זו לא הפעם הראשונה שנושא עמונה נמצא בכותרות, אלא שהפעם מדובר במקרה ייחודי אשר מאיים על שלטון החוק בישראל. כבר לפני כמה שנים קבע בית המשפט העליון כי יש לפנות חלקים מהמאחז הנ"ל, אך היו מי שהעדיפו לדחות את הקץ מתוך אמונה שהנושא יתמסמס איכשהו. גם הפעם מנסה ה
ממשלה איכשהו להציל את המאחז על-ידי חקיקת חוק מיוחד שמנסה להסדיר את מעמדם של אלפי בתים בהתנחלויות שנבנו
בתום לב או במעורבות ממשלתית על קרקע פלשתינית פרטית. בתמורה, טוענים המצדדים בצעד זה, יפוצו בעלי הקרקעות הפלשתינים בסכום בגובה של 125% משווי הקרקע, או יקבלו קרקע חלופית, לפי בחירתם.
כשהיועץ הופך לרועץ
אלא שהיחיד אשר עיניו בראשו והמתייחס לכך בדאגה, לעת עתה, הוא היועץ המשפטי לממשלה. לכל הממהרים להשמיץ הרי שד"ר
אביחי מנדלבליט הוא לא בדיוק איש שמאל (אלא אם כיפה שחורה ועבר צבאי מפואר הם הסממנים החדשים של השמאל), אך בתור אדם עם דוקטורט במשפט הבינלאומי, וכמי עסק רבות בתחום גם בתור הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, ניסה הוא להזהיר את הממשלה מלעשות את הצעד. לטענתו, החוק נוגד עקרונות יסוד משפטיים, מאפשר הפקעה של קניין פרטי, עומד בסתירה למחויבות הממשלה להישמע לבית המשפט וסותר גם את המשפט הבינלאומי.
אך חוות דעת לחוד ומציאות לחוד. כפי שכותב במאמרו
דן מרגלית, "נתניהו נגד חוק ההסדרה, והצביע בעדו. בנט ו
איילת שקד נגדו והרימו יד בעד. כל שרי הליכוד יודעים כי מדובר בבולען מדיני - ומכניסים את כף הרגל הלאומית עמוק לתוכו [...] אך מה אכפת לשרים? הם צריכים את הקולות לפריימריז. הם נאבקים על קולות הפוסחים על שתי הסעיפים, בין הליכוד לבין
הבית היהודי, והעולם? והסנקציות? אחריהם המבול. מה גם ממילא שממילא בג"ץ יאסור, ימנע ויבטל [...] והם - הח"כים לא רק יעלצו אלא תהיה להם בובת אגרוף להלום בה בדמות נשיאת העליון
מרים נאור ועמיתיה".
גם כאן נראה שמנדלבליט צופה את הבאות. לדבריו "כשבית המשפט העליון פוסק שהמדינה נדרשת להרוס בנייה בלתי חוקית, על המדינה לפעול לקיום פסק הדין ככתבו וכלשונו". נכון שיותר קל לומר מלעשות והלב יוצא אל אותם מתיישבים שבינתיים המדינה דאגה לחבר אותם לרשת חשמל, מים ושאר השירות הנלווים, אך כך פועל שלטון החוק - "קל לקבל פסק דין שמקבל את העמדה שלנו אבל צריך לקבל גם פסק דין שלא מקבל את העמדה שלנו". אך הממשלה, כאמור לא תעשה זאת, גם אם משמעות הדבר שהיא תצטרך לשכור פרקליט אחר מטעמה שיגן על המדיניות הזו בבית המשפט.
מעשה אבות - סימן לבנים?
על כן, ההחלטה של שופטי בג"ץ לדחות את בקשת המדינה לעכב את הפינוי מותירה סיכוי קלוש לתושבי המאחז, שצפויים להיות מפונים מבתיהם עד ה-25 בדצמבר, כך על-פי ההחלטה. ישנה האופציה לבקש דיון נוסף בבקשה או עיון חוזר, אולם הסיכויים לכך קלושים, בעיקר נוכח החלטה כה מנומקת וחד-משמעית. הסיכוי היחיד שקיים, אם בכלל, הוא חקיקה זריזה עוקפת בג"ץ, ובמקרה כזה - הזמן הקצר פועל לרעתם. השאלה היא אם יצליחו לחוקק חוק בזמן הקצר שנותר עד למועד הפינוי.
במידה והיה מדובר בכל מקרה אחר, החוק היה צריך לעבור שלוש קריאות, אך כיוון שמדובר ביהודה ושומרון בהם אינה מוחלת הריבונות הישראלית (השאלה אם אכן צריך לעשות זאת תחכה לפעם אחרת) הדברים פועלים אחרת. במקרה זה, יצטרך אלוף פיקוד המרכז, שהוא הריבון בשטח, לכתוב "צו אלוף" שמחיל את הוראות החוק בגדה המערבית. גם כאן, אם בזמן הזה תוגש עתירה לבג"ץ נגד החוק החדש מטעמם של המתנגדים, בית המשפט יוכל להוציא צו על תנאי - שיקבע כי צו האלוף לא יופעל עד לקבלת החלטה.
לכן כרגע כל הסיכויים הם נגד תושבי עמונה הם אפסיים. תאריך הפינוי נקבע כבר פעמיים על-ידי בג"ץ והסיכוי שיידחה הוא קלוש. גם העובדה שהיועץ המשפטי נגד, מפחיתה את סיכוייו עוד יותר. על כן, ייתכן שבשביל תושבי עמונה זה יהיה כבר מאוחר מדי, גם אם החוק יעבור. יתר על כן, החוק נראה כבמה להתנגחות בין שני ראשי מפלגות - בין ביבי לבנט, מי מהם ימני יותר? מי מהם שקול יותר? מי מהם יוכל להציג לבוחריו שעשה את הכול בעוד האחרים הם אלו שהביאו לנפילתו של המאחז? עם זאת, צריך לתת את הדעת על כך שהחוק יכול לשמש להסדרת יישובים אחרים בעתיד. גם כאן השאלה אם בכלל יש הצדקה או צורך להקים יישובים בשטח זה תצטרך לחכות לפעם אחרת, כשגם עליה אין למעשה תשובה אחת חד-משמעית.
מכאן שהנושא של פינוי עמונה הוא לא סיפור של ימין מול שמאל כמו שיש כמה שמעדיפים להציג. טיעון כזה מרדד את השיח ומסיט את תשומת הלב מהמוקד המרכזי. לפיכך ראוי לסיים את הדברים, בדבריו של מנדלבליט, ששוב הצליח לתמצת בבהירות ובצלילות את מה שאחרים מנסים לטשטש - "אני לא מתכוון לפגוע במשילות אלא רוצה לעזור לה. ההפך הגמור הוא הנכון. הדברים הללו מהווים חלק אינטגראלי מהרעיון של משילות... אך מהותה של המשילות הוא להשיג את התוצאות הרצויות לממשלה. חזקה על הממשלה כי חפצה היא להשיג תוצאות אלה רק במסגרת פעילות חוקית. לפיכך, דווקא כיבוד חוות דעת משפטיות של היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון היא חלק מהמשילות. מי שסובר אחרת לא מבין מה זה משילות".
