צירוף נסיבות מקרי אבל סמלי מאוד גרם לכך, שבדיוק ביום בו נודע לעולם כי
קוריאה הצפונית ביצעה בהצלחה ניסוי תת-קרקעי בפצצת מימן (או אטום), פורסמו בישראל קטעים מדברים שאמר מי שהיה שגריר ארה"ב בישראל,
מרטין אינדיק, במסגרת התוכנית "פרונטליין" בטלוויזיה הציבורית (PBS). בדבריו מתח אינדיק ביקורת קשה על התנגדותו של ראש הממשלה נתניהו, למדיניות ממשלו של הנשיא אובמה, להשיג בכל מחיר הסכם גרעין עם אירן.
רוב אמצעי התקשורת בישראל, במיוחד
עיתון הארץ ואתר ynet, התנפלו על דבריו של אינדיק בתאווה שלא ניסו אפילו להסתירה, וקל להבין מדוע. הציטוטים שהביא אינדיק משיחה שכביכול ניהל עם נתניהו במהלך הלוויתו של
יצחק רבין ז"ל, נועדו להכפיש את ראש הממשלה, ולתארו כפוליטיקאי קטן וחסר רגש - פעולה ששני אמצעי תקשורת אלו עוסקים בה בחריצות אובססיבית זה שנים.
העונג התקשורתי היה רב, וגרם לכך שהן בהארץ והן ב-ynet החמיצו את האירוניה מנקרת העיניים שאפפה את הסנגוריה הפתטית שהשמיע אינדיק על מדיניותו של אובמה בנושא הגרעין האירני, נאום סנגוריה שטבע ברעם הפיצוץ הגרעיני שביצעה פיונג-יאנג.
אי-אפשר היה כמובן שלא להיזכר בדברים שהכריז הנשיא
ביל קלינטון ב-1994 - בניסיון להצדיק את ההסכם שחתם עם קוריאה הצפונית (הטבות כלכליות ואנרגיה תמורת פירוק התוכנית הגרעינית). וכה אמר אז קלינטון: "זוהי עסקה טובה לארה"ב...
קוריאה הדרומית ושאר בנות בריתנו יהיו מוגנות יותר"...
פחות משנה לאחר האופוריה הבלתי ההזויה הזו, הוסיפה קוריאה הצפונית וביצעה עוד ניסוי גרעיני, כאילו שום הסכם לא נחתם. מה שלא מנע מהנשיא אובמה לחזור על התחזית המנופצת של קלינטון, כמעט מילה במילה.
אינדיק שכיהן בישראל כשגריר בשתי תקופות כהונה קצרות (מאפריל 1995 עד ספטמבר 1997 ומינואר 2000 עד יולי 2001), יכול היה מבחינת עמדותיו הפוליטיות, להצטרף בנקל ל
שלום עכשיו. הוא גם היה בהלם כאשר התבשר כי דווקא נתניהו ניצח בבחירות (האישיות) לכנסת ה-14, שנערכו ב-29 במאי 1996.
רק מי שהאמין בלא סייג בנצחונו של
שמעון פרס "נביא השלום" (במזרח התיכון החדש), יכול היה להשמיע, אחרי 19 שנה, אמירה כה מטופשת - שרק מעידה היטב על עוינותו הרבה לאיש - כמו זו של אינדיק בתוכנית "פרונטליין", כאשר טען כי נתניהו ניצח "רק" בחצי אחוז...
(אגב, במשדרי ליל הבחירות אז, כאשר הקרב עדיין נראה כשקול, כוהנת הסקרים הוותיקה, ד"ר
מינה צמח, בזהירות מובנת, כי לדעתה התוצאה הסופית לוטה עדיין בערפל. על כך ספגה מיד נזיפה פומבית לא קולגיאלית מכיוונו של אמנון אברמוביץ, שאמר לה כי היא יודעת שהולך ומסתמן יתרון ברור לפרס. אז הוא אמר).
כדאי לזכור, מרטין אינדיק לא שהה ביום הבחירות בצידו האפל של הירח. הוא היה שגריר ארה"ב, מס' 1 של נציגות רבת עוצמה, ובעיקר, כזו המרושתת היטב על המתרחש בישראל וגם ברשות הפלשתינית. לכן אינדיק לא היה זקוק דווקא לשרותיה של ה-NSA הכל-יכולה (הסוכנות לביטחון לאומי, מפלצת ההאזנה הגדולה ביותר בעולם), כדי לדעת על פנייתו חסרת התקדים של ראש הממשלה שמעון פרס ל
יאסר ערפאת, ביום הבחירות, כדי שזה ישפיע על אזרחי ישראל הערבים, שיצביעו עבורו!
אני זוכר שכאשר קראתי לראשונה את הדיווח הבלעדי על כך, כפי שפורסם בשבועון הבריטי המכובד "אובזרבר", (ב-2 ביוני), התקשיתי להאמין למראה עיני. אומנם האשראי הבלתי מוגבל שהעניק פרס לפרטנרים הפלשתינים שלו, היה ידוע. אבל גם אחרי הסכמי אוסלו השנויים במחלוקת חריפה, ערפאת עדיין נותר אויבה של מדינת ישראל, אויב שידיו טבלו בדם רב. הייתכן שאליו פנה פרס בבקשה להטות את הכף בבחירות בישראל?!
הסקופ המרעיש שפירסם ה"אובזרבר", היה פרי המקלדת של כתבו בירושלים שאייאם בחאטייה. בידיעה נאמר כי "זמן קצר לאחר פתיחת הקלפיות טילפן פרס לערפאת במשרדו בעזה. מנהיג אש"ף נדהם - כתב בחאטייה - לשמוע את פרס מאיץ בו להפעיל את השפעתו על המיעוט הערבי בישראל"...
"ואמנם מאוחר יותר" - המשיך ה"אובזרבר" - "החלה תחנת הרדיו של ערפאת 'קול פלשתין' לשדר פניות למצביעים הערביים: 'הצביעו בעד עושה השלום שמעון פרס'".
אלא שבסופו של דבר, סיכם השבועון הבריטי, "התערבותו של ערפאת פעלה כבומרנג. מתוך כ-400 אלף ערביי ישראל שהצביעו, תמכו 20 אלף בנתניהו, ו-10 אלפים אחרים פסלו במתכוון את הצבעתם". "אבל יהודים רבים זעמו נוכח הידיעה כי ערפאת משפיע על תוצאות הבחירות. המתנדנדים בהם מחו על כך כשהצביעו עבור נתניהו".
אפשר בהחלט להבין מדוע השגריר (מיל') מרטין אינדיק, לא טרח לספר לתוכנית הטלוויזיה "פרונטליין", את הפרשה המבישה הזו שבישל פרס, יקיר הממשל הדמוקרטי של קלינטון ושלו עצמו, שחפצו כל כך בנצחונו, בישל והקדיח בעצמו את תבשילו. כן, בחצי אחוז..., כפי שהתלונן אינדיק.
קשה הרבה יותר להבין כיצד התקשורת הישראלית, המספרת לנו השכם והערב על תפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה", דאגה שלא לפרסם דבר על כך. היא הרי ידעה, לפחות על מה שנאמר בשידורי קול פלשתין - ידעה ושתקה.
וגם כאשר התפרסם הסיפור השערורייתי הזה ב"אובזרבר" הלונדוני - שאיננו בדיוק בטאון מועצת פועלי המחט בטימבוקטו - שום כלי תקשורת לא התייחס אליו, לבד ממעריב, שפירסמו ב-9 בינואר 1997.
תתחילו להתרגל לכך:
כלבי השמירה של הדמוקרטיה הישראלית, בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, נובחים רק כשיש להם אינטרס פוליטי מובהק! יש מי שתענוג לנעוץ בו שיניים ומיד לספר לנו על "ביקורת מתחייבת של השלטון", ויש מי שחשוב לסוכך עליו כאתרוג יקר, ולשמור מכל משמר על חסינותו, כדי שחלילה לא ייפגעו סיכויי השלום.
שתי תקופות כהונה כשגריר בישראל, לימדו את מרטין אינדיק שבארץ הקודש מבדילים בין "טובים" ל"רעים". את הכלל הזה הוא לא שכח עד היום.
