לא פעם אני מרים גבה ולא מבין את נימוקי העליון כאשר הם באים לפסול החלטות ממשלה, צבא, מערכת הביטחון. והפעם הריסת ביתו של מחבל שרצח חיל ישראלי על לא עוול בכפו.
נכון עברה שנה מאז התקבלה ההחלטה, זמן סביר ביותר בהתחשב בעבירה שנעשתה על-ידי המחבל. בדרך כלל לעונשים יש מספר מטרות, האחת ענישה פשוטה כמשמעה. השנייה הרתעה דהיינו - גם המחבל עצמו, אם יצא בחיים, וגם אחרים יחשבו פעמיים לפני ביצוע רצח. והשלישית, מחנכת, שבמקרים אלה בוודאי לא על הפרק.
והנה עברה שנה, הרצח עדיין מהדהד בראשנו, הרושם הקשה שבן עולה לוקח את החוק לידיו ורוצח בדם קר בחור ישראלי רק מפני שהוא יהודי. וכאשר לא הושמו גבולות זמן לביצוע ההריסה.
זאת ועוד, רק לפני מספר ימים בוצעה הריסת בית מחבל שרצח לפני כשנה ברכבת הקלה, וזה עשה רושם לא פחות מביצוע הריסה של בית המחבל שרצח את משפחת הנקין. ללמדך שהריסה היא הריסה והיא עושה את שלה גם אחרי שנה.
מאידך שופטינו מורחים את הזמן כאשר מדובר בהם, קחו לדוגמה את ערעור אולמרט, הם סוחבים את ההחלטה מספר שנים ואינם נותנים פסק דין, אולי גם כאן הם חושבים שבמידה ויחלוף הזמן לא יהיה ראוי לבצע את פסק הדין.
כי לשופטי העליון אין אמות מידה ולוח זמנים, מתי עליהם לתת פסקי דין, והדרגים האחרים במערכת המשפט, רואים ומאמצים את השיטה, וכך נראית מערכת המשפט לית דין ולית דיין. אולם כשזה מגיע להחלטות של אחרים, הם מאוד ביקורתיים ומאד נחרצים, אז אנא מכם אמצו את מבחן בוזגלו מה שאתם דורשים מאחרים דרשו מעצמכם.
