איתמר לוין, במאמרו ב-News1 מיום שישי האחרון, ("חכמים על חלשים"), קובל על חוקרי המשטרה (שאותם משום מה הוא מכנה: חכמים) על נחקרים קטינים (אותם משום מה הוא מכנה: חלשים). כולנו יודעים זה מכבר שפושעים קטינים, אינם בהכרח חלשים או סתם ילדים מסכנים נרדפים. במקרים רבים הם נחשבים חזקים, אכזרים ואלימים, שלא ישברו בקלות בחקירות, ביחוד אם שולחיהם קטין בעיני החוק, ואז אין פה שאלה של מה דתו או מה ייחוסו - הוא קטין. אך האם הוא תמיד "חלש"?.
התפיסה המשפטית הליברלית המעוותת בנושא המלווה אותנו (ומספר חינכו אותם כיצד לעמוד בחקירות, ומה עוד שלצידם עומדים נציגי זכויות האדם (או נציגי "זכויות הרשע...") ולאוזנם לוחשים עורכי דין ממולחים.
את ידי חוקרי המשטרה כבלו זה מכבר כל מיני חוקים ותקנות "נאורות" כביכול, מה שהחליש בצורה מאוד משמעותית את אפשרויות גילוי האמת והרשעת פושעים ורוצחים למיניהם. אם הנחקר עוד לא הגיע לגיל המתאים, למצבי החקירה הרגילים, אזי הוא נחשב ארצות נוספות בעולם), גורסת בעצם
שזכויות נאשמים קודמות לזכויות הקורבנות, ראינו בארה"ב למשל, שטעות טכנית קטנה של שוטר, הינה עילה להוצאתו לחופשי של רוצח שהודה ברצח...מצב כזה אסור שיהיה מקובל בחברה מתוקנת שצריכה להגן על עצמה מפשיעה, ואין זה משנה מה גילו של הפושע.
בחקירה עצמה אומנם
לא כל האמצעים כשרים לרדת לחקר האמת, אבל לחץ
שאינו פיזי, מקובל כיום במרבית הארצות בעולם, ונוכחות עורך דין, (או הורים) לצד הקטין בעת חקירתו מנטרלת את הלחץ, ולפיכך דבר כזה פסול מיסודו באשר הוא חותר תחת תכלית החקירה שהיא: גילוי האמת.
כאשר הנחקרים הינם טרוריסטים, קטינים או בוגרים, יהודים או ערבים, החוק הבינלאומי
לא מקנה להם כל זכויות, ולחץ פיזי לכן מקובל, ואף נעשה בו שימוש נפוץ אצלנו ובעולם הרחב (ראה: מתקן גואנטנמו...). ברור שאין הדבר הזה מתאים לכיסם ולאגו של מספר עורכי הדין, וברור גם שההורים ו"נציגי זכויות הרשע", מתקוממים, ושופטינו הרחמנים לא אוהבים את זה ... אולם כל אחד מאיתנו שדעתו לא נוחה מכך, שיחשוב טוב: מה הן זכויות הטרוריסט לעומת מה שקרה לזכויות קורבנותיו.
