ניגון "כל נדרי", הפותח את תפילת ערב יום כיפור, זכה לפרסום עולמי מהדהד ושימש נושא ומקור השראה אמנותית לגדולי המוזיקה ברחבי הגלובוס. במידה רבה היו אלה בטהובן, בחיבור הרביעייה שלו (ציס מול. אופוס 131), ומקס ברוך, שחיבורו "כל נדרי" שנועד במקורו לקונצרט הכינורן - שהביאו ביצירותיהם לפריצתם של שערי המוזיקה העולמית, שהיו קודם לכן נעולים.
מהו, בעצם, סוד-כוחו של הניגון הזה?.מהי הסיבה שהמלודיה הפלאית ומרטיטת הלבבות, שמביעה רגשות וגעגועים עמוקים, מעוררת הד ויגון עמוק כל כך בליבו של כל יהודי? מאיזה מקור קם הניגון ובאיזו תקופה הוא נוצר? ומי האמן שהצליח, בחוכמתו הרבה, לערוך את הניגון הזה? רבות הן השאלות שהתעוררו מסביב לניגון המופלא, ורבות ההשערות שנקשרו אליו. אלא שקשה לדעת באיזו תקופה הוא נוצר באמת, ומתי החלו להשתמש בו בתפילות ליל-כיפור.
מה שנעלה מכל ספק הוא בכך שעל אף העובדה שצורתה החיצונית של המנגינה, ביחד עם כפלת-סלסוליה ורפרופה החופשי, דומה לסגנון המזרחי העתיק - אין היא עתיקת-יומין כלל וכלל, ואינה עולה, בסופו של דבר, במניין-שנותיה על למעלה ממאתיים שנה,
חוסר הרמוניה
כך או אחרת, לפי מבנהו וגזרתו - מתאים ניגון "כל נדרי" בשלמותו לתוכנית התיאום של מינור ומז'ור, בצירוף כל הסימנים המלאכותיים החדשים המקובלים בקרב עמי העולם, מימות פלסטרוני האיטלקי ואילך, כשקודם לכן לא נהגו למעשה להשתמש בהם, ולא שרו אותם אבותינו - ספרדים כאשכנזים.
אין בו, בניגון הזה, לא מה"מודי" היווני, ולא מן ה"מאקמות הערביות; אין בו דו-פרצופיות, ואפילו לא פרצוף אחד של הסולמות העבריים, ואף איננו סבך של סולמות נפרדים על כל חוליה; אין בו הפכים בין ראשית ואחרית, אלא הכל מתנהל בו למישרין, בהיגיון מוסיקלי צרוף.
באשר לממד ההיסטורי של הניגון - ישנן דעות המייחסות אותו לתולדות תקופת האנוסים היהודים בספרד, ולכן מהותו גם ערבה מחד-גיסא וגם מהלכת-אימים מאידך.. בשפת הצלילים היא מבליטה באורח ברור את זעקת השבר של המעונים על קידוש השם בספרד.
ראוי לציין שהמלודיה עצמה צורפה לתפילה, שאיננה הולמת אותה אף במעט. ניכר היטב חוסר-הרמוניה ברור בין הנעימה הפלאית למלים, ועד כמה שיגעו החוקרים לגלות את הצפונות ואת הקשר שבין הטקסט למנגינה - הם העלו חרס בידיהם.
