהביא את מדינות האזור המתונות לשולחן הדיונים, בנוסף לפלשתינים, בדרך להבנות אזוריות. אם הוא עדיין מאמין בתוכנית המדינית שהציג בנאום בר-אילן, שיתכבד וינסה לקדם אותה, אבל הישיבה בחוסר מעש מדיני וההפיכה לשק החבטות הבינלאומי מביאה רק לפגיעה באינטרסים הלאומיים של ישראל.
אחרי סיפוריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על החיילים הבריטיים שראה בירושלים ומעורבותו של המופתי הפלשתיני חאג' אמין אל-חוסייני בשואה, כדאי להתייחס בזהירות לכל "פצצה" תקשורתית שמטיל נתניהו במיוחד בנושאים המדיניים.
