ארה"ב בבירא עמיקתא

בליגה נגד השמצה, כמו גם מכון ויזנטל (שמקום מושבו כאן בלוס אנג׳לס), נלחמים משך השנים נגד זילות השואה. הייתי מצפה מגוף זה האחרון להמשיך להילחם, אך איני מופתע כשהליגה נגד השמצה שוקטת כשהמדובר במועמד לנשיאות שלא מקובל על הרבה מתורמיהם הגדולים. עוד נעסוק בטראמפ (דונלד ג׳יי), אך הרשו לי להרחיב מעט על הליגה נגד השמצה. לפני מספר שנים נשאלה השאלה האם השואה הארמנית הייתה או לא היתה. האם נכון להגדירה כ״שואה״. הליגה נגד השמצה באותם ימים ניהלה רומן עמוק ומאוד מלהיב עם טורקיה. ראשי הליגה, ואייב פוקסמן בראשם, נסעו הלוך ושוב לטורקיה, התקבלו שם בכבוד מלכים ונראה היה שכרתו איתם ברית שרק גבר ואישה החולקים מיטה נכנסו אליה. כך, עבור הליגה, לא הייתה שואה ארמנית. הפוליטיקה של חדר השינה גברה על הכל. הרומן הגיע לסופו, הגבר והאישה נפרדו, והליגה הוכיחה שהיא חסרת עמוד שדרה, שלא ניתן לסמוך עליה בשום אופן. כך היה שנים לפני כן עם ישראל, עת הליגה התרחקה מישראל ומתמיכה בה. אחר כך התהפך הגלגל, והליגה שוב נשבתה בקסמי המדינה היהודית (קרוב לוודאי בגלל שהדבר הניב להם כספים נכנסים). אם הייתם אתם צריכים לסמוך על הליגה, המלצתי: התרחקו ממנה, שכן מה שהיום שחור מחר הופך ללבן, ולהפך, הכל בהתאם לשיקולי כדאיות בנקודת זמן מסוימת.

בימים האחרונים טוענים שטראמפ מזכיר מנהיגים טוטליטריים אחרים. יש - בעיקר מהצד הדמוקרטי או התקשורת הליברלית התומכת בו, אך גם רפובליקנים ותקשורת עסקית מובילה - שכבר השוו אותו להיטלר (ואת התומכים בו בהצדעת מועל יד לגרמנים בשנות השלושים), למוסוליני ואפילו לדאעש. הרשו לי להפריך השוואה זו (ולשאול, בשנית, מדוע לא שמענו את הליגה נגד השמצה בימים האחרונים, יוצאת למלחמה נגד השימוש הנלוז הזה). טראמפ דומה לשכבה שלמה של מיליארדרים בניו-יורק (בהם מספר לא מבוטל של יהודים) שהם אנשים לא טובים, גסי רוח, שהכוח גורם להם לשכרון חושים, והם מנצלים את כוחם בכל הזדמנות ודרך אפשריות. הם מעסיקים סוללות עורכי דין ותובעים על ימין ועל שמאל, רק בגלל שהדבר מעסיק אותם וגורם להם לריגושים ולנושאי שיחה ועיסוק. הם אוהבים להראות את כוחם, ושום דרך אינה פסולה. הם רומסים את כל מי שעומד לפניהם, רק כדי להראות לעצמם שהם יכולים, וכל השאר הם נמלים, וקל - לכן חובה - לרמוס אותם. הם דואגים שילדיהם יסיימו בתי ספר מעולים (בדרך כלל על-ידי תרומות משמעותיות - ספרייה, בית ספר או פקולטה על שמם - שכן לרוב זו הדרך היחידה שיובטח שילדיהם יתקבלו ללימודים ויסיימו את התואר). הם משמנים את המערכת מכל כיוון אפשרי, והם מנצלים את הגישה שיש להם עד תום. למי שחושב שהשימוש שעשה הנשיא במס הכנסה נגד גופים שלא חושבים כמוהו הוא חריג, חישבו פעמיים. אותם מיליארדרים (יהודים ואחרים, רובם בניו-יורק) משתמשים לא רק במס הכנסה כי אם גם ב-FBI ובגופים אחרים בכל הזדמנות. האם היינו רוצים שחבר נלהב ועיקרי מהאחווה הזאת יהיה הנשיא הבא? אוסיף ואשאל, האם היינו רוצים שמי שניצל את השיטה עד תום משך עשרות שנים - ועוד גאה בזה ומזכיר זאת בכל הזדמנות אפשרית - יתקבל עכשיו כמי שבא לשנות ולנקות, לזכך ולהיטיב? נכון, הוא מכיר את כל הפרצות ואת כל הדרכים האפשריות לכופף ידיים, אך זה יהיה נשיא ארה״ב? למה דומה הדבר? לרב-גנב שעתה מוזמן לנהל את ה-FBI. ולמי שלא יודע, ישנה סדרה בטלוויזיה בדיוק על רב-גנב כזה, אך אפילו שם הוא לא מנהל את ה-FBI כי אם נמצא כל הזמן על קולר עם רצועה קצרה ביותר. דונלד טראמפ גס רוח, מעליב ופוגע בכולם בצורה שווה (ולעיתים נבזית ביותר), אינו מתנהג בצורה ״נשיאותית״ ואיני בטוח שאכן ניתן יהיה למצוא בו יושרה וערכים אמיתיים. אך הוא אינו נאצי, ומערכת הבחירות בארה״ב אינה מסע תעמולה ושילהוב המונים של היטלר או מוסוליני.

הייתי מצפה מ״חבריו״ של טראמפ למרוץ לצאת כולם כאחד נגד ההשוואות והמתקפות עליו, אך הם אינם יכולים לעצור בעצמם. גרוע יותר: הם אינם יכולים להתעלות על עצמם, על אותם רגשות ילדותיים, וכך אנו מוצאים את עצמנו מביטים בחוסר אמון באדם כמו מרקו רוביו שאומר שהוא לא ישפיל את עצמו וירד לתת-רמה של מתקפות אישיות, עבורו אך יותר עבור ילדיו, עושה בדיוק זאת ואז מצדיק זאת באומרו ״אבל הוא (טראמפ) התחיל...״ במילה, גנון. ואלו המועמדים של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות... ערבות הדדית ואכפתיות מהמפלגה אינן בראש מעייניהם של המועמדים הרפובליקנים, שאם כן הם היו מתייצבים לצידו של טראמפ, עוזרים לו לקום, ועל-ידי כך עוזרים לעצמם. אך מעדיפים הם כולם להתבוסס ברפש, וכיוון שהם כולם מכוסים בלכלוך, עוד קצת כבר לא משנה. הדמוקרטים, לעומת זאת, הם הגורמים העיקריים לקורה. הרשו לי להסביר הכיצד. התומכים שהתפרעו בכוונה תחילה אינם שיות תמימות. נהפוך הוא. אלו אנשים שלרוב עושים דברם של אחרים תמורת תשלום. ומי היה רוצה לראות בנזק שנגרם למועמד המוביל של המפלגה הרפובליקנית? הדמוקרטים התרגלו לשיטות פעולה פסולות (ולרוב לא חוקיות) משך שמונה השנים האחרונות של שלטון אובמה. הכל מותר. אין גבולות. ואם במקרה נתפסים, אז בדרך כלל יוצאים ללא פגע. במידה רבה, הדמוקרטים מתנהלים כמו מאפיה. כך בשיקגו. כך בדטרויט. כך בניו-יורק. וכך בוושינגטון די סי. אך המצב גרוע בהרבה. הדמוקרטים מתנהגים כמו האיסלאמיסטים, שכבר שולטים ביד רמה באוניברסיטאות: כיוון שהם לא יכולים לנצח על בסיס המציאות ועובדות בשטח, הם ראשית מנסים להתעלם, אחר כך להשתיק ולבסוף לפגוע (פיזית) בכל מי שניצב מולם. ההתפרעויות שראינו בימים האחרונים, של אנשים ״חמומי מוח״ שכל שפתם אגרופים וכוח, זריקת חפצים, גרימת נזק וסתימת פיות, היא בדיוק צורת הפעולה האיסלאמיסטית ושל הליברלים בארה״ב (כל אחד בנפרד ושניהם גם יחד). האם ראיתם את ה״נוער״ עם הכאפייה השחורה-לבנה-בסגנון-ערפאת? אותו ״נוער״ לשחרור פלשתין, עם הסוציאליסטים, קומוניסטים ושאר סופר-ליברלים בצוותא. כך הפעילות נגד ישראל (אנחנו ״קולוניאליסטים״, ״אימפריאליסטים״ ועוד כל כינוי אפשרי שניתן להגיד בנשימה אחת ושנשמע רע). כך גם הפעילות נגד המפלגה הרפובליקנית, ולאחרונה כך גם הפעילות נגד דונלד ג׳יי טראמפ. הכאפיות ה״פלשתיניות״ של ערפאת בראש המתפרעים! הנשיא אובמה משך שנות כהונתו עשה הכל להשפיל את ארה״ב. מבצעים פיגועי טרור (הס מלהזכיר את המילה), ואמריקה אשמה. פושעים חוגגים ברחובות, והמשטרה אשמה. השחורים נרדפים - לכאורה - לפחות לדברי הנשיא השחור הראשון. הדבר מזכיר לי קצת את הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד. הנשיא עושה כל שביכולתו לגרום לפילוג בעם, והוא הצליח בכך מאוד. הגיע הזמן, אחרי שמונה שנים ארוכות, להביא מרפא למדינה השסועה ומזור לאנשיה. איני יודע אם טראמפ יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות, אך מבכה אני את שרואות עיני. את שנאת החינם. את האלימות. את הוודאות שבעל השררה הוא בעל הדעה וניתן להשתיק את כל השאר בכל דרך אפשרית. אכן, הגיע הזמן לשינוי, וההשוואות של מועמד לנשיאות ל״נאצי״, ל״היטלר״ או ל״מוסוליני״ רק מחזקות את העמדה שארה״ב הידרדרה לבירא עמיקתא, ויש לעמול קשות לחלצה מאותו בור.