חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, סיפק שתי הופעות תקשורתיות בסמיכות יחסית בעת האחרונה. הראשונה הייתה נאום מוקלט לציון זכרם של חללי הארגון, שהושמע ב-16 בפברואר 2016, וממנו זכור בעיקר איומו בדבר יכולת הפגיעה של חיזבאללה במכלי האמוניה במפרץ חיפה; השנייה הייתה ראיון ששודר ב-21 במרס ש.ז. ברשת אל-מיאדין, המקורבת לחיזבאללה, ובו בין היתר שוב התייחס נסראללה לאיום שנשקף מהגוף שבראשו הוא עומד כלפי מתקניה הרגישים של ישראל, ביניהם גם אלה הגרעיניים.
באופן מסורתי, נסראללה מתכתב בנאומיו עם השיח הפוליטי והציבורי בישראל, וכך עשה גם הפעם: דבריו לא נאמרו בחלל ריק אלא התייחסו לסוגיות שעל סד ר היום בישראל. אולם למרות שפנה לישראל ישירות והקדיש לה חלק נרחב בדבריו (בניגוד לנאומיו בשנים האחרונות, שלרוב הוקדשו ברובם למלחמה בסוריה), כנראה שאמירותיו לא כוונו רק אליה, אלא גם לאוזניים אחרות: בראש ובראשונה לציבור הלבנוני, לאחר מכן לעולם הערבי כולו. למרות ההשלכה האפשרית החמורה של דברי נסראללה בהקשר הישראלי, כדי להבין את עצם הופעותיו ואת משמעות התבטאויותיו בהקשר הרחב יש לבחון אותן על-רקע מכלול ההתרחשויות ברובד האסטרטגי ולפרש את דבריו כמופנים לעבר יריביו השונים וכנאמרים בהתייחס לארבעה ממדים: המלחמה בסוריה, יריבי חיזבאללה, הזירה הפנים-לבנונית וישראל.
הממד הראשון, שמשפיע באופן טבעי ובמידה הרבה ביותר על נסראללה, הוא המלחמה בסוריה והתייצבותו במסגרתה לצד בני בריתו (משטר אסד, אירן ורוסיה), במקביל להתנגחותו ביריביו בזירה זו (ארצות הברית, ערב הסעודית, טורקיה ומתנגדי אסד על גווניהם הרבים). הנאום הראשון נישא בעיצומו של ניסיון בינלאומי, במסגרת שיחות ז'נבה, להגיע להסדר להפסקת אש בסוריה. כהרגלו שיבח נסראללה את משטר אסד ואת חשיבותו לשלמותה של סוריה, וניסה להפעיל לחץ על הנושאים ונותנים בז'נבה להגיע להבנות שתבטחנה את האינטרסים של חיזבאללה במדינה השכנה. בזמן ההופעה התקשורתית השנייה השתנתה התמונה הגדולה, לאחר תחילת הפסקת האש, הכרזת רוסיה על הסגה (חלקית) של כוחותיה מסוריה, והחזרת כוחות אירניים מסוימים למולדתם. ההפתעה הרוסית עוררה שאלה בקרב ארצות הברית ובנות בריתה באזור לגבי עתיד והיקף הלחימה של הציר השיעי בסוריה ועל כן נסראללה נדרש לסוגיה וטען כי עודכן מראש על המהלך, כפי שעודכן כאשר נכנסו הרוסים למערכה. כך ניסה להפגין את חוסנו ואחידותו של הציר, שאליו חיזבאללה משתייך, כמו מדובר בשרשרת מהלכים מתוכננים היטב ומתוזמנים בקפידה להשגת תוצאות רצויות במלחמה בסוריה. באותה נשימה חשוב היה לו להדגיש את אפקטיביות המהלך הרוסי ואת העובדה כי הושג יתרון חשוב לאסד ובני בריתו על פני יריביו, מה שמצייר את מעורבות חיזבאללה כמועילה וכתורמת להגנת לבנון.
הממד השני מתמקד בפעולת יריבי חיזבאללה נגד הארגון. לשיטתו של נסראללה הם כרוכים זה בזה: ארצות הברית, העולם הערבי הסוני, שבמרכזו ערב הסעודית וטורקיה, וכן ארגונים סלפיים-ג'יהאדיים בהובלת 'המדינה האיסלאמית' ואל-קאעידה. מלבד ההאשמות השגורות בדבר חתרנותן של ערב הסעודית וטורקיה ותמיכתן בטרור, והביקורת על כך שארצות הברית אינה מבינה שהאלטרנטיבה לאסד היא 'המדינה האיסלאמית' או ג'בהת א-נוסרה, הפעם נוסף גורם משמעותי למשוואה בדמות שורת צעדים חדשים נגד חיזבאללה בהובלת ערב הסעודית: החלטתה של ריאד למשוך את תמיכתה הכספית לצבא לבנון ואיומיה לנקוט צעדים נוספים בכיוון זה; הגבלות על אזרחי מדינות המפרץ המבקרים בלבנון; הכרזת הליגה הערבית על חיזבאללה כארגון טרור. מהלכים אלה נועדו להעניש את לבנון על חוסר יכולתה לעמוד לצד ערב הסעודית, קרי על הפיכתה של לבנון, בראייה סעודית, למדינה הנשלטת פוליטית וצבאית על-ידי חיזבאללה. לכסף הסעודי משקל רב בכלכלה הלבנונית, וכך גם לבעלי ההון הסונים המקומיים הנתמכים על-ידי הממלכה. קיצוץ התמיכה מהווה לכן צעד דרמטי הדורש מנסראללה, כמי שהאצבע המאשימה מופנית אליו, לספק מענה לביקורת מבית. כתוצאה מכך התחזקה בקרב מתנגדי חיזבאללה בלבנון התפיסה, שלפיה מעורבות הארגון בסוריה ייבאה ללבנון את המלחמה, ובתגובה דבק נסראללה בגינויו את הממלכה הסעודית על-מנת לשדר "עסקים כרגיל".
הממד השלישי, שהינו בעל זיקה הדוקה לשני קודמיו, הוא הפנים-לבנוני. חרף הדומיננטיות של חיזבאללה וההיחלשות ההדרגתית של מתנגדיו במדינה, הארגון טרם הצליח להביא לסיומה את פרשת בחירתו של הנשיא על-ידי הפרלמנט. בחודש מאי תמלאנה שנתיים ליציאתו של הנשיא הקודם מישל סלימאן מארמון הנשיאות, והוואקום הנשיאותי נותר בעינו. מחנה ה-14 במרס, בעל הדומיננטיות הסונית ובהובלת סעד אל-חרירי, הציב את סלימאן פרנג'יה כמועמדו לנשיאות והוא מסרב לסגת מעמדתו בנושא. מנגד, חיזבאללה דבק בתמיכתו במועמד מישל עון ואף נעזר בהסרת מועמדותו של היריב המר סמיר ג'עג'ע, שהעביר את תמיכתו לעון. אולם, המבוי הסתום לא נפרץ ופתרון לא נראה באופק, כהמחשה למגבלות כוחו הפוליטי של חיזבאללה בלבנון, על-אף התחזקותו. נסראללה מבין זאת ומנסה לפיכך למצוא נתיב להשגת הבנות, שתקדמנה פתרון בר-קיימא בארמון הנשיאות בבעבדא. עם זאת, לא בטוח שהתנגשות ישירה עם ערב הסעודית, כפי שהיא משתקפת באופן עקבי בדבריו, היא הדרך הנכונה עבורו לסיים את המשבר הנשיאותי.
