בשבועיים האחרונים פורסמו שני דוחות עוני: זה של ביטוח לאומי שמדרג את ישראל במקום השני בדירוג העוני של מדינות ה-
OECD, אחרי מקסיקו, ודוח העוני החלופי של עמותת "לתת", הטוענת שרוב המשפחות בישראל מצויות מתחת לקו העוני למרות ששני בני-הזוג עובדים.
משרד האוצר טוען במשך שנים שהסיבה לפרוץ העוני (בעיקר בקרב אוכלוסיות חרדיות וערביות) הוא הקיצוץ החד בקצבאות הילדים.
אך האמת שקיימות שתי דרכים שונות לצמצום העוני: הכשרה מקצועית, ומס-הכנסה שלילי.
א: במציאות שבה אנשים מחליפים מקצוע בממוצע כל שלוש שנים, ולא מקבלים את הידע הדרוש כדי לרכוש מקצוע, חייבת המדינה לממן הכשרות מקצועיות לשכבות החלשות על-מנת שאלו יוכלו להשתלב תוך זמן קצר בשוק העבודה, ולתגמל אותם על-כך.
ב: לאילו שרכשו מקצוע צריך לשלם שכר הגון למי שמשתכר שכר מינימום, אשר יצמצם את הפער הקיים בין מעמד הפועלים למעמדות הגבוהים (כך שהדבר יעודד אנשים בריאים להשתלב בשוק העבודה).
אך במדינת ישראל הכל מתנהל הפוך: במקום לעודד אנשים לצאת לשוק העבודה, משלמים להם כסף כדי שלא יעבדו, לא משלבים מיעוטים בפעולות התנדבותיות במתנסים או בעמותות השונות, ואחר-כך מתפלאים למה הם מדרדרים לפשע.
הגיע הזמן שמנהיגי המדינה יחשבו קצת מחוץ לקופסה ולא ימשיכו לקיים שיטות נלוזות שרק מסיגות את המדינה לאחור,ולא מקדמות אותה במילימטר.
