חצי יום עבר בין ניסיון הרצח האחרון, ימים מספר חלפו מאז הניסיון שקדם לו, חודשים ארוכים בהם יהודים נדקרים למוות, נדרסים למוות ונורים למות. כל זה לא מפריע לעדת הצדקנים והצבועים להטיף ליהודים על גזענות, אהבת האדם וכיוצא באלה מנטרות אוויליות ושקריות באשר הן מושמעות על-ידי הרוצחים, תומכיהם והמזדהים אתם.
הסיפור החם הוא הפרדה בין יולדות ערביות ליהודיות. אין זה משנה כלל שהרי הסיפור משתנה, אבל השקר והצביעות אינם משתנים. בעולם השקר אותו בונה, מזינה ומתחזקת התקשורת הישראלית על אדוניה ומשרתיה אין הבדל בין יהודי לערבי. כולם בני אדם, לכולם זכויות שוות והכול מצווים בכיבודם. טוב ויפה אלא שמתעלמים הם מפרט אחד שולי, פרט המתגמד אל מול "יופייה של הנפש", פרט שאיננו רלוונטי בשיח השקרי המטופח כאן - בין העם היהודי לבין הערבים שבתוכנו ומסביבנו מתנהלת מזה מאה שנה מלחמה עקובה מדם.
ההיגד דלעיל בדבר המלחמה איננו מגלה את האמת כולה. בעוד שערבים מחוץ לגבולות ארצנו לא השלימו מעולם עם קיומנו כאן וכל אימת שנקרית בפניהם הזדמנות ושעת כושר פותחים במלחמה על-מנת להשמידנו, הרי שהערבים בתוכנו מכים בנו "מתחת לחגורת" כללי המלחמה שבין מדינות, פוצעים, רוצחים, שוחטים ומטילים שכול וסבל בנו היהודים.
הטרור הערבי אינו נח לרגע, עד כי לאסוננו היה לחלק בלתי נפרד מנוף חיינו כאן. אין לנקות מאשמה את היהודים המשחקים לידיו, המאפשרים לו להתקיים והמאמינים בצדקת ה"נרטיב" שלו, של האויב. אלא שיש להכיר בעובדה שמזה למעלה ממאה שנים מבצעים הערבים ביהודים פוגרומים, מעשי טבח, לינץ', ורציחות ופיגועים מכל המינים ומכל הסוגים.
זריעת אימה ופחד
מבית היוצר של הטרור הישמעאלי חווינו פיגועי התאבדות, טילים, סכינים ומספריים, חגורות נפץ, גרזנים, מטענים, דריסות, אבנים, בקבוקי תבערה, פיגועים המוניים, פיגועים משולבים, חטיפות, הצתות, גניבות, השחתת גופות והתעללות בהן ושאר מרעין בישין. המשותף לכל אלה הוא שפיכת דם יהודי, הטלת מום ביהודים, שיבוש חיי היהודים וזריעת אימה ופחד בקרבם.
אז אחרי כל זה, אחרי הלוויות רבות מספור, אחרי שכול ויתמות, נכות וכאב, יש המתפלאים שאין האהבה שוררת בין יהודים בריאים בנפשם לבין רוצחיהם ומבקשי נפשם.
"לא כל הערבים רוצחים" יטענו תומכיהם והמזדהים אתם. בעוד שבדרך כלל נמצא שאמירה זו היא נכונה, הרי שבחינה לעומק תלמד שהתייחסותם של רוב הערבים לטרור הנ"ל נעה בין תמיכה ל"הבנה". מתי מעט יגנו,י וקיעו, יפעלו נגד ויתנערו מרוצחי משפחת פוגל, מהמחבל עם הגרזן במעלה אדומים, מחוטפי הנערים באלון שבות וממפוצצי מגדלי התאומים.
על התייחסות הערבים מלמדת התנהגות שליחי הציבור הנבחרים על ידם. אלה מסרבים לקרוא לרוצח ערבי בשם היאה לו - "מחבל", עולים לרגל לנחם משפחות הרוצחים, פועלים למינם ומאדירים שמם בכל הזדמנות. לחברה הישראלית המדממת משולם לעתים רחוקות מס שפתיים כזה או אחר, ואין להתרשם מהאתנו השקרי אותו בולעים בשקיקה פתיים "יפי נפש" שבקרבנו.
סיסמה יפה
ככה זה עם הישמעאלים. לא נעים אבל זו האמת לאמיתה. דו-קיום לא יכול להיות כל עוד הערבים ימשיכו במסע הרצח על-מנת להגשים מאווייהם לסלקנו מארצנו.
השקר הגדול אותו מטפחים גורמים פוסט ציוניים ואנטי יהודיים הוא שסלידת היהודים מהערבים מונעת מגזענות. מילה וסיסמה יפה היא ה"גזענות" ובמחוזות התקשורת אין לך גנאי גדול יותר מלהיקרא גזען. כאמור, הכול שקר.
עם הסולד מרוצחיו, חברה המתרחקת מהמפגעים בה, אוכלוסייה המתנכרת למבקשי נפשה, כל אלה אינם גזענים כי אם חפצי חיים. הרתיעה מהערבי ה"תמים" האוחז בגרזן בקצביה במרכול, הבידוק המחמיר של ערבי בטרם עלותו למטוס, המחסומים בדרכים והמעצרים הנרחבים בכפרים, כל אלה נעשים על-מנת להציל חיי יהודים מפני הרוצח הערבי הבא האורב לתורו.
היות שכך ובלא שהערבים יזנחו תוכניותיהם הרצחניות ויניחו את הפגיונות והגרזנים על-מנת לחיות חיים ללא אלימות במחיצתנו, אין להתפלא על הפרדה מתבקשת בינינו לביניהם - באוטובוסים, בדרכים, בחדרי היולדות וככל שיידרש.
עד להודעה חדשה ניוולד לחוד ונחיה לחוד תוך שנעשה כל מאמץ למנוע קורבנות נוספים.
