ויכוח מר ניטש כבר מזמן אם החיים בישראל הם בזבל. כך או אחרת אין לכחד שהישראלים נחשבים לאלופי העולם בהשלכתו של אוכל לפח האשפה. מעיד על עובדה זו כאלף עדים דוח מעודכן של ה-
OECD - ארגון המדינות המפותחות בעולם.
דוחות העוני, המתפרסמים אצלנו חדשים לבקרים, מצביעים, אומנם, על מצוקה כלכלית, שרק מחריפה משנה לשנה, אלא שעם זאת נוהגים משקי הבית בארץ להשליך היישר לפח האשפה כמות לא קטנה מ-14%(!) מהמזון שאותו הם קונים בחנות שלהם.
בתוך כך לא מהססים להתוודות באוזנינו בתי המלון והמסעדות במדינה שהם משליכים אל הפח טונות של אוכל, שעולה מדי יום על שולחנם. כל זה בעת שמספר לא קטן של נצרכים במדינה, ביניהם אחוז ניכר של קשישים, מצויים על סיפה של מצוקת-רעב, ומונעים מעצמם ארוחה מזינה, בשל פנסיה צמוקה, או משום שקיומם הוא על דמי ביטוח לאומי בלבד.
רוב ממושמע
אל מול כל אותם מסכנים, שהגורל האכזר כה המר עימהם, מצויים ישראלים בעלי אמצעים, שאין להם שום יחס לאוכל. אלא שלא רק פח האשפה הביתי הוא זה שמעיד עליהם על כך. די להתבונן בסועד הישראלי המצוי, הניצב מול מזנון-מסעדה או מלון, ומערים על הצלחת שלו פרודוקטים בלי סוף, מבלי שיאכל את החצי מהם.
פתרון מקורי ונועז ביותר לבזבוז המזון המשווע הזה מצאה לה בימים אלה רשת- מסעדות גדולה הפועלת ברחבי גרמניה ואוסטריה. הרשת הזו, הפופולרית מאוד, פועלת על-פי העיקרון של "אכול כפי יכולתך" וגובה עבור ארוחה שכזו מחיר של 6.5 אירו. אלא שה"בונוס" הקולינרי הזה מותנה בכך שהסועד יכלה את כל מה שהצלחת שלו מכילה, שאם לא כן - שימו נא לב - מוטל עליו קנס של 2.5 אירו. למותר לציין שכל צלחת נבדקת, כמובן, בתום הארוחה, בקפדנות יתרה.
מרשת המסעדות הזו נמסר לי אתמול שלא פחות מ-90% מהסועדים - בני קשת כל הגילים - עומדים במשימה בכבוד הראוי לה וגומרים את כל אשר בצלחת. רק 10% הנותרים "מפשלים" ומשלמים את הקנס הנדרש.
כך או אחרת, אולי באמת הגיעה העת לאמץ את הנוהג הזה גם אצלנו.בארץ. מן הסתם זו הדרך ההולמת ללמד את הציבור הישראלי פרק בהלכות דרך-ארץ לאוכל הבא מדי יום אל קירבו.
