לאחרונה התבשרנו שדירקטוריון מפעל הפיס החליט שלא להלוות את כספי המפעל לחברות שהן או בעליהן כבר ביצעו תספורת למלוויהן בעבר. אין ספק שהחלטה זו היא זרקור ל"מוסדיים" ואף לבנקים המסמן שמי שלא פורע התחייבויות בל יצפה לכך שהוא יוכל לחזור וללוות. הוא מועד ושומר נפשו ירחק. אם הבנקים היו נוהגים כך היה נחסך מהם הצורך לבצע מספר מגה מחיקות שביצעו. כל לווה קטן שהבנק נאלץ למחוק חלק או כל חובו מופיע ברשימות התראה ואינו יכול ללוות יותר. ניהול נכון של האשראי יצריך שימוש מופחת במוחק.
תשדיק פרסומת
כמו-כן התבשרנו שמפעל הפיס מנהל תיק פקדונות בסך של כ-3.5 מיליארד שקלים. התבוננות בתמצית, קמצנית, של מאזני מפעל הפיס מלמדת אותנו שנכון לסוף 2014 יתרת הפקדונות לטווח קצר וארוך הגיעה ל-4.4 מיליארד שקל. ב-2003 הסכום היה 600 מיליון שקל והוא צמח בעיקר החל מ-2008 בקצב של 500-400 מיליון שקל לשנה. בנסיבות אלה על אראלה להתקשר לדירקטוריון מפעל הפיס כדי להכריז עליו כזוכה האולטימטיבי. הדירקטוריון יענה לה שהוא יודע. תשדיר פרסומת לא יצא מכך.
כדי להצדיק את היתרות הענקיות מציינים במאזן שלמפעל הפיס יש התחייבויות לטווח ארוך בסכום דומה. נימוק זה אינו מחזיק מים מאחר שעד שיגיע מועד מימוש ההתחיבויות יצבור מפעל הפיס הכנסות נוספות.
מפעל הפיס הוא מונופול הקיים עקב זיכיון בלעדי שהוענק לו על-ידי המדינה ואינו שונה מזיכיון הגז של תשובה או מזיכיון
כימיקלים לישראל ואחרים. לא יהיה זה אסון למפעל הפיס אם יתבקש להעביר למדינה 2 מיליארד שקל ודמי זיכיון של 500 מיליון שקל לשנה כל שנה. כדי לחסוך בעמלות יוכל הפיס להעביר אגרות חוב ממשלתיות בהן הוא ודאי מושקע.
יש לא מעט גופים ממשלתיים או בבעלות המדינה היושבים על הררי כסף שהיו יכולים לצמצם את הגרעון התקציבי.
