התקשורת מדווחת כי ראש הממשלה תומך בחוק העמותות כפוף לשני תנאים: האחד - דיווח מן השקל הראשון. מקובל. השני - איון גזירת התגים הוולגרית. לא רק מקובל, אלא הכרחי, בכל משטר שלא נפל שבי בידי פגועי דמוקרטיה. ברשותו, תנאי שליש - דיווח מן השקל הראשון של כל תרומה ממקור זר, ממשלתי כפרטי, כי מה ההבדל?
הרי בעצם, החוקים הקיימים מספיקים כדי לקיים את רשת הדיווח המזהה את מקורות המימון של עמותות או של יחידים, מועמדים לפריימריז או לבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות. אכן הציבור רשאי לדעת וצריך לדעת מי עומד כספית מאחורי מאמץ חברתי, מאמץ של אכיפת זכויות הילד, או האישה, או זכויות האדם בכלל, בוודאי מאחורי פעילות שיש לה היבטי פעילות שנויים במחלוקת, קרי פוליטיים. הציבור הוא שותף בכיר בפיענוח מכלול האינטרסים המותרים והאסורים, האלטרואיסטים והמגמתיים המניעים תורמים לתרום.
העולם הוא עולם של פילנתרופיה בין יבשתית שאינה מכירה בגבולות, פילנתרופיה של יחידים בעלי עניין, פילנתרופיה של ממשלות המסייעות - העשירות לרשות, המתקדמות לכושלות, וכהנה. גם ישראל רשמה דפים נהדרים בספרי תולדותיה בסיוע החקלאי המדעי הרפואי החינוכי שהעניקה לממשלות מתוך תקציביה. היא נתנה וגם נהנתה, בביטחון, באקדמיה, בקליטת עלייה, בצמצום פערי חינוך. מי שראה בכך מעורבות בענייניהן של ממשלות זרות, הסתכן בחטאת צינית.
במילון של היום ערך "גבולות" אינו דומה עוד לאותו ערך במילונים של תמול שלשום. נתניהו הגדיר את חוק העמותות כחוק של שכל ישר. עם תיקוניו כפי שנתן להם ביטוי בממשלה אל מול מקדמי החוק בלי תיקון אותו הם עלולים לזהות כמרוקן את כוונתם הראשונית - יש בדברים שכל ישר, שני שלישים שכל ישר. יבורך בשני שלישים ברכה..... השליש החסר, השקל הראשון לכל תרומה זרה, חסר עדיין. אבל השכל הישר יתבע את שלו, וגם זה יבוא, אי-אפשר שלא יבוא.