תעלו על מדרש כדורגל, ובלי לשלם שוחד לשחקנים, לשופטים ולמאמנים, תנסו לשכנע את השחקנים להוציא תיקו. נראה לכם? לשחקנים על המגרש יש מטרה אחת, לנצח, ושום חיוך שבעולם, למעט בגידה על-ידי שחקן מוביל באחד הצדדים לא תביא אותם להסתכן בהפסד ואפילו לא בתיקו.
אנו במלחמה עם נתח גדול בעולם הערבי מוסלמי. הערבים עצמם יוצרים סולידריות ביניהם ההופכת את כל העולם הערבי/מוסלמי לאויב שלנו, ובמלחמה, מול אויב עצום ורב, יש מצווה אחת, לנצח.
המלחמה הזו גורמת לנו להיות קצת פחות דמוקרטים ממה שהיינו רוצים להיות, בייחוד בשטחי יהודה ושומרון, אך זה המצב, איננו רואים אפשרות ריאלית אחרת, המצב הזה היה הן כאשר השמאל היה בשלטון והן כאשר הימין הוא בשלטון, כי המציאות היא זו שקובעת אותו, ולא קמו לנו ולא לצד השני מנהיגים אשר הרימו את נטל שינוי המציאות, ובמקרה כזה מה עלינו לעשות? האם עלינו למרוח את התלמידים וללמד אותם שאנו חיים בשוויץ? או שמא עלינו ללמדם את מה שקורה כאן? ומה שקורה כאן, זו מציאות שקצת שונה מהמציאות של שוויץ, ולכן אין בה התאמה מלאה לאידיליה לכאורה של שוויץ. דמוקרטיה כן אבל במגבלות גם כן, ומגבלות שלצערנו מחד-גיסא הן רע הכרחי, ומאידך-גיסא חובה עלינו להיות ערניים מאוד להן על-מנת לשים להן גבולות.
הגם שיש לנו עוד חריג משמעותי בישותנו - אנו המדינה היהודית היחידה בעולם, בעוד שדמוקרטיות יש לרוב, כלומר מי שרואה את גולת הכותרת בדמוקרטיה שלנו יכול למצוא לה תחליפים כמעט בכל מקום, אך מי שרוצה לחיות במדינה יהודית חייב לחיות רק כאן. אז מה מסמל אותנו יותר, יהדותנו או דמוקרטיותנו? ואין לנושא כל קשר ל"דין תורה" או ל"מדינת הלכה", לנוער הגבעות, ולמשיחיות, יש כאן נושא של זהות, של צביון ושל ביטחון של עם אשר ללא מדינה כמעט חוסל רק לפני כ-100 שנה, אנחנו מדינה יהודית אשר בשמחה ובאהבה ומתוך הבנת הכורח לוקחת על עצמה את מצוות הדמוקרטיה, בכפוף לכך שהן לא מסכנות את יהדותה, ואותם קצוות של הדמוקרטיה המסכנות את היהדות, נופלות פני היהדות, והדוגמה הכי בולטת לכך היא חוק השבות, לכאורה החוק הכי בלתי דמוקרטי בעולם.
נוסחת פלא
הספינה הסוערת של הדמוקרטיה הישראלית, והחובה להיות קצת שונה בשל תנאים מיוחדים ומאד קשים בהם היינו לאורך כל ההיסטוריה ובייחוד במאה השנים האחרונות, ודאי מיטלטלת גם בין קירות בתי הספר בעיקר בכיתות הגבוהות, וטוב שכך, זהו שיעור הדמוקרטיה האמיתי והחשוב ביותר. הוויכוח, ההתנסות. אך מה שמאד לא דמוקרטי בוויכוח הזה הוא שהעמדה המבוגרת, האחראית לכאורה, משני הצדדים, מציגה כאילו, ניתן למצוא איזו נוסחת פלא אשר תגשר בין הקצוות, והתשובה הברורה היא שאין כל נוסחת פלא שפותרת בספר אזרחות סכסוך שכל הגדולים וחכמים, משני הצדדים, לא מנסים אפילו לפתור.
ספר אזרחות אינו תחליף למדיניות! כאשר מנהיגות השמאל, הימין, והערבים כושלת כבר 100 שנה בפתרון הסכסוך הישראלי ערבי, אף ספר אזרחות לא יגשר על הפערים.
ועצתי למשרד החינוך - קחו את טיוטת הספר, זרקו אותה לפח, בין אם אתם שמאל או ימין אין לכם כל סיכוי להוציא ספר אשר יש קצה קצהו של סיכוי שמישהו יסכים לו, כי אם אתם ימניים תתפשרו שמאלה ואז כל העולם ואשתו לא שישתמשו בו ואם תהיו אי-פעם שמאליים אז הפוך.
הפיצו דף עקרונות המציג את הדילמות והפערים באופן הקר והאמיתי ביותר, תנו למורים בכיתות לעשות את העבודה כך שהפיקוח שלכם יהיה אך ורק על היות המורים במאים נטולי דעה המהווים מקור לאש הוויכוח ומביעים לסירוגין עמדת איפכא מסתברא לשני הצדדים, ומשם כל המערכת הזו תעבוד לבד, הרבה יותר טוב מאשר עם הספרים שלכם.
אם בדרך תחסלו כמה עשרות או מאות במשרד, תבורכו.
