יועז הנדל יודע לכתוב, זאת רואים רבים בטור השבועי שלו בידיעות אחרונות. הנדל מייצג את הכתיבה הישראלית ציונית, כזו שלא מתביישת להגיד את דברנו מבלי להתחנחן לא לשמאל וגם לא לימין. בדעותיו הנדל נוטה ימינה אבל לא צריכה להיות בכך בעיה גם לאנשי שמאל שלא מחויבים להסכים עם דעותיו. הנדל מביא את הדברים כהווייתם מבלי להתגונן ובלי להתגולל. אמירות שלעתים כבר שכחנו שהם נכונות ושוות אמירה.
בספר התייחסות רבה לאקטואליה עד שלעתים חשתי מעט בעייתיות לקרוא בספר את חדשות האתמול. אצלי יש הפרדה בין ספר המתאר את העבר ורצוי הרחוק לבין ספר המביא את כותרות האתמול מבלי יכולת לפרספקטיבה. בסיפור ניתוחים מעניינים על הישראליות, על ההתנחלות (שגם הוריו של הנדל היו מהמתיישבים בהם) האידיאולוגית וזו הכלכלית, על הצבא בא שירת כלוחם בשייטת, על ירושלים ועוד.
הספר מרתק כמו גם כתיבתו של הנדל, הצעה קטנה לי לאיש שמאוד מצליח בכל אשר הוא נוגע, מעט פחות הכרה עצמית תיטיב שלא חלילה יעלה הנוזל הצהוב לראש (המאוד מוכשר).
מעניין ומומלץ.
