אוי לנו, אללי, אבוי לנו, על כך, כי עד כה הושפלנו. שוד ושבר. איככה עוללו לנו זה דבר? כואב וצועק הוא הלב, בשל שבר זה בו הושברנו, על כי, זה השלטון -
כן, כן, זה שמרבית העם בחר בו, בקונסטלציה פוליטית זו וגם/או אחרת, לשלוט במדינה ולהרכיב ממשלה, לשלוט במשרדיה השונים של ממשלה זה - ובכלל זה במשרד החינוך - ולהפיץ עיקרי משנתנו הפוליטית והערכית, המנוגדת לערכים הפוליטיים של אלה שהפסידו בבחירות חופשיות ודמוקרטיות אלה (זוכרים? הפסידו? בחירות דמוקרטיות! ואפילו חופשיות, נטולות כל לחץ שהוא שלא נפסלו - מעולם!) - מעז להכתיב לנו תפישותיו הרעיוניים והתוכניים, כמו-גם לנסות ולהנחיל לנו ולילדינו שלנו, משנתנו הפוליטית.
ואנו? - אנו המיעוט, שהפסיד בבחירות ולא זכה לאמון רוב העם, שמאס בדגל מורשתנו הרוחנית, זרק אותו לארץ ורמסו, ברגל גסה, תוך טינופו בבוץ, בידי אנשי השלטון - איננו מסכימים לכך. איננו מוכנים לשכתובן של עובדות ול"זיוף" ההיסטוריה. הרי ברור לכל בר-בי-רב דחד-יומא, כי יש גבול לכל חוצפה. יש לסכור פרצת הסכר - ובמהירות. עד כאן!
לא. לא אל תחששו. לא מדובר בהשתלטות על
"מוזאון הפלמ"ח" וגם/או בהלאמת "מרכז יצחק רבין", הבנוי בסמוך לו. אין מדובר בהפקעת הקרקעות ששימשו לבניית מרכזי מורשת אלה, שניתנו - ככל הנראה חינם אין כסף וגם/או בסבסוד ניכר למוסדות הנצחה אלה, כמו-גם בביטול תקציבי העתק המוזרמים אליהם, באופן שוטף, מקופת השלטון הנוכחי.
נציין רק, אגב אורחא כי שלטון פוליטי זה של הימין אינו רואה, רחמנא ליצלן, עין בעין, תפיסתכם ומורשתכם הרוחנית והפוליטית, שהנחלתם, בעבר ותמשיכו לנסות ולהנחיל, גם בעתיד - כל זאת, ללא הצלחה רבה, לאור ובשל התחזקותו העצומה של גוש הימין הפוליטי, בישראל, כמו-גם הצטמקותו, של גוש השמאל הפוליטי, עד שבקושי חשים בו, מעשה של יומיום ושעה שעה - תחת שלטונו המוחלט של הימין, במדינת-ישראל ואפילו תפישה פוליטית ורוחנית זו שלכם, מנוגדת - כמעט, לחלוטין - למורשתו הפוליטית והרוחנית, שלו. גוש הימין הפוליטי דוגל בדמוקרטיה, האם הזכרנו זאת, כבר? לכן, בשל העובדה שאין לכם יכולת שלטון, נעניק לכם זכות הצעקה, במלוא גרון, עד שתצטרדו, לחלוטין.
אין מדובר אפילו בהפיכת מוסדות אלה, בימי הימין הפוליטי, למוסדות בעלי ייעוד שונה לחלוטין, מייעודם המקורי, דוגמת הפיכת מוזאוני מורשת אלה, לבתי-חולים למשוגעים, למשל. למי ששכחו, נזכיר דברים - שבצוק העתים נשכחים בשל טרדות היומיום השוטפות והשוחקות. בתקופת המנדט הבריטי שימש כלא עכו, כבית הסוהר המרכזי בארץ-ישראל. בכלא זה הוחזקו, בידי הבריטים, אסירי המחתרות היהודיות, דוגמת אנשי האצ"ל והלח"י, כמו-גם ואסירים מוסלמיים שנעצרו במהלך המרד הערבי הגדול (חלקם גם הוצאו להורג שם), לצד אסירים פליליים ועצורים לפני משפט. שמונה מעולי הגרדום מצאו מותם בתליה בכלא עכו והם: שלמה בן יוסף ז"ל; דב גרונר ז"ל; יחיאל דרזנר ז"ל; אליעזר קשאני ז"ל; מרדכי אלקחי ז"ל; מאיר נקר ז"ל; אבשלום חביב ז"ל ויעקב וייס ז"ל. יהיו זכר, כולם, ברוך.
בתאריך 4 לחודש מאי שנת 1947 פרצו כוחות של האצ"ל, הקיר הדרומי של חומות הכלא ושחררו חלק מהאסורים במקום. לאחר קום המדינה -
בתקופת שלטון מפ"אי במדינת ישראל, עת כיהן דוד בן-גוריון, כראש ממשלת-ישראל - שימש המקום כבית חולים פסיכיאטרי. עם עליית הליכוד לשלטון - לאחר המהפך, שחל בתאריך 17 לחודש מאי שנת 1977 - הוקם בכלא עכו, מוזאון אסירי המחתרות
ובית החולים הפסיכיאטרי שפעל שם, עד אז, סולק מן המקום.
הדברים שהובאו לעיל, נכתבים ונזכרים על-רקע רשימה שפרסמה שלשום, כתבת
הארץ, ירדן סקופ, שעניינה טעויות וניסוחים "בעייתיים" שחשף העורך הלשוני של ספר האזרחיות החדש, ששמו:
"להיות אזרחים בישראל - מדינה יהודית ודמוקטית". ספר זה מיועד לצורך לימודי אזרחות, בבתי-הספר בארץ ולהיות מוצא לאור, מטעם משרד החינוך. משרד החינוך תקף עורך לשוני זה, בעקבות פרסום הערותיו לספר וטען, כי מניעיו הינם פוליטיים. כראייה - הציג משרד החינוך תצלומי מסך מעמוד הפייסבוק של עורך לשוני זה ובהם שיתופים של פוסטים של ארגון "שוברים שתיקה" כמו-גם של מפלגת "מר"צ", תוך שטען כי מניעיו של עורך לשוני זה, הינם מניעים פוליטיים.
אגב כך, נעיר "הערת אגב" - שאינה אגבית, כלל וכלל. הרשימה באתר האינטרט של הארץ הוכתרה, תחילה, בכותרת:
"משרד החינוך תוקף את עורך ספר האזרחות החדש: הוא חבר בשוברים שתיקה". (ההדגשה וההדגשה, בקו אחד שלי - ח"ש) הלו. הלו. אתם שם, "בעיתון לאנשים חושבים", אינכם חושבים שקצת הגזמתם? האם העורך/העורכת שלכם המנסחים כותרות וכותרות משנה -
שבוואי ובוודאי - אין חולק על כך, בכלל!, הינם אנשים חושבים - אינם חושבים ואינם יודעים שיש הבדל
מהותי בין עורך ספר לעורך לשוני של ספר?
אפילו העורך הלשוני כותב במכתבו ששלח לכל מי המעורבים בכתיבת ועריכת ספר זה, שצוטט בחדשות ערוץ 2 וברשימה עצמה - כי: "אקדים ואדגיש. איני מורה לאזרחות. תפקידי בעבודה על הספר היה עריכה לשונית. עשיתי את מלאכתי נאמנה, למרות קשיים עצומים בתהליך העבודה. אבל די מהר לא יכולתי להישאר בתוך הגדר הלשונית, משום שגיליתי בכתב היד שגיאות עובדתיות ומשום שנתקלתי שוב ושוב בהטיות צורמות. צירפתי הערות, ניסיתי להאיר בעיות - אבל רבות מהן לא התקבלו, או התקבלו בחלקן. לתחושתי ולעניות דעתי הספר במתכונתו הנוכחית הוא:
1. ניסיון "להשתלטות עוינת" על מקצוע האזרחות, על-ידי "הדתה" של מקצוע שהוא אוניברסאלי וחופשי.
2. ניסיון לבצע "הלאמנה" במקום שאינו אמור להיות פוליטי.
3. כפועל יוצא של שני הנ"ל: הצרת אופקים".
בכוונת מכוון אין מתייחסים אנו, כלל וכלל, לטענותיו העובדתיות של העורך הלשוני, בדבר "הטיות צורמות", כמו-גם בדבר "שגיאות עובדתיות", הנכללות בספר, לדעתו ולתפיסתו העובדות לאשורן, שכן הוא לא השתתף בכתיבת ספר זה וגם/או בכתיבת ערכיו. זכות ביקורת זו שמורה - לדעתנו, אנו - לכותבי הספר ולכותבי הערכים הכלולים בו, קודם שלב עריכתו הסופית, חתימתו והורדתו לבית-הדפוס. ככל שאין הם מסכימים לתוכן הספר ומסקנותיו, הרי אין איש מונע מהם הסרת שמם מרשימת הכותבים, המשתתפים והקשורים לספר זה, בכל צורה ואופן שהם. כך נהגה -
בצדק, בהגינות אקדמית ובדרך מכובדת - אחת מכותבות ספר זה, ד"ר רויטל עמירן ספיר, מהמחלקה ללימודי ממשל ופוליטיקה, באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שביקשה להסיר שמה, מרשימת כותבי ספר זה.
עם זאת, לא מצאנו במכתבו של העורך הלשוני שידע לבקר ההתנהלות הבלתי ראויה, לדעתו הוא, סביב כתיבת ספר אזרחות זה וערכיו, בראיון שהעניק, לתחנת הרדיו, "
גלי צה"ל" כל התייחסות שהיא לכך, כי הוא מבקש להשמיט שמו כעורך הלשוני של ספר אזרחות זה בשל
"ההטיות הצורמות והשגיאות העובדתיות" הטורדות מנוחתו ושלוות נפשו. מתברר עוד, כי ביקורתו זו הנוכחית של עורך לשוני זה - שמצאה ביטוייה בכלי התקשורת
ובהשתתפותו הפעילה - נעשתה עם סיום עבודתו על המהדורה החדשה!
איך? איך נוכל שלא לשאול:
"כיצד רוצה אתה, עורך לשוני נכבד, גם לאכול העוגה וגם להשאירה שלמה?". למה לא התפטרת מעבודתך, מיד עם גילוי
"השגיאות העובדתיות וההטיות הצורמות", כל זאת עוד בשלב העריכה הלשונית של המהדורה הקודמת? האם אז היו "השגיאות העובדתיות וההטיות הצורמות", לטענתך, חמורות פחות? אגב, האם ויתרת על שכר העריכה הלשונית שלך, כמי המתנגד - אידיאולוגית וגם/או עובדתית - לאותן "שגיאות העובדתיות והטיות צורמות" ולמעורבותך, כעורך לשוני בספר, או שלדידך שכר עבודה לחוד וביקורת עובדתית וגם/או אידיאולוגית לחוד?
