X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
העדר השלום אצלנו הוא עצבת ההווה ואת שאיפתנו לחיים של שקט ושלווה משליך דמיוננו אל העתיד בצורת "תקווה"
▪  ▪  ▪
יונת השלום [צילום: ג'ק בנטלי/פלאש 90]

"תורת המידות", ספרו העיקרי של גדול הפילוסופים בכל הזמנים ברוך שפינוזה מסתיים במילים הבאות: "אילו האושר היה שכיח ונמצא לנו בלי יגיעה מרובה - אפשר והיה מזלזל בו כמעט כל העולם כולו. אומנם כל דבר נעלה הוא קשה, כשם שאינו שכיח".
ואני מבקש להחליף את המילה "אושר" בציטוט זה משפינוזה במילה "שלום". שהרי אין ספק שערך השלום הינו ערך נעלה, אינו שכיח וקשה מאוד להשגה. אם לא די בכך השלום הינו גם תנאי הכרחי (אם כי לא תנאי מספיק) לאושרם של בני האדם.
מבלי ללכת סחור סחור אציג את טענתי בבהירות: אלו מביננו הדורשים "שלום עכשיו" ומאמינים כי הוא בר-השגה ועכשיו, לא רק שוגים בדרישה דמיונית מנותקת מכל מציאות (אם כי מתוקה כדבש) אלא שדרישתם עצמה באופן פרדוכסלי גורמת להרחקת השלום ולא לקרובו.
"על עתיד יחיה אדם/ההווה כולו עצבת", אמר המשורר וגם צדק. העדר השלום אצלנו הוא עצבת ההווה ואת שאיפתנו לחיים של שקט ושלווה משליך דמיוננו אל העתיד בצורת "תקווה". מי שבאמת ובתמים מעוניין בשלום אמת חייב תחילה להכיר בכך שבערך כה נעלה אין לזלזל ולחשוב שהוא ימצא לנו כדברי שפינוזה "ללא יגיעה מרובה". הצמדת המילה "עכשיו" לכל ערך נעלה הינה זלזול מחלט בו עד לכדי זילות של ממש. לדרוש מקבוצות של בני אדם כי יעשו שלום "עכשיו" תמוה, מוזר ואף טיפשי לא פחות מלדרוש מהם להיות מאושרים "עכשיו".
כותב לי מגיב שבחר בשם "עמר ידידי" כי אני רוחש איבת עולם לערבים ושואל אותי ברצינות האם אינני רואה "שום אפשרות לשינוי? אף פעם? בשום תנאי ובשום נסיבות"? ואני דווקא רואה גם רואה "אפשרות לשינוי" אך לא רק אצלנו אלא גם ובעיקר אצל אויבנו. אלה כידוע לא ממש מקשיבים לי. אך לו דרשנו אותם מהם ומהעולם כולו אולי היו מתחילים לנוע לעבר שינוי זה שהוא תנאי הכרחי לשלום אחר כך.
הערצת המוות
התנאי הראשון שאני מציע לדרוש מהם הוא כי ירצו ואף יחנכו את ילדיהם לחיות ולא למות. למזלי אני קורא ערבית ובשוטטות שלי באתרי אינטרנט רבים מחפש אני את השאיפה הבסיסית לחיים ובכל אשר אלך נתקל אני בהערצת המוות והחינוך להערצת המוות. כאשר (למשל) ילד בן עשר בשידור טלוויזיה מתגאה בכך שעדיף לו למות מאשר לחיות בשלום עם יהודים אני מבין שיקשה עלי לחיות בשלום עם מתים. משתוקק אני לשלום עם אנשים חיים.
התנאי השני (אם וכאשר יתקיים התנאי הראשון וספק רב אם יקרה) הוא שאויבנו, לאחר שיחליטו שעדיף לחיות מאשר למות, ירצו בחיי שלום ולא במלחמה. אינני מצפה שכמונו ידביקו סטיקרים ושלטי חוצות של "רוצים שלום" בכל פינה אפשרית וישירו שיר לשלום ובהחלט אסתפק בהרבה פחות. עם זאת המילים ובערבית "בידנא סלאם" פה ושם אצלם נחוצות לי.
אם וכאשר יתקיימו שני תנאים הכרחיים אלה אתפנה לפרט את שאר התנאים ההכרחיים שכולם יחד יהוו תנאי מספיק לשלום - ידידי " עמר ידידי".
כשם שמי שאומר לחברו "יורד גשם" אינו אשם בכך שחברו נרטב אלא הגשם עצמו כך אינני רוחש "איבת עולם" לערבים אלא רק אומר את שרואה ושומע אני אצלם ובבהירות רבה. תשוקתי לשלום עם אויבי לא פחותה מתשוקתו של כל אדם לשלום אך אינני מוכן לתת דרור לדמיוני ולראות את אויבי כמי שכמוני רוצים שלום אלא כפי שהם באמת. והאמת מרה ככל שתהיה היא שהם אינם רוצים שלום עם הציונים שבעיניהם גרועים מהנאצים. "אהבה" או "שנאה" הם מושגים שאינם קשורים לעניין.
בניגוד לאלו הבטוחים כי אם רק נעשה כך או כך נזכה לשלום אמת ותתממש תקוותנו אני סבור כי השאיפה האמיתית לשלום חייבת להתחיל בדרישה מאויבנו להשתנות. "מחנה השלום" לו רצה בשלום אמת אינו יכול לעצום את עיניו מראות את יחס אויבנו לשלום. החפץ בשלום אמת צריך להלחם תחילה וכתנאי ראשוני ובסיסי, על הסרת נגע השנאה התהומית של אויבנו אלינו. כשזה יוסר או אז אפשר יהיה לדבר שלום ומי שרוצה "עכשיו" ודורש "עכשיו" ומאמין כי ניתן "עכשיו", מחזק את אויבנו מעריצי המוות ושונאי היהודים שיודעים היטב כי אין לתת לאויבם את שמבקש הוא: גם ובעיקר אם זה השלום.

תאריך:  15/12/2015   |   עודכן:  15/12/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
זילות השלום
תגובות  [ 10 ] מוצגות  [ 10 ]  כתוב תגובה 
1
אני מקווה שאתה גם קורא עברית.
שוב לעמר ידידי  |  15/12/15 15:49
2
צדק מי שאמר,
ליעקב עמר  |  15/12/15 16:34
3
יידישקייט אוריינטלי
אהרון שחר  |  15/12/15 20:36
 
- באמת אין גבול לגרפומניה? ל"ת
תגיד אהרון,  |  16/12/15 09:17
4
יעקב- תגובות 1 ו-2
מאוד ענייניות,  |  16/12/15 08:16
 
- אם עמר מסוגל להתייחסות רצינית
גם אני אשמח לדעת,  |  16/12/15 14:51
 
- "תגובות עניניות" ??
יעקב עמר  |  16/12/15 16:39
 
- יעקב- ראה כמה קל
להוציא אותך  |  17/12/15 06:12
 
- איסטרא בלגינא קיש קיש קריא ל"ת
עמר כתבן בפרוטה  |  17/12/15 12:04
5
מחנה שלום? מחנה שונאי ציונות!
אהוד פרלסמן  |  16/12/15 18:22
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות ישראלי-פלשתיני
רפי לאופרט
לבד מעניין אחד - השרדותו של אבו-מאזן - קשה להבין לאן חותר קרי    אין ספק שהוא פועל ומתבטא גם בהשראת הבוס שלו, הנשיא אובמה, שגם הוא נראה יותר ויותר כעוף מוזר המנותק מהמציאות האזורית
אליקים העצני
האם משכילה ממשלת נתניהו לנצל את התפוררות מרבית המשטרים בעולם הערבי והיחלשות היתר - עד כדי הישענות של כמה מהם עלינו - צבאית וכלכלית לטובת קידום היעדים הציוניים?
יוני בן-מנחם
תנועת חמאס הצליחה להעלות לסדר היום את נושא חיילי צה"ל הנעדרים ברצועת עזה. ממשלת ישראל חייבת לשנות את האסטרטגיה, לגלות יצירתיות ולהימנע מהטעויות שנעשו ב"עסקת שליט"
איתן קלינסקי
מאז הסכמי פריז, שנחתמו במאי 1994, וזכו לשם מכובס בכביסה גסה מאוד של מילה מרככת - "איחוד המכס" או בגרסה אחרת "מעטפת המכס" - נוצרה שליטה מוחלטת של ישראל במישור הכלכלי בשטחים הכבושים
ישראל רוזנבלט
קצת קשה להבין את המהומה התקשורתית שהתעוררה אצלנו לפתע, נוכח התקפלות העיתון מול דרישתו של סאיב עריקאת? מה שעשה ערוץ 10 בעקבות תביעתו של אחמד טיבי, בוודאי מותר לביטאון הפלשתיני בשפה העברית, בכנס הנערך (דווקא) בניו-יורק. מזל שבעת נאומו של ריבלין השאירו את הדגל המסכן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il