מרצחים בירושלים

כשהייתי בארץ בזמן הרמדאן, הוזמנתי על-ידי איוב קרא להצטרף לביקור אצל האחמדים בחיפה. מסגד על הכרמל, באמצע שכונת מגורים יהודית. כאמור, רק בישראל זוכים מיעוטים ובני דתות שונות לחופש ולשוויון מלאים. סגן שר דרוזי עם פמליה של דרוזים ויהודים באים לבקר מסגד ולכבד את חודש הצום וסעודת האיפטר. כאמור, רק בארץ היהודים. בחיפה חיים בשלום המוסלמים, האחמדים, הבהאיים ועוד רבים אחרים, תחת ״שלטון״ ישראלי, ״שלטון״ שהם לא יחליפו באף שלטון אחר, ודאי שלא באזור המזרח התיכון. גם הנוצרים בארץ מעריכים את עובדת היותם ״שווים בין שווים״, או ״מוגנים תחת כנפיה של מדינת היהודים״. בצפון הארץ, בנהריה לדוגמה, ריכוז נוצרים מלבנון - זרים בארץ לא להם. קציני וחיילי צבא דרום לבנון לשעבר, הם ובני משפחותיהם. מסתכלים הם מעבר לגבול - למכורתם, מולדתם, ארץ אהבתם - וליבם נקרע. אין הם ישראלים. אין הם שייכים למדינתנו, אך אין להם ברירה. דינם נחרץ, בשל שיתוף הפעולה בינם לבין ה״אויב הציוני״ מול כוחות המוות, המוסלמים. בירושלים ריכוז אחר של נוצרים, חלקם הגדול ברח מבית לחם, עיר הולדתו של ישו, שם, מריבוי נוצרים נותרו רק מתי מעט, הרבה פחות משני אחוזים. זהו תהליך שחוזר על עצמו פעם אחר פעם: בסמיכות אלינו בלבנון וברשות הפלשתינית. הקופטים במצרים חרדים לחייהם, ומיעוטים דומים בארצות ערב הם לא רק מדרגה נחותה, עצם קיומם מותנה ביישות השולטת באותו רגע, ועם השתלטות דאעש רובם ככולם יירצחו, ייאנסו או יימכרו כעבדים ושפחות. באפריקה כבר מזמן זהו גורל הנוצרים בידי המוסלמים. כנסיותיהם מוצתות באש. אנשיהם נרצחים, נאנסים, נמכרים לעבדות עולם.

מוזר בעיני שדווקא הנוצרים הנהנים מחופש מוחלט לגמרי בישראל, ובעיקר בירושלים, מקום בו ריכוז כה גדול של מקומות קדושים להם, משתפים פעולה עם המוסלמים ומגנים את ישראל. כל אימת שיוצאים ברחבי העולם נגד ישראל, הייתי מצפה שהנוצרים בישראל יתייצבו כחומה בצורה, כולם כאחד, להגנה על ישראל. אנשים שקולים הם, מבינים הם את האזור בו הם חיים, ובכל זאת, נאחזים הם בשקרים, אשליות וסיפורי אלף לילה ולילה, והעיקר - להתקיף את היהודים, לגנות את מדינת ישראל על לא עוול בכפה. ניחא, לא רק לבני דתות אחרות קשה בארץ. מסתבר שגם לנו, החילונים, לא כל כך נוח. מרגישים אנחנו את נחת זרועם של ה״שחורים״ (כינוי גנאי גורף וכולל לכל הדתיים, בין אם הם חסידים, אורתודוקסים, כיפות סרוגות או שחורים-שחורים). גיור, קביעה מי הוא יהודי (לדוגמה, העולים מברית המועצות או מאתיופיה), נישואים, גירושים ואפילו קבורה, כל אלו נשלטים ביד רמה ובזרוע נטויה על-ידי השחורים, דבר המפר את שלוות החילוניים. לכאורה קיים ״דו-קיום״ בשלום, שכן החילונים בארץ דומים מאוד ל״אורתודוקסים״. אך האם כך הוא? כל אימת שאני מגיע ארצה לביקור, אני נדהם מחדש להרגיש את השנאה באוויר. ברצוני לחדד נקודה זו, שהיא למעשה שתיים: ראשית, מדובר בשנאה ממש, לא סתם מחלוקת בין בני משפחה. שנית, ניתן להרגיש אותה באופן מוחש, אין היא דבר של פרי הדמיון בלבד. מדוע הם לא משרתים בצבא? נשאל על הדתיים. מדוע אנחנו צריכים לעבוד כדי לפרנס אותם? מדוע הם יושבים כל היום בישיבות הממוזגות בעוד אנו צריכים לעמול ולשלם מיסים? ראיתם את מספר המקוואות כאן באמצע השכונה שלנו - שכונה חילונית למהדרין? ומה עם מספר בתי הכנסת הצצים (על חשבון משלם המיסים, בניינים מפוארים ביותר) בכל פינה? ראיתם איך הם השתלטו על הצבא? בכל מקום כיפות, וכבר יוצאים הם לטבוח באויבינו, בעוד אלו כפותים, באזיקים, על הארץ, בחוסר אונים! עדיין אנו צריכים לחיות בצוותא, אלו עם אלו, אך כבר מרגישים את המרד. איני יודע מי המיעוט ומי הרוב, אך בדומה לנוצרים - שבמקום לצאת להגנת מדינת ישראל בחירוף נפש, בנפש חפצה ובאמונה שלמה, הם מגנים אותה ומתנהגים ממש כמו עמלק (שזינב ופגע בחלשים) - כך גם עם הישראלים. אלו נוסעים לאירן לכנס ״מדעי״ על הכחשת השואה, עומדים על הבמה ומתנשקים עם המוסלמים הארורים, ואלו מוציאים דיבת הארץ רעה, עומדים כמו אדם שדעתו נטרפה עליו וצועקים במלוא הגרון: ״הכיבוש משחית!״, ״ירושלים לא שלנו!״, ״הערבים מקופחים!״, ״שוברים שתיקה״ ועוד כהנה וכהנה פנינים ומרגליות, הכל נגד ישראל. איני יודע מה אנו רוצים? שנגיע למצב הנוצרים מדרום לבנון שחיים בארץ וחולמים על שיבה לארצם? שנהיה אזרחים בני חסות של המוסלמים כפי שהיה פעם במדינות ערב, עם פוגרומים מדי פעם המקלים על מספר החיים (קרי מפחיתים מספר זה)? שנשלם מס גולגולת ונחלום על ״תור הזהב״ של היהודים תחת שלטון המוסלמים? יש לי חדשות לכל ההוזים: החיים תחת הערבים בקושי היו נסבלים, וסוף כל סוף חזרנו לארצנו. עלינו לשמור עליה מכל משמר, שמא, חס וחלילה, ניוותר בלעדיה, ואז לא יהיו חיינו חיים. הנוצרים מהעולם מגיעים לארץ, להפיח חיים בתנ״ך שלהם, להרגיש מה פירוש טבילה בכנרת או בירדן, להאזין לנאום על ההר שלמרגלותיו הכנרת, לשבת בשרידי בית הכנסת בכפר נחום שם פעם לימד ישו, ללכת בדרכו האחרונה בירושלים עיר הקודש ולעצור בכל התחנות (בין לבין לדבר עם המוכרים הערבים המפתים להיכנס לחנותם, לשתות, להתרשם, והעיקר - להוציא כסף ולקנות!), לכרוע ברך בכנסיית הקבר, עם דמעות בעיניים, ואז לעמוד בתור פעם נוספת ופעם שלישית, שכן כל אדם מורשה לכרוע רק דקותיים, מקסימום שלוש, ואז מזרזים אותו להמשיך בדרכו, לפנות את המקום לאחרים. (בזמן זה ממש, מלך ירדן משלם לשפץ את המקום.) בכל ביקור כזה, הם, בני משפחותיהם וחבריהם לכנסייה מרגישים הרגשה עילאית שאין כמוה. התנ״ך הופך לדבר חי-עוד-יותר, מוחש, נפלא, והכל בארץ היהודים שנתנו להם את בן האלוהים שלהם, את השילוש הקדוש ואת הברית הישנה שבלעדיה אין הברית החדשה יכולה להתקיים. אז איך קורה שאנשים חושבים, מבוגרים, נפלאים, נוסעים ברחבי הארץ ומעוותים את המציאות? שישנם אלו שמגיעים לבשר לעולם כולו איך נראית הארץ, יורדים לים המלח ומסבירים שכך היהודים גוזלים ומנצלים את משאבי הטבע של...ה״פלשתינים״?! וישנם עוד אחרים שנוסעים לבירתנו הנצחית, ירושלים המאוחדת, עיר אחת, ומראים לכאורה שתי ערים, ולמעשה עוזרים למחוק את עצם קיומנו?

לא רק מבקרים לארץ. גם אונסק"ו הכריזה, קבל עולם, שהר-הבית (המקום אותו אנחנו מכנים כתעמולה זולה ״הר-הבית״) הוא בעצם אתר מורשת עולמי של...המוסלמים. מדינה אחר מדינה מהנהנות בהסכמה, מרימות ידן ומוסיפות את קולן, ואין קול ואין מערער. ירושלים, המוזכרת בתנ״ך מספר פעמים הגדול ממספר המצוות שאנו מצווים, מוזכרת בספר הקדוש למוסלמים בדיוק - אף לא פעם אחת. ירושלים, אליה אנו פונים בתפילותינו באשר אנו; ירושלים, אליה אנו קבורים באשר אנו בהמתנה לתחיית המתים; ירושלים, אשר אנו מעלים על ראש מעיינינו כל חג ומועד; ירושלים שאת חורבנה אנו מבכים כל חתונה ואת איחודה מחדש אנו חוגגים ובנין בית המקדש אליו אנו מייחלים - היא עיר הקודש שלנו מזה אלפי שנים. אך העולם החליט אחרת, והמוסלמים המפנים את עכוזם לאל-קודס ה״קדושה״ עבורם, בהתפללם חמש פעמים ביום, זהו אתר מורשת עבורם! מורשת נהדרת. מורשת המתירה להם להחריב כנסיות, בתי קברות ובתי כנסת - הכל בהיתר! מורשת שאפילו לא מכבדת את אתריהם הם (ראו במסופוטמיה - ההרס השיטתי ממשיך). אכן, מקום מוזר הוא המזרח התיכון. וארץ ישראל מוזרה מהכל. מקום מפגש תרבויות. מקום בו העולם המודרני והעולם העתיק נפגשים. ארץ בה היסטוריה בת למעלה משלושת אלפים שנה עומדת מול דת שנוסדה במאה השביעית, כת מחרחרת ריב ומדון המנסה להשמידה, למחוק כל זכר, לערער כל קשר. כל היופי הגלום בבריאה מול שבעת מדורי הגיהינום.

איך אנשים לא מבינים? הכיצד הגענו למצב בו ישראלים, יהודים ונוצרים כאחד, במקום להגן על מדינת ישראל בחירוף נפש, מזלזלים בה, פוגעים בה ומוכרים אותה לזנות? שואל הנביא ישעיה: "איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה; מלאתי משפט, צדק ילין בה - ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים; סבאך מהול במים. שריך סוררים, וחברי גנבים - כולו אוהב שוחד, ורודף שלמנים; יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם״ (א:21-23). העולם התהפך, טוב לרע, היגיון לאבסורד. לפי ישעיה, עוד יש לנו תקווה: ״לכן נאום האדון ה׳ צבאות אביר ישראל: הוי אנחם מצרי, ואנקמה מאויבי, ואשיבה ידי עליך, ואצרף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שופיטך כבראשונה ויועציך כבתחילה; אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה״ (שם:24-27). אך בין תיאור המציאות לחזון לעתיד לבוא, יכולים אנו רק לבכות את שרואות עינינו, את השנאה מבית ומחוץ, את חוסר היכולת של האנשים - יהודים, נוצרים או מוסלמים - להבין שעצם קיומה של מדינת ישראל והישרדותה הם אור לגויים, שכן היא התגלמות מאווייו של האלוהים עצמו: ״כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך״ (מיכה ו׳:8). בארץ חוגגים את חודש הרמדאן בכבוד לאזרחים המוסלמים. הם, לעומת זאת, מחזירים לנו לא באותה מטבע. מחבלים פותחים בירי בשרונה, אזור בילוי בתל אביב. בארה״ב חוגגים את חודש הרמדאן בכבוד לאזרחים המוסלמים. הם, לעומת זאת, מחזירים במטבע שונה. מחבל פותח בירי במועדון בילוי, להרוג כמה שיותר אמריקנים, כמה שיותר ״סוטים״. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אנחנו מתנהגים כמימים ימימה, אויבינו מזכירים לנו פעם אחר פעם שהאיסלאם נמצא בתקופה של התחזקות, והקוראן מספר לנו מה מותר בתקופות כאלו ולאן פניהם מועדות. משכילים היו המוסלמים כולם אם היו קמים כאיש אחד ומוקיעים מקרבם את האלמנטים הסוררים, מעלים על נס את העולם המודרני, החופשי, את צורת החיים לה הם זוכים במדינת היהודים ובארה״ב. אך הם כמובן לא עושים ולא יעשו זאת, וכך עומדים אנו בפתח מלחמת העולם השלישית, בה יירצחו יותר מוסלמים בידי מוסלמים מאשר כל המתים במלחמות העבר גם יחד.