מדינה עם היסטוריה

לכל מי שמכריז ב-ה' באייר השנה, ובכל יום מיום הולדת זה עד ל-ד' באייר התשע"ז, ש"מדינת ישראל בת 68!" ברצוני להציע שעלינו להקפיד להגיד: "מדינת ישראל בת 3,068 שנה!" מדוע? שכן המדינה לא נולדה בחטא. לא המצאנו את השואה כדי לגזול אזור גאוגרפי לא שלנו. ואין לנו כל כוונה לארוז את המזוודות ולחזור לאירופה או לארצות ערב. 3,068 שנים! יום ההולדת שלנו (של המדינה ושלי) הוא אכן ב-ה' באייר, וב-1948 מדינת ישראל נולדה מחדש כמדינה מודרנית, אך טוב להזכיר לעצמנו ולעולם כולו, שלא נולדנו יש מאין. נהפוך הוא, היסטוריה ארוכה עד מאוד יש לנו, וקשר עמוק ומיוחד לארץ ישראל. הערבים המוסלמים ושאר שונאינו מנסים למחוק כל קשר ביננו לבין ארץ ישראל. עבורם אין לנו כל זיקה לירושלים, בית המקדש (הראשון והשני) לא עמד שם, וכל הר-הבית הוא אתר מורשת מוסלמי. חיפה הייתה כפר דייגים ערבי. תל אביב התפשטה מנמל יפו הערבי צפונה, נגבה וקדמה. כפר האומנים עין הוד יושב על חורבות כפר ערבי. דוגמאות אלו אפילו לא על קצה המזלג. המקומות שהיהודים מכנים "מערת המכפלה", "קבר רחל" ועוד מקומות דומים הם מקומות קדושים למוסלמים, שהיהודים מנסים בחוצפה רבה לייהד! הנה, בנבלוס לדוגמה יושבים להם מתנחלים, דתיים קיצוניים, וכל הצבא הציוני מגן עליהם. מדוע הם שם? רק כדי להרגיז. דריסת רגל שלדעתם מקנה להם זכויות קנין. האם אין גבול וקץ לעזות מצח זו? שוד באור יום, ולא סתם, כי דווקא את המקומות הקדושים! באו היהודים בהמוניהם, כי העולם לא עמד במטחי האשמה שהטילו כלפיו, גירשו את הערבים כולם בכוח הזרוע ומזה שישים ושמונה שנים ממשיכים הם להביא עוד ועוד יהודים - מברית המועצות, מהודו ואפילו לאפריקה הרחיקו. יכלו אותם היהודים לבחור באוגנדה או בקניה, בקנדה, בארה"ב של אמריקה או באמריקה הדרומית. אך הם התעקשו לתקוע יתד דווקא בין הירדן לים, ועד היום הם גורמים בעיות - לעצמם, לפלשתינים ולעולם כולו. כך לדברי הערבים המוסלמים ושאר שונאינו. הם סופרים את השנים מ-1948, ומתחילים המהדרים ב-1947. זו היא תקופת ה"נכבה" הזכורה לדראון עולם. אחר כך הגיע משבר 1967, והכיבוש ממנו סובלים עד עצם היום הזה. הם סופרים את השנים ומספרים סיפורי אגדה, סיפורי אלף לילה ולילה כמיטב המסורת המזרח תיכונית. לכן חשוב להזכיר, לעצמנו, להם ולכולם, שהמדינה הזו, במקום הספציפי הזה, היא שלנו. כך היה משך אלפי שנים. כך בהווה. וכך גם בעתיד. טוב כמובן אם נעשה זאת פעם אחר פעם, כאדם הנוטל כדורי ויטמין סי למציצה. עודף אינו מזיק, וכל מינון-שהוא טוב להגנה על הגוף. למתקשים להבין, הרשו לי להבהיר: אין הם מבחינים בין פנים הארץ לבין יהודה ושומרון, או בין הארץ לבין הנגב או רמת הגולן. היהודים, עבורם, הם נטע זר בארץ לא שלהם, והם, צאצאים של מהגרים שהגיעו לאזור ממצרים, לוב ושאר ארצות ערב עת היהודים החלו ליישב אותו, לייבש את הביצות, למגר את המלריה, לבנות ערים ולהפריח את השממה, הפכו עצמם לבעלי הבית. לפחות לפי דמיונם הפורה. הבעיה היא, כמובן, שהעולם קונה את ההמצאות הפנטסטיות ביותר שלהם כאמת לאמיתה, כתורה שניתנה בהר סיני. אנחנו עומדים על שלנו, ומעתה נקפיד על כך עוד יותר. מדינתנו בת 3,068 שנים! היכן הם היו? מה זיקתם? מזל טוב לך, מדינתנו! מי ייתן שתמשיכי ותשגשגי, תפרחי, תעמיקי את אחיזתך. נפש בריאה בגוף בריא!

כשמדברים על ישראל ומנסים להגן על עמדותינו, חייבים אנחנו להיות בקיאים בעובדות. כמו-כן, צריכים אנו להיות מודעים למי פועל נגדנו ומה דרך פעולתם. המחויבות היא עלינו ולא על-אף אחד אחר. אנחנו צריכים להיות מוכנים ולדעת, ולא לסמוך על-אף אחד אחר. יבוא מישהו לעזרתנו, מה טוב, יקלו עלינו את המלאכה. אך לסמוך - רק על עצמנו! (ולעשות זאת באמונה שלמה בצדקת הדרך, אך זה נושאו של השיעור השלישי.) אויבינו יודעים את ההיסטוריה שלנו יותר טוב מאתנו. בקיאים הם באשר קורה בהווה בצורה מעוררת השתאות. חלקם אפילו דוברים את השפה העברית על בוריה. הנה, לדוגמה, דיברתי עם אישה מצרית בנושא ה"פליטים". היא כל כך שלטה בהיסטוריה, פה הזכירה את הצהרת בלפור, שם את כנס סן רמו, וכך הלאה פרטים שחייבים אנחנו לדעת ולא לאפשר לאויבינו לסובב אותם שישרתו את מטרותיהם. כי ללא ידע בסיסי, איננו יכולים לסתור את חצאי האמיתות והשקרים המוחלטים שהם מפריחים לחלל העולם. המעניין הוא שגם כך קשה מאוד לסתור שקרים שנאמרים פעם אחר פעם, בייחוד את השקרים הפיקנטיים יותר, כמו אותו חתול-נמר-ענק שפיתחנו ושחררנו בירושלים שיטרוף את הערבים בשכונות הערביות, או את העכברושים נושאי מחלות שרק בערבים הם פוגעים. סיפורים כמו פיצוחים מלוא חופניים, כמטבעות זהב נוצצים ומרתקים שכל תשומת הלב מוסבת אליהם, וההנאה מושלמת. ישראל הורסת 24,000 בתי ערבים מדי שנה בשנה. אכן? הלא להרוס מרפסת בבית אחד בית המשפט העליון מתייצב איתן כחומה בצורה, ובפעמים היחידות שאכן מאפשרים זאת, צריך את כל צה"ל כולו, וגם אז זה לא עוזר. איך הגענו ל-24 אלף, ועוד מדי שנה בשנה? גם אם נדע את העובדות, נתנהל בצורה מכובדת ושקולה, לא נפחד, נדע מי עומד מולנו ומה דרך פעולתו ואף נפסיק להתגונן ונצא למתקפה, לא בהכרח נצא כשידינו על העליונה. אך בלי העובדות הבסיסיות, מובטחת לנו תבוסה מוחלטת. כדאי גם ללמוד מנסיון אחרים ומצורת התנהלותם. לדוגמה, ב"שיח" בפני או באוזני משתתפים או מאזינים רבים, יש לשמור על קור רוח, להתמקד בעניין ולא להיסחף להתלהמות. הדבר מטביע רושם עמוק, וככל שאויבינו מתרגשים יותר ואנחנו ממשיכים להיות שקולים, כך זה מרגיז אותם יותר. לכן, כדאי לקחת פסק זמן, ולנצל כראוי את האתנחתה של יום ההולדת הזה, יום ההולדת ה-68 של המדינה המודרנית, מדינה שהיא בת 3,068 שנים, ולחזור ולשנן דברים שהיו, כך שנדע ונשכיל להשתמש בהם בשעת הצורך.

לפני שאנחנו פונים לתקן עולם ומלואו, לפני שאנחנו נלחמים עבור זכויות אדם וזכויות אויבינו (כמו הופעת תזמורת מאוד מפורסמת בארץ למען העזתים, או הלחימה הבלתי מתפשרת של ישראלים נגד הכיבוש ובעד הפלשתינים), מן הראוי שנדע - בראש ובראשונה - להגן על ולהציג נכונה את עצמנו. המסר מישראל מבולבל ומבלבל. הנה ישראלים שמכחישים את השואה. הנה ים של ישראלים ובראשם הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ לשעבר ועוד שורה ארוכה ארוכה החולמים בהקיץ: הם מבתרים את המדינה, מחלקים את ירושלים ומקדמים את אותם הסכמים שרק צד אחד עומד בהם מזה למעלה משני עשורים עד היום. ישנם ישראלים אחרים, ראשי מערכת הביטחון לשעבר, שיוצאים ו"מכים על חטא" בעולם: "את זה לא היינו צריכים לעשות", "אנחנו לא בסדר" ועוד שורה של התנצלויות על עוולות-כביכול שגרמנו ושאנו גורמים. ישנה שרת חינוך או תרבות או גם שני התפקידים גם יחד, לשעבר, שהכניסה לספרי הלימוד את ה"נכבה". מדוע? כי אנחנו צריכים להיות בסדר עם כולם, ואם אנחנו חוגגים את יום העצמאות, יש גם לבכות באותו יום בגלל הזיות של כת מוות שרוצה להשמידנו. ניחא, אני מסוגל להבין שאויבינו מקדמים את ה"נכבה", אך ראשי המדינה ונבחריה? ישראל לא עומדת על שלה, על עצם זכות קיומה. כל כך מפולגים אנחנו, שקשה לנהל דו-שיח בין "ימין" לבין "שמאל". אם האדם מולך לא חושב בדיוק כמוך, מיד מכתירים אותו או אותה בכינויים שונים ומשונים, ועד מהרה הולכים לאיבוד במקום להתמקד במה שחשוב - להדוף את נסיון אויבינו להשמידנו. גם כשהכוונות טובות, גם כשמתלבטים וראוי שנשקול ונשאל ונתייסר, צריך לעשות זאת בפנים. לדוגמה, כשהיינו בלבנון. או באינתיפאדה השלישית - היחס לפצועים וסדר הטיפול בהם. ובנושא אחר - נשות הכותל. הנה, הרשו לי להיעזר בדוגמה האחרונה. המייסדת ומי שעומדת בראש ארגון נשות הכותל עושה חיל בביקוריה בארה"ב. חיל עצום ורב נע בעקבותיה, צמא לכל מילה ממנה, מוכן לקרב, מוכן ומזומן להסתער על מדינת ישראל והדתיים האורתודוקסים. אין לי ספק שהנושא חשוב ודורש דיון ושיקול דעת, כמו גם שינוי כיוון שיקרה בין אם נרצה ובין אם לאו. אך במהלך אותם מסעות שכנוע, לא מילה טובה אחת על מדינת ישראל! הייתכן? לכן, בואו נזכור שבמדינתנו הקטנטונת, זו שקיימת רק 68 שנים כמדינה מודרנית אך עם היסטוריה מתמשכת של שלושת אלפים שנים נוספות, ישנם בראש ובראשונה דברים טובים. זו היא המדינה היהודית היחידה בעולם. זהו הבית שלנו בארץ אבותינו. זה הוא הבסיס, המכנה המשותף, העבר, ההווה והעתיד. לפיכך, לפני שאנחנו יוצאים להילחם עבור כולם - כולל אויבינו הנוראים ביותר - כדאי לעמוד על שלנו, שכן גם לנו - בראש ובראשונה לנו - זכות קיום כמו לכל אחד אחר! את הזכות הזאת מקנה לנו המדינה, את הביטחון והשלווה, גם כשנופלים טילים ומחבלים יוצאים ממנהרות או מגיעים דרך הים או האוויר. למדנו על בשרנו לפני שמונה עשורים מה קורה ומה יקרה כשאין לנו מדינה, ואין לנו - לי לפחות - כל כוונה לתת לכך לקרות בשנית. קשה לי להבין איך כמה עיתונאים מאוד בכירים בעיתון הארץ לא הפנימו עדיין שיעור זה. אותם יש לשלוח לחידוד העניין, שכן בעוכרם הדבר. נתחיל לכבד את עצמנו, ואז אולי יכבדו אותנו יותר זרים ושאר אומות העולם.

אנחנו משפחה אחת. יש ביננו מזרחיים בני עדות המזרח שהם מקופחים, ואשכנזים שלא ידעו אף פעם שאפשר וכדאי להתלונן ולצאת בדרישות. יש אצלנו לבנים ובעלי עור חום, וכמובן שצריכה שתהיה אצלנו אפליה. יש סופר-עשירים שחיים בבידוד מוחלט משאר העם, ויש חלקים שונים של האוכלוסייה שהם קשי-יום. ישנם "צפוניים" שמלמדים אותנו כל היום וכל הלילה אך מסרבים לשרת (מטעמי נוחות או מצפון) וקופצים מהבריכה ברגע שמישהו בצבע עור שחור נכנס. יש אצלנו דתיים ופרסים עבורם אורח החיים והתפיסה המקובלת לא עומדים בקנה אחד עם החוק, אז יושב לו "דרעי" בכלא ויוצא מיד חזרה להנהיג את המדינה. ויושב לו "קצב" בכלא, ודורש ומצפה ומאיים בהתאבדות אם לא ישוחרר ומיד, אך להתנצל ולהכיר בעובדה שאנס ופגע בנשים הוא מסרב. וכן, יושב לו ראש ממשלה לשעבר שסרח גם הוא, וכנראה גם הוא טוען שהוא יושב על לא עוול בכפו. ישנו גם "ליברמן" אחד, בו משתמשים כשק אגרוף, ומוזר הדבר, שכן דווקא הוא מבין דבר ודובר ערבית! ראו איזו מדינה נפלאה יש לנו, עם אנשים מכל קצוות הקשת. מדינה בה אנחנו צוחקים זה על זה, על התימנים והעירקים, ה"שכנוזים" והבוכרים, צוחקים גם על עצמנו ובוכים ומתרפקים זה על זה כשקשה, מר או בלתי נסבל. מדינה שהיא בית. מדינה שהיא עצם הקיום וההוויה. אנחנו משפחה עם המון ניגודים, וחייבים אנחנו לזכור את השיעור הרביעי, אנחנו משפחה אחת, ולא ניתן להפרידנו, לטוב ולרע. יהיה מה שיהיה, אנחנו יהודים, וכך רואה אותנו העולם. לישראלים, לאירופים ולכל בר מינן אחר שמחלק אותנו לקבוצות, "ימין" ו"שמאל", ומאוד מעניין אותם אם אנחנו בעד "שתי מדינות לשני עמים" או נגד, יש להקפיד להגיד את האמת. לנו - הישראלים - אין "ימין" ו"שמאל". לֹא בגלל שהשמאל של פעם מת כבר מזמן, והימין הוא זה שעשה את כל הוויתורים הכואבים ביותר של "שטחים עבור שלום". כולנו כאחד רוצים שלום, לחיות את חיינו בשלוה, להתפרנס בכבוד, לגדל את הילדים, ולא לדאוג או להילחם כל הזמן. אין ימין ושמאל, שכן כולנו עם אחד. כשהטילים באוויר, התל אביבים הם אחים של קריית שמונה, שדרות, באר שבע, חיפה וראשון לציון. כשהמלחמה נפתחת מצפון, יוצאים אלו מהדרום ומהמרכז לעזור ולהתנדב, עוברים ממקלט למקלט, מגיעים למושבים, עושים כל מה שנדרש. כשהמלחמה מגיעה למרכז, יוצאים בפריפריה ופותחים את הבתים - בנגב, ביהודה ושומרון, בגליל. כשהדרום בסכנה, מגיעים מהמרכז לעשות קניות לשבת כדי לעזור לכלכלה, ופותחים הם את בתיהם. כל כך הרבה טוב ויפה ואכפתיות ומעלות יש אצלנו, בלב פנימה. נכון שחבל שכל זה מתגלה רק בשעת צרה וצוקה, אך דווקא אז הגרעין הטוב, המאחד ומלכד, מתגלה במלוא יופיו ומקרין רבבות מונים, עשרות אלפי פעמים. נזכור גם שכשמנסים להחרים אותנו, עושים זאת כי כל הישראלים הם דבר רע שצריך למגרו, כמו מחלה ארורה. כשאוטובוסים מתפוצצים, כשמחבלים מפעילים חגורות או מטעני נפץ, כשילדים ובני נוער רצים עם סכין ביד כדי "אטבח-אל-יהוד", האם נראה למישהו (שפוי) שבאמת אכפת להם אם אנחנו שותים יין מה"שטחים" או מסרבים להופיע שם? הימין והשמאל מיטשטשים כל כך מהר, כמו גם במהלך השואה, עת הפרידו את העומדים בתור לימין ולשמאל, לחיים (לזמן קצר נוסף בסבל ועבודת פרך ובייסורים איומים) או למוות מיידי. אך גם את הלקח הזה הספקנו לשכוח. משפחה אחת, גוף אחד. יד ימין ויד שמאל, שתי ריאות, שתי כליות, שתי אונות למוח, רגל ימין ורגל שמאל, ועשרים אצבעות (שונות גם הן). הרשימה ממשיכה, אך גוף האדם, בצלם אלוהים נברא, גוף אחד הוא על כל אבריו. כך גם עם ישראל. עם אחד, שאלוהים בחר בו - בנו - להיות לו לעם.

ביום ההולדת הזה של מדינת ישראל, עת אנו חוגגים כמעט שבעה עשורים כמדינה מודרנית, כשלבנו מלא וגדוש בשמחה אמיתית ובהכרת תודה על כל מה שיש לנו, אסור לזלזל בדברים הבסיסיים ביותר, בדברים אותם אנחנו מקבלים כמובן מאליו. אנחנו מדינה עם היסטוריה, היסטוריה שצריך לדעת, להציג בכובד ראש ולהגן על אותה היסטוריה. נדע לעשות זאת, נוכל להמשיך להתקיים. כיוון שאין לנו אפשרות להיכשל, אז אין ברירה, נחזור לתחילת השיעורים ונשנן אותם עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם - עד שהם יהפכו לדבר אוטומטי. חג שמח ישראל, חג שמח לעולם. כמה טוב שיש מדינת ישראל, לנו ולעולם כולו!