1. קבלו פוסק הלכה חדש: מרן הרב ג'ובראן שליט"א. אילו הייתי
נפתלי בנט, הייתי שולח זר פרחים לשלישיית שופטי הבג"ץ נאור, ג'ובראן והנדל, על תרומתם העקיפה לחיזוק כוחה בבחירות הבאות של המפלגה שמייצגת ערכים של יהדות וציונות. ואין זו מפלגת הליכוד השפופה. הליכוד, ובעיקר מנהיגו
בנימין נתניהו, נתקף אלם מול המסע ההזוי מבית מדרשו של השמאל: עיכוב מינויו של הרב קרים, שירותן של בנות בצריחי הטנקים, החרבת ההתיישבות, ועוד.
בכל הנושאים הללו לא שמענו השבוע שום התייחסות ביקורתית מצידו של הליכוד. נאדה. מישהו שמע ביקורת כלשהי על ההחלטה המביכה של העליונים, לעכב את מינויו של הרבצ"ר החדש איל קרים, בשל פרשנות תיאורטית שהשמיע לפני 14 שנה? מישהו מהליכודניקים פיקפק בתבונתו הבסיסית של השופט הערבי-נוצרי ג'וברן, שעורר בכולנו אי-נוחות ומבוכה, כשאמר השבוע: "כמה שאני מכיר את התורה, ואני קראתי אותה, לא נאמרו שם דברים כמו שהרב קרים אמר". נו, באמת. איזו שטחיות. איזו בורות. איזו עליבות.
מחר, מן הסתם, יבחן הבג"ץ את החלטותיו של מנתח מוח בכיר, ואחד מהעליונים יתבטא ביהירות: "עד כמה שאני מכיר את המוח, ואני מכיר, היה צריך לבצע את הניתוח אחרת". ככה זה כשהם שם למעלה, יודעים הכל, ומנותקים לחלוטין. גם מן התבונה והשכל הישר.
2.
גיליוטינה עם פרחים. נניח לרגע לבג"ץ ונבחן החלטה הזויה אחרת, שמקורה בשמאל הקיצוני, המעוניין בהחלשת כוחו של צה"ל: פתיחת כל השורות, כולל חללו הדחוק של הטנק, לשירות משותף של בנים ובנות.
מעבר לכל בעיות הצניעות, שייאלצו את המקפידים לחמוק מן השירות, קיים ההיבט הפיסיולגי הפשוט כל כך. הנה מה שחושבת על כך הסופרת
עירית לינור, שאינה חשודה בתמיכה בהדרת נשים: "השאיפה לשוויון מוחלט היא כמו גיליוטינה עם עיטורי פרחים: יסבירו לך שהיא נורא יפה, אבל בסופו של דבר היא בכל זאת תוריד לך את הראש... ככה עם הרעיון לשלב נשים בתפקידי לוחמה, רעיון שכדי להתווכח איתו תולש האדם את שערותיו מייאוש, ומנסה להוכיח מחדש... שגברים ונשים הם חיות שונות. אשכרה שונות. שונות ברמת המבנה הגופני, הנפשי, המחלות שהם חולים בהם, והתרופות שמשפיעות עליהם".
הדיון בסוגיה מעוררת מחלוקת זו טרם הגיע לבג"ץ, אבל אני מוכן להתערב בסבירות של אחד למאה, בשאלה שפתרונה ברור מאליו: לטובת מי יפסוק הבג"ץ. רמז: לא לטובת ביטחון המדינה ויחידות השיריון המסתערות.
3.
להציל את הבג"ץ מעצמו. תאוות ההרס שמאפיינת את הבג"ץ, בכל הנוגע להתיישבות יהודית, מחייבת את דורשי טובת הדמוקרטיה בכנסת, לפעול להצלת הבג"ץ מעצמו, על-ידי ריסון האקטיביזם המשתולל. שוחרי הדמוקרטיה חייבים להחזיר את אמון הציבור בבג"ץ על-ידי שידוד מערכות: חקיקה שתציב לו גבולות ברורים וקווים אדומים, עיקור היכולת להתערב בעניינים מדיניים וביטחוניים, שינוי שיטת בחירת השופטים, הגדלת מספר השופטים, פיצול סמכויות היועהמ"ש לשניים, ביטול חובת ציות ה
ממשלה ליועהמ"ש, ועוד. כך תחזור המערכת להיות שפויה יותר, הוגנת יותר, לאומית יותר, יהודית יותר.
אלא שהכל תלוי (לתשומת לב האידיוטים השימושיים), בנכונותה של מפלגת השלטון, הליכוד, לשתף פעולה עם היוזמה להצלת הבג"ץ. עד כמה שזה נראה עכשיו, התשובה היא כנראה לא. נתניהו, רדוף התקשורת העויינת, אינו מחפש חזיתות חדשות ומעדיף את שיטת שב ואל תעשה. האדישות הזו אולי תקנה לו שקט תעשייתי זמני, אבל תרחיק ממנו תומכים שמאסו בעריצות הבג"ץ, לטובת מפלגות שירימו את נס המרד. הנה טיפ קטן למפלגות הקואליציה: בבחירות הבאות יתגמלו בוחרי הימין את המפלגות שהצטרפו למאמץ להצלת הבג"ץ מעצמו.
4.
להגן בבג"ץ. היועהמ"ש מנדלבליט אינו מרוצה מחוק ההסדרה, שנועד להציל את עמונה. כך הוא מציב עצמו מול עמונה ומול רצונה של הממשלה לפתור את הבעיה מבלי לגרש יהודים תמימים מבתיהם. במאבק על התדמית שבין הפקיד-היועץ לממשלה הנבחרת, ודאי שאהדת הציבור נתונה לממשלה המייצגת את העם, ולא ליועץ-פקיד, סוג של
דינה זילבר, שרואה עצמו מחוקק על, שמבקש לכפות עצמו על הציבור וממשלתו.
מה שמפתיע הוא, שהיועהמ"ש הודיע שלא יוכל להגן בבג"ץ על החוק. סליחה!? מאימתי היועהמ"ש מגן על חוק של הכנסת? זוהי זריית חול בעיניים. מעולם לא נדרש היועהמ"ש לעשות זאת. את ההגנה המשפטית על המחוקק, אמורים לספק היועץ המשפטי של הכנסת ו/או יועציהם המשפטיים של הח"כים תומכי החוק.
5.
חבל שעמונה אינה בדואית. למי שעדיין מתקשה לעכל את חיוניותו הברורה של חוק ההסדרה, הנה סיפור טרי, ממש מן השבוע החולף. אותו בג"ץ, שקבע נחרצות שאת עמונה יש לחרב עד 25 בדצמבר (עוד חודש בדיוק), והגיש כי "אסור למנוע ביצוע פסקי דין בשל חשש של המדינה מפני איומים ואלימות", החליט השבוע לדחות שוב את פינויו של כפר בדואי לא חוקי, אום אל חיראן, בנגב, וזאת לאחר שההכנות להריסתו הושלמו ונועדו להתבצע השבוע. מדובר בהתיישבות בלתי חוקית על קרקע המדינה, שנעשתה לפני 60 שנה.
בחודש מאי 2015 קבע הבג"ץ כי היישוב יועבר לשטח אחר שהמדינה תעמיד לרשותו. ועד הכפר התנגד ועתר לבג"ץ, אך הבג"ץ דחה בינואר השנה את העתירה, וקבע כי הכפר ייהרס ויועבר עד חודש נובמבר השנה. השבוע הגיעו הדחפורים למקום על-מנת ליישם את ההחלטה, אך ועד הכפר הזדרז לעתור שוב לבג"ץ, למרות שמדובר בהחלטה חלוטה, וקיבל – איזו הפתעה! - דחייה נוספת בביצוע הפינוי.
אילו הייתה עמונה כפר בידואי, היה גם עתידה מן הסתם מובטח. לבדואים יש את בג"ץ. למתיישבים צריך להיות חוק שיגבר על עריצות השיטה שמתכווננת רק אליהם.
6.
'בלתי חוקתי'. במאמציו לטרפד את חוק ההסדרה החיוני מאין כמוהו ואת 'חוק המואזין' להשתקת רמקולי המיסגדים בשעות הלילה, טען היועהמ"ש שחוקים אלה הם 'בלתי חוקתיים'. בלתי חוקתיים? סליחה!!! לא טעית? דיפדפנו בכל כרכי 'דברי הכנסת' מאז ייסודה, ולא מצאנו שהכנסת חוקקה אי-פעם חוקה לישראל.
אבל אפשר להירגע: אין חיה כזו. אין חוק כן/לא חוקתי, מפני שאין חוקה בישראל. נקודה. לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין זאת. הגורם היחיד שהוסמך בחוק לחוקק חוקה בישראל, היא הכנסת, וזו מעולם לא יצרה חוקה. ובאין חוקה, מר מנדלבליט, אין גם מקום לביטוי ההזוי 'לא חוקתי'. זו, מכובדי היועהמ"ש, המצאה שיקרית. גם אם תחזור על המטבע המזויף הזה אלף פעם.
בקיצור, אין ולא הייתה חוקה בישראל. הגדרת חוק שמחוקקת הכנסת מכוח סמכותה הלגיטימית והדמוקרטית כחוק בלתי חוקתי, הוא מעשה בזוי של הולכת שולל, אם לא למעלה מזה. 'אי חוקתיות' זה ממש לא.
7.
עריצות המשפט. ואם בכל זאת יטען מי שיטען שחוק ההסדרה, חוק המואזינים, ההבנה כי יש להדיר נשים מתפקידים קרביים מפרכים וסוגיות נוספות, לא יעברו את מבחן מבג"ץ, הצדק יהיה עימו. בדיוק לשם כך מחויב המחנה הלאומי להציל את הבג"ץ מידי עצמו וממלתעות השמאל. הרוב הישראלי שלח אותו לשלוט, בין היתר כדי לשים קץ לעריצות המשפט.
