אולם "אורנה" הקטנטן שבבניין הסטודיו של יורם לוינשטיין, הפך מארוך מאוד לבעל ממדים נעימים יותר לצפייה, בעיצוב מדהים של זאב לוי, עם תלבושות (של אביב כרמי) בסגנון הפולי ברז'ר או ה"לידו" הצרפתים. הרבה נוצות, תלבושות חושפניות מאוד מקוריות, שחקנים ושחקניות בעלי גופות חטובים, והכי חשוב: המון תנועה מבוצעת בכישרון רב שעיצב תום אפלבאום (בוגר הסטודיו לשעבר). וכל זה - עם מוסיקת דיסקו מרנינה ומקפיצה, שהקהל לא יכול להישאר אדיש אליה. מה גם שהסאונד החזק מדי לא התיר זאת. העבר המיתולוגי מתערבל עם זמנים מודרניים. אלת האהבה אפרודיטה בקטע פתיחה המסביר את הרקע לעלילה עשוי מהודק ומרשים בידי הדר דימנט המחוננת. דומה שרוב הטקסט בהצגה ניתן מפיה. את המלכה פדרה, שבזמננו היא אשת סוחר עשיר, מגלמת יהלי אלימלך, שהבעיה שלה היא הנושא המרכזי בסיפור - הכמיהה לאהבה. את מה שאינה מקבלת מבעלה, היא מחפשת אצל בנו יפה התואר והגזרה בעלת הקוביות, היפוליטוס, טום מרסייה המדהים בחוסנו, בביטחון העצמי שלו וביכולתו (גם האקרובטית) להמחיש מדוע כולן רוצות אותו, ומדוע דווקא זה מה שדוחה אותו והופך אותו לציני. פדרה מתייסרת בתשוקתה, עד שאינה יכולה להכיל זאת, ומגלה לבתה מנישואיה הקודמים את ייסוריה. הבת סטרופי (ג'ייד דייכס-וויקס מלאת הרגש) מזהירה אותה שלשווא תשקע ברעיון ההבל הזה, שרק יביא להרס ולאסון. אך לשווא. בסצנה מאוד מתוחכמת בה הבן החורג נכנע לפיתויי אמו החורגת, ללא מגע ממש, הם מדגימים סצנת סקס מורכבת על כל הנלווה אליה. זה גם מה שמאפיין את כל ההצגה הפעם: הרבה סקס על כל אפשרויותיו, אך ללא מגע ממש, מלבד הנשיקות בין האב והבן, מסוג נשיקת יהודה איש קריות לישו בעת הסעודה האחרונה, ובטרם נלקח למשפט ולצליבה - סצנה שהיא מהשיאים של המחזה הזה, וכן בנשיקת הכומר (עומר פרלמן-שטריקס) להיפוליטוס לאחר נאום חוצב להבות על מהות המוסר - כשהוא עצמו נכנע לתשוקתו לבחור היפהפה טרם מותו. הרבה ביקורת על הכנסייה טבולה במחזה. על הצביעות שלה, וכן על משקל המוסר בחיינו אז והיום. המוזיקה הנהדרת של דונה סאמר ובני דורה קצבית ומרטיטה. הסצנה של תזיאוס לקראת הסוף בה אוריה חייק המבריק בקטע זה הופך לגיבור הטראגי של המחזה היא השיא הדרמטי ביותר בהצגה. אלמנט נוצרי נוסף הנסוך בהצגה היא הסצנה בה האם מחזיקה את גוויית בנה, בנוסח ה"פייטה" של מיקלאנג'לו. המחזאית הבעייתית שהתאבדה בגיל 28, ידעה היטב איך לנסוך את בעיותיה ובעיות דורה בכל מחזותיה. כך גם הפעם: הצגה סוערת, מלאת סקס וחושניות, אך גם קרירות המוחצנת מכל אחד כלפי בני משפחתו. האם אין זה מזכיר מה שמניע את בעיות הצעירים כיום בתוכנו? את ההורים שעובדים והילדים גדלים לבד והאייפון הוא מפלטם היחידי? הצגה יוצאת דופן, שתסחף ותדבר ללב הצעירים במיוחד הודות למשחק המשובח של כולם וכולן, שמרהיבה ויזואלית עם התנועה היפהפיה על הרקע המוסיקלי הסוער, ונקווה שמעבר להצגות שתעלינה עד מוצ"ש הקרוב, היא תזכה לסשן נוסף, כדי שעוד רבים ייהנו, עד כמה שהאולם הקטנטן יכיל.