לקט קטעי ההומור שלהלן, של ארבע קבוצות חברתיות, ממחיש לא רק את השוני ביחס לפסח. הלקט לא רק מראה שדברים שנשמעים הומוריסטיים באזני קבוצה אחת נתקלים בחיוך רפה על-ידי אחרים בקבוצה חברתית אחרת, אלא הלקט משקף פערים חברתיים ותרבותיים במה שנוגע למורשת העם היהודי.
ליקטתי ככל יכולתי מדגם קטן של קטעי הומור האופייניים לקבוצות שונות והריהו לפניכם. כתוצר לוואי אולי אף אצליח להעלות חיוך על פנים חמורות סבר בשבוע ה"קשה" שעומד לפנינו (אויי... קניות... פקקים...):
1. הומור שמקורו בארצות הברית
שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה שידועה כמדינה של המורמונים. הלחץ על הנשיא היה חזק מכיוון הדירקטריון. "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן", אמרו לנשיא החברה.
הנשיא לקח את שמוליק בצד לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו שגם באה עם משכורת בת שש ספרות. לשמוליק לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיו לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו.
הוא בא הביתה ואמר לאשתו פשוט "מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה", וככה עברו כמה חודשים טובים. אשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה ואמרה לו - זה קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, לקידוש, לחגים. כסף זה לא הכל שמוליק. וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק ייסורי המצפון שלו עד שיום אחד ניגש אל נשיא החברה שלו ואמר לו, "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה, אני כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכל, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין. הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו, "שמע סמואל (ככה קראו לו הגויים) לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהיה יהודי כרצונך... אני אטפל בשאר. חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלוויזיה וצפתה בתוכנית של ריקי לייק ואמר לה - ציפורה, לא תאמיני, קרה לנו נס, אנחנו חוזרים להיות יהודים, זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה".
וציפי (ככה קראו לה היהודים בברוקלין) הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו, "תגיד לי, אתה השתגעת?????" ושמוליק הביט עליה המום ואמר לה, "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי, מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה???", שאל. ציפי, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה. אבל עכשיו??????? שבועיים לפני פסח???????
2. הומור מקומי של מקיימי מצוות
בביתו של בני-ברקניק נשברה האסלה בערב פסח. הוא הלך לחנות וקנה אסלה חדשה. כשצעד איתה ברחוב לביתו עצרו אותו העוברים ושבים ושאלו: "מי פסק? מי פסק?"
האסלה בשירותים נשברה בדיוק בערב פסח. על הבוקר רץ בעל הבית ברחובות בני ברק לחפש חנות פתוחה בכדי לקנות אסלה חדשה. כשהוא חוזר לביתו לאחר הקניה מוצא אותו בפתח הבניין איזה פרומער ליטוואק ושואלו מה יש לך תחת בית השחי?
עונהו בעל הבית: 'אסלה חדשה'. מקמט הליטוואק את מצחו ומביע את התפעלותו - "כזאת חומרה יפה עוד לא שמעתי" ומיד רץ לחנות....
אישה מתקשרת לרב בערב פסח בבוקר ומספרת שבעלה מחפש כל הלילה את הפתית העשירי ולא מוצא. הרב פוסק לה שהוא לא חייב להמשיך לחפש. מסבירה האישה: התקשרתי לשאול האם מותר לי כבר לגלות לו איפה החבאתי אותו?
פעם נכנס יהודי לבית חברו לפני פסח, וראה אותו עובד קשה ביחד עם אשתו לנקות את הבית לפסח. שאלו חברו, נו הצלחת לנקות את כל הבית מהחמץ? חברו, שאשתו דחפה אותו לעבוד קשה, ענה: "כן, אבל יש חתיכה אחת של חמץ (כשהוא שולח מבט חד אל אשתו) שאינני מסוגל להפטר ממנה. אשתו (שהבינה שהוא מרמז עליה), הפטירה לעברו, "את החמץ הזה כבר מכר אבי לגוי, לפני הרבה שנים".
3. הומור של חילונים - מהפייסבוק:
למה הכי טוב לעשות ניקיונות לפסח בעזרת עיתונים? כי הם מוציאים את כל הלכלוך החוצה.
מעניין אם ילדים של דתיים משחקים בפסח "שק קמח".
עוד יומיים ליל הסדר - לא התרגשתי ככה מאז יציאת מצרים (ש. פרס)
מסימני דור ההייטק - לקראת פסח חבר מחזיר לך הארד-דיסק ששאל ממך לפני 4.5 שנים.
4. הומור הקשור ל"דברי תורה"
מצה ומרור שאנו אוכלים, על שום מה? - משל ונמשל.
מעשה בעשיר אחד, שהייתה לו בת מהוללה, שחיפש לה חתן.
והנה, כשהגיע לישיבה אחת, הצביע לו ראש הישיבה על בחור אחד שהיה ה"עילוי" המובחר של הישיבה, אך גם עני מרוד לבוש קרעים.
הבחור העילוי מצא חן בעיני הגביר, שהסכים מיד לשידוך. אבל מחשש שמא חלילה הבחור יתחרט, מיהר הגביר לעשות מיד ובמקום 'תנאי חתונה'. ומכיוון שאוכל טוב ושתייה מתוקה לא היו בידו והגביר לא היה מוכן לחכות, לכן עשו את התנאים על "פת חריבה" בלבד.
אח"כ לקח אותו העשיר לביתו, ונתן לו מלבושים נאים ומתוקנים, אך בסתר, חתך לו הגביר חתיכת "בד" קטנה מ"הבגד הישן" של החתן, והחביא אותו בכיסו.
לימים, כאשר החתן לא כיבד את חמיו כראוי, הוציא חמיו הגביר את "חתיכת הבד" ואמר לו: "תזכור באיזה מצב שפל היית, ואני הוצאתי אותך מזה!!"
אלא, שאז הוציא החתן מכיסו חתיכת "לחם חריבה" שהחביא בעת 'התנאים' ואמר לחמיו: "ראה גם אתה, איך כל-כך חשקת בי ומיהרת לקחת אותי להיות חותנך עד שלא רצית לחכות אפילו ל"סעודת תנאים" נורמלית ומשובחת".
אף אנו טוענים כך, כלפי הקב"ה. הקב"ה מראה לנו את המרור ואומר: "ראו בניי באיזה שפל הייתם במצרים, שהיו ממררים לכם את חייכם, ואני הוצאתי אתכם מזה!"
אלא שאז, מוציאים גם ישראל את "המצה החריבה" מכסים, ואומרים: "ראה נא אבינו, עד כמה חשקת בנו ל"חתן", עד שהוצאת אותנו בחיפזון ובבהילות כזאת, שאפילו את הבצק לא נתת לנו להספיק להחמיץ".
הרי לנו שמצוות ה"מצה", זוהי לימוד זכות על עם ישראל. ועל כך אנו רומזים ואומרים בהגדה" בשעה שיש מצה ומרור - מחותנים(מונחים) לפניך".
למה נסמכו "הא לחמא עניא" ל"מה נשתנה" ול"עבדים הינו"? האב אומר ב"הא לחמא עניא" - כל דכפין ייתי ויכול. הבן שאינו רגיל שאביו נעשה פתאום נדיב, ונותן צדקה, אומר - "מה נשתנה"? והאב משיב - "עבדים הינו לפרעה במצרים"... ולמדנו מפרעה שמדבר ואינו עושה...
כך אני מדבר ואיני עושה!
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. ונשאלת השאלה: - למה?? מה, כ"כ קשה לזכור עשר מכות?? למה היה צריך לתת למכות סימנים??? הנה תשובה מדהימה:
רבי יהודה נתן סימנים בעשרת המכות מסיבה פשוטה - כי מכות בלי סימנים זה לא נחשב.
הקשר בין שני שמותיו של החג: "חג המצות" ו"חג הפסח" - ציטוט מתוך הגדה של פסח עם פרוש של הגר"עי שליט"א: יש להסביר טעם קריאת שני שמות לחג החרות, שהם "חג הפסח" ו"חג המצות". ונקדים משל: מלך אחד יצא עם שריו ועבדיו לצוד ציד בשדה, ויפגע בנער אחד רועה צאן ומחלל בחליל בטוב טעם ובחכמה נפלאה עד שלב המלך הלך שבי אחריו. ניגש אליו המלך ודיבר איתו ארוכות וקצרות, וימצאהו מלא דבר בחכמה ובתבונה ובשכל חריף.
וישתומם המלך על חכמתו ותבונתו, וייקחהו אליו הביתה, ויהי מאוכלי שולחנו, וילמדהו טכסיסי מלכות, ובזמן קצר עלה במעלות נשגבות עד אשר נתמנה על-ידי המלך לשר האוצר. והשר היה אהוב ונערץ על כל אזרחי המדינה, כי בטבעו היה טוב ומטיב לכל, וכל האזרחים נהנו מהקלות במיסים ובארנוניות, ויחלו מעט ממשא מלך ושרים.
אך יתר השרים קינאו ממנו והביאו את דיבתו רעה באזני המלך, ולא שמע אליהם המלך ולא האזין לדבריהם. אולם השרים המשיכו להעליל עליו כי גנב מקופת המדינה ומאוצר המלך, עד שנאלץ המלך להזמין אותו לישיבה דחופה במעמד כל-שרי המלוכה, לתת דין וחשבון על מעשיו, ומצב קנינו ורכושו ורווחיו הפרטיים.
עד כאן ציטוט.
ההמשך (בכתיבה חופשית): בקיצור הוא בא למשפט והראה שכל רכושו מקורו באמת ויושר. ואז אחד השרים אמר שזה לא יכול להיות ושהוא משקר וכו' וכו'.
הלכו לביתו לבדוק אם באמת יש שם מאוצר המלך... טיילו בבית וראו שהכל פשוט והכל פתוח... עד שהגיעו לחדר אחד שהיה נעול. הוא התחנן שלא יפתחו אותו כי רק הוא נכנס לשם והוא יתבייש אם יפתחו אותו... אבל המלך חייבו לפתוח את הדלת. הוא פתח וראו שם את התרמיל והחליל מהימים שהיה רועה צאן... ושאל אותו המלך: למה אתה שומר את כל זה ולמה לא רצית להראות לי? והוא אמר למלך שכל סוף יום עבודה הוא נכנס לשם, שם את התיק על הגב ומחלל בחליל כדי שאם יהיה לו גאווה הוא ייזכר בימי עניו ואז תרד לו הגאווה.
עד כאן המשל, ועכשיו הנמשל: חג הפסח מסמל את הניסים (אשר פסח על בתי אבותינו..) והיה חשש שניכנס בעקבות זה לגאווה (הנה אנחנו מעל כולם ואנחנו ואנחנו וכו' ) ולכן ה' שם לנו את השם השני "חג המצות" שזה מסמל את העוני (לחם עוני ..וגם מסמל את כל העבודות פרך..) שיהיה לנו איזון ולא נכנס לגאווה..
לקוראיי רשימותיי - מיטב איחוליי לחג פסח שמח וכשר!
בהזדמנות זאת, קבלו את תודותיי על התגובות הענייניות שהוספתם לרשימותיי. הערותיכם תרמו לי רבות. על זה נאמר: "מכל מלמדיי השכלתי".
