יואב יצחק סקר ברשימתו (מיום 11.02.16) את השתלשלות פרשת הנשיא לשעבר
עזר ויצמן ז"ל והתמיכה הכספית שקיבל מאנשי העסקים אדוארד סרוסי ו
אלי אונגר. ההישג העיתונאי של יצחק בפרשה גדול והתוצאה הפוליטית הייתה דרמטית. אף על-פי כן, בעיניי, בטווח הארוך יותר, ייתכן שהפרשה חוללה שינוי נורמטיבי מהותי - המבחן לכך יהיה, כנראה, פרשת
בנימין נתניהו.
אומר את הדברים בדרך מעט שונה: אם נתניהו יועמד לדין אזי יהיה זה, במידה רבה, תוצאה מתבקשת של פרשת ויצמן ובמיוחד קביעותיו של היועץ המשפטי דאז,
אליקים רובינשטיין, בפרשה. אני ממליץ מאוד לכל מי שנותן ייעוץ משפטי לאיש ציבור לקרוא את חוות דעת היועץ המשפטי.
מבחינה עובדתית אין עדיין בפנינו את כל העובדות. כך למשל, על-פי מה שנלמד מאמצעי התקשורת מדובר במתנות שנתניהו קיבל מ
ארנון מילצ'ן בהיקף של מאות אלפי שקלים. ואילו יואב יצחק טוען שנמצאו ראיות לסכומים פחותים בהרבה. מאידך-גיסא, ככול הנראה היוזמה למתנות לא הייתה רק של מילצ'ן אלא שהוא "התבקש" בפועל לתת, מה שעלול להחמיר מאוד את הדברים מבחינתו של נתניהו. כך-או-כך, נצטרך להמתין לפרסום העובדות באופן רשמי יותר.
אגב, גם בפרשת ויצמן סרוסי לא קיבלנו אישור רשמי לכל העובדות וסכומי הכסף שנטען שהועברו, אולי מחמת כבודו של הנשיא, ואולי מפני שאזכור מפורש של הסכומים היה מקשה על השכנוע בהחלטה שלא להעמיד לדין. יש לזכור כי בפרשת ויצמן רוב העבירות התיישנו, כך שבכל מקרה לא ניתן היה להעמיד לדין בגינן.
אף-על-פי כן, היועץ המשפט דאז הציב תמרור אזהרה חמור ביחס לעתיד. השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בפרשת הנשיא ויצמן הייתה האם קבלת סכומים גבוהים כמתנה על-ידי שר, המהווה הפרה ברורה של הנחיות "ועדת אשר" שאומצו על-ידי ה
ממשלה (ואשר לפיהן שר אינו יכול לקבל כל טובת הנאה מעבר לשכרו הרשמי) מהווה רק "הפרת נוהל", או שהיא עולה כדי עבירה פלילית של הפרת אמונים.
לא אכנס כאן לכל הדיון המשפטי בסוגיה, אלא אסתפק במסקנה הסופית כפי שנוסחה על-ידי היועץ המשפט אליקים רובינשטיין: "נראה לי, במבט לעתיד, כי ייתכנו מקרים שבהם הפרת הכללים הללו, שתכלול קבלת כספים ואי-דיווח, יהא מקום לראותה - ככל שתוכח ובנסיבות כל מקרה לגופו - כנכללת בעבירת הפרת האמונים על-מרכיביה ועל-פי פשוטה."
במקרה של נתניהו, ייתכן שקיים יסוד מחמיר נוסף שבכוחו להעביר את הפרשה מהתחום האפור לתחום הפלילי השחור. על-פי הפרסום, נתניהו לא סתם קיבל "מתנות" אלא יזם את המתנות בדרך של בקשה או דרישה או בקשה מאת ראש ממשלה שכמוה כדרישה. עצם העובדה שאיש הציבור מהווה גורם יוזם ופעיל בסוגית המתנות ולא רק דמות ש"לא נעים" לה לומר לא לחבר יקר מהווה ללא ספק נסיבה מחמירה.
כמובן שיש לשקול נקודות נוספות, כמו ההיקף הכספי של המתנות ומידת הקרבה החברית בין נתניהו למילצ'ן, כמו גם האם נוהג מילצ'ן להתחבר לאישי ציבור נוספים ואם התקיימה החברות הזאת לפני שנתניהו הפך לדמות ציבורית חשובה. יש לבחון את מכלול עסקיו של מילצ'ן בישראל, לרבות מעורבות בעסקות נשק אשר נטען שהיה מעורב בהן.
במילים פשוטות, יש לבחון אם בכלל ניתן לראות במילצ'ן חבר תמים ועשיר הדואג לאיש ציבור נעלה הנאלץ לחיות על משכורת רעב, או שמא ניתן לחשוד באינטרס שהוא מעבר לתמורה הניתנת מעצם היכולת לטעון שאתה חברו של ראש הממשלה. גם בעניין זה יואב יצחק צודק, שכן עצם היכולת לטעון לקרבה שווה הרבה מאוד ומהווה כשלעצמה תמורה להשקעה. אם תתקבל השקפה זו, הרי שמילצ'ן נתן בעצם שוחד ונתניהו אשם בקבלת שוחד. אולם לעת הזאת אני בספק אם היועץ המשפטי יחרוג מעבירת הפרת האמונים-אם בכלל יחליט להעמיד לדין.
איני יכול להסכים עם יואב יצחק שאין חובה לקיים חקירה פלילית במקרים כמו שאירע בפרשת ויצמן (ויצמן היה אב שכול, מבוגר וחולה) וניתן להסתפק בפרישת איש הציבור מתפקידו. ראשית, השקפה זו היא פתח לאכיפה בררנית מפלה ומקוממת; ושנית, אימוץ גישה כזו תקשה מאוד במקרים של איש ציבור שנמצא ממילא על סף פרישה וינצל את הפרצה על-מנת לפרוש עם כיסים מלאים ולא לעמוד לדין.
אי-אפשר להתעלם מהמאמץ העצום שעושים חסידי נתניהו לטשטש ולגמד את הפרשה. חלק נותנים הכשר מלא לקבלת מתנות יקרות כי נתניהו לשיטתם הוא ראש ממשלה מוצלח שמגיעות לו טובות הנאה, לעומת
אהוד אולמרט למשל שנחשב כראש ממשלה לא טוב אשר אותו היה מקום לרדוף. אחרים כמו עו"ד
חיים משגב טוענים שלכל היותר מדובר בעבירה "טכנית" של אי-דיווח על מתנות ומתעלמים לחלוטין מכך שבנסיבות מסוימות קבלת מתנות יקרות ואי-דיווח עליהן יכולים להוות עבירה של הפרת אמונים לפחות.
בסופו של יום, השאלה היא איזו חברה אנחנו רוצים להיות. אם מותר לנתניהו לקבל מתנות יקרות, כל מי שנושא בתפקיד ציבורי יחשוב שמותר גם לו ולא יחלוף זמן רב עד שנהפוך למדינת עולם שלישי ונצטרך לשחד כל פקיד ציבור או אפילו רופא, עבור מה שמגיע לנו בדין. לא לחינם נאמר: "הדג מסריח מהראש".
