X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
מרתון לוס אנג׳לס אינו נחשב לאחד הקשים או היוקרתיים ביותר מאלו הנערכים ברחבי ארה״ב והעולם, אך הוא מושך 24,000 רצים מגיל 16 ומעלה ודורש שהרצים יסימו את הריצה תוך מקסימום שש וחצי שעות
▪  ▪  ▪
החמישיה הפותחת, המייל ה-17 [צילום: ארי בוסל]
שעה וארבעים לתוך המרוץ, האישה הראשונה, לא הרבה אחרי החמישיה הגברית הפותחת [צילום: ארי בוסל]

[צילום: ארי בוסל]

מיד אחריה הרצות השניה, השלישית והרביעית [צילום: ארי בוסל]

המרוץ ב-14 בפברואר, 2016 [צילום: ארי בוסל]

המרוץ ב-14 בפברואר, 2016 [צילום: ארי בוסל]

נוער הצופים האמריקאי בפעולה [צילום: ארי בוסל]

נוער הצופים האמריקאי בפעולה [צילום: ארי בוסל]

[צילום: ארי בוסל]

[צילום: ארי בוסל]

[צילום: ארי בוסל]

למי שלא חווה את ההרגשה של צפיה ברצי המרתון, כשאלו חולפים לפניך, ממליץ אני עד מאוד לעשות זאת. חוויה אמיתית, הרגשה עילאית של הישג אמיתי, כביר ומשמעותי.
איני ממליץ דווקא לרוץ במרתון, דבר שאינו בריא כלל ועיקר לגוף הרץ, כי אם לצפות בצידי הדרך ברצים, למחוא כפיים ומדי פעם לצעוק לעבר הרצים ולעודד אותם: ״המשיכו, רק עוד עשרה מיילים, כל הכבוד, כן - רץ מספר 10324״.
גברים ונשים מכל הגילאים, כל הגבהים, כל צבעי העור, כולם במאמץ עליון, מתמידים, צעד אחר צעד, הגוף כולו מתוח, מתאמץ. עוד צעד ועוד אחד, מהלך 26.2 מיילים. אלו כמעט בלי בגדים, בעוד אחרים בלבוש אחיד של קבוצת רצים. לרוב, המאמץ הגופני כה גדול, שככל שיש על הגוף פחות דברים, הדבר מקל.
מרתון לוס אנג׳לס אינו נחשב לאחד הקשים או היוקרתיים ביותר מאלו הנערכים ברחבי ארה״ב והעולם, אך הוא מושך 24,000 רצים מגיל 16 ומעלה ודורש שהרצים יסימו את הריצה תוך מקסימום שש וחצי שעות (לאחר פרק זמן זה, הרחובות נפתחים לתנועה לאחר שמנקים אותם).
רצי העילית מסיימים את המרתון אחרי קצת משעתיים, בעוד שמרבית הרצים מסיימים אותו לאחר ארבע עד חמש שעות (קרי ריצה בקצב של עשר דקות למייל בממוצע).
יציאה למרוץ היא בקבוצות לפי הזמן. כאן בלוס אנג׳לס ראשית יוצאים הנכים על כסאות הגלגלים או כשהם שוכבים או יושבים על תלת-אופן. אני מגחך על השימוש במילה ״נכים״, שמסוגלים להגיע להישגים שרבים מאתנו עם גוף שלם וללא נכות זו או אחרת לא מסוגלים, לא רוצים או שואפים וכלל לא מעלים על דעתנו שהדבר אפשרי. אחריהם מזנקים רצי העילית - הגברים ואחריהם הנשים. מובילים אותם מכוניות ואופנועי משטרה עם אורות מהבהבים, אך הדרך פנויה לחלוטין, רק הצופים עומדים משני הצדדים, מחכים לרגע שיוכלו למחוא כפיים ולקרוא קריאות עידוד.
מעלה מעלה
אחריהם כל שאר הרצים בקבוצות לפי זמן הסיום המשוער שלהם (ובסוף המתמודדים בהליכה ברגל). קבוצת הרצים היא כל כך עצומה, שברגע שהם מזנקים, הם יוצרים נחשול ענק, נחשול שמשך שעות לא פוסק, לא דועך, לא נפרד, נהיה אחד כמו נחש ענק מתפתל; ים אדם.
תיפוף כפות הרגלים, כמו רעש הגלים, כאילו העולם כולו השתתק מרוב התפעלות, ורק ים צעדים פוצח לו בשיר. הסכת ושמע, לך לאיבוד בין כל הגלים, בין כל הצעדים, הנה אתה צף, מעלה מעלה, בעוד אלפי אנשים עומלים, מזיעים, משולהבים, ממוקדים, מחכים לעוד ציון של מייל ועוד אחד: 10, 11, ... 18, 19, ... 20 - רק עוד 6.2 מיילים (עשרה קילומטרים, מרוץ נכבד בפני עצמו).
לצידי הדרך תחנות שתיה - מים, גטורייד (משקה צבעוני עם מינרלים אותו מפרסמים כ״משקה ספורט), פלחי תפוז ובננות, כמו גם אוכל אחר. ישנם גם מתקני שרותים, כמו גם תחנות של וזלין (דבר שהפתיע אותי כשרצתי לפני שנים רבות מאד) וכמובן עזרה ראשונה.
ישנה גם מוזיקה - קבוצות שמופיעות ומעירות את כל השכונה, ותחנות רדיו שמשדרות שידור חי - אך המוזיקה האמיתית היא של כפות הרגלים הנוגעות באדמה ומורמות מיד לצעד הבא, אלפי כפות רגלים הפוגעות ועולות וחוזר חלילה, כמו גם של הצופים המעודדים את הרצים - במחיאות כפיים, קריאות עידוד, פוסטרים שהוכנו מבעוד מועד, פעמונים (קל יותר להשתמש בפעמוני פרות במקום למחוא כפיים משך שעות), רעשנים מסוגים שונים וכו׳.
מי בין הצופים? קרובי משפחה וחברים. נוער הצופים (המתנדב לחלק מים, לאסוף את הכוסות החד-פעמיות הנזרקות לארץ אחרי שהמים ניתזים או נבלעים בין צעד לצעד, להגיש אוכל כשהידים מושטות כלפי הרצים, או בכל דרך אחרת). הורים עם ילדיהם, אנשים מבוגרים, רצים לשעבר, אלו שתמיד התכוננו לרוץ אך זה לא יצא לפועל וסתם סקרנים, שנהיים חלק מהכלל, ממשפחה אחת גדולה, עם רב שהוא אחד.
אנשים נוהרים לכיוון אותו נחשול ענק, החוצה את העיר לשני חלקים בלתי עבירים, כמו נהר עמוק, מדהים ביופיו.
ציפיה וגאווה
לפני יומיים בדיוק התקיים מרתון ירושלים, ושם אני משוכנע היה קשה יותר, בשל הטופוגרפיה של העיר. הנשיא ריבלין ברך את הבאים, כשהוא מצטט את תהילים מ״ח 13: ״סובו ציון והקיפוה!״ והנה, הוא אולי הרגיש, שם לפני מעון הנשיא, אך גם אנחנו הרגשנו כאן, מרחק אלפי מיילים מירושלים: ירושלים על ראש שמחתנו (שם, קל״ז:6).
אנשים מכל העולם הגיעו להשתתף במרתון.
הנה, לדוגמה, מיגל הרננדס מלוס אנג׳לס (שמו מעיד על כך שהוא אינו יהודי), מנהל הקייטרינג של פקטורס דלי באזור פיקו-רוברטסון (האזור הדתי-מודרני),וכל משפחת מרקוביץ, בעלי הדלי ופילנתרופים ידועים בבורלי הילס, חגגו ועלצו. רק האי-מיילים שהועברו מאחד לשני העלו את נס ירושלים על שפתותנו, ורבה החגיגה. ניתן היה להרגיש את הציפיה והגאווה באויר, משהו מוחשי ומיוחד מאין כמוהו.
לפני ימים לא רבים הם ארחו חיילים ״נכים״ בטיול של כיף ותודה כאן בארה״ב, והנה אחד משלהם, אחד מהם, נמצא שם, בשטח, בעיר הבירה, עיר הקודש, למרתון ירושלים!
כך גם אריאלה נחומי וחבריה מבוסטון, שגייסו כמעט עשרים אלף דולר תרומה לשלוה (ארגון בירושלים) ורצו במרתון. קרובי משפחה וחברים מכל רחבי ארה״ב התגייסו לעזור למטרה זו, וכך כאילו כולנו נטלנו חלק והשתתפנו יחד עם אריאלה וחבריה במרתון עצמו!
ראו איך מרתון המתקיים בעיר הבירה, היא עיר הקודש, מושך אליו אנשים מכל רחבי העולם, צעירים כמו גם מבוגרים, יהודים כמו גם נוצרים. אולי נשכיל לשלב אהבה כזו - לספורט, לעזרה לזולת, למוכנות לפגעי טבע, למענה לטרור, לרפואה מתקדמת, לאפליקציות מדהימות, לסרטים, מוזיקה ותרבות, לשמירה על הסייבר, לפיתוחי מים ואנרגיה חלופית, לארכיאולוגיה או סתם להתבטלות על חוף הים התיכון או טבילה בים המלח או במימי הכנרת - יחד עם מקומות או ארועים בארץ, ובראשם עיר הבירה, החוגגת לה השנה חמישים שנה לאיחודה, חמישים שנה לנגישות מוחלטת לכל החפץ.
מזה מספר ימים אני חוגג - ראשית שמחת אלו שטסו ארצה, השתתפו במרתון בעיר הבירה ומשם זרחו, קרנו אור לרחבי העולם כולו, ועתה - עם כל הרצים כאן בלוס אנג׳לס. מי יתן שכשחודש אדר מתחלף לו עם חודש ניסן, איר וסיון, ואנו נחגוג את יום העצמאות, יום ירושלים וחמישים למלחמת ששת הימים ולשחרור הר-הבית ואיחוד ירושלים, תמשיך שמחה זו ותתעצם, למרות כל ההפתעות שאויבינו - מבית ומחוץ - מכינים לנו ולעולם.

״נכים?!?״ כל הכבוד! [צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
תאריך:  20/03/2017   |   עודכן:  20/03/2017
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות ארי בוסל לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
רשימות קודמות
יאיר דקל
דרייקורס אמר, בין היתר, להקשיב לבכיו של הילד ולשים לב אם זה בכי של כאב (מכה, מחלה) או כאב של פינוק, שהוא הרבה הרבה יותר שכיח
שרה אהרונוביץ קרפנוס
סופסוף אפשר יהיה לשלוח בני אדם כחפצים לחלל ושם יהפכו בחטף לבני אדם, אפשר יהיה לחסוך בחליפות מיוחדות להתאמת גוף האדם לתנאים השוררים בחלל, ובכלל אפשר יהיה לשלוח עשרות בני אדם מוחפצים בחללית אחת, אשר אינם זקוקים למקום רב ומשקלם אפסי!
חיים שטנגר
לאור התנהגותו הצינית של בנימין נתניהו ואיומו להתפטר מתפקידו כראש ממשלה, ראוי לתקן חוק יסוד: הממשלה ולקבוע, המקרים שבהם לא יוכל ראש הממשלה להתפטר מתפקידו, כראש ממשלה מכהן. נכון שקשה להגדיר וקשה - עוד יותר - ליישם זאת, בפועל ולמעשה. עם זאת, שעה שפוליטיקאי עושה שימוש בלתי ראוי, באפשרות התפטרותו מתפקידו כראש ממשלה מכהן, לדעתנו אנו, יש להגביל זכות זו
חיים שטנגר
אם ימשיכו הלוינשטיינים והסדנים בתמיכת רבני "הציונות הדתית", המגדירים עצמם בתארים רבנים "מתונים" או רבנים "ליבראליים" בדרך, אופן וצורת התבדלות זו, תוך הדרה בוטה של נשים, בכלל ונשים דתיות, בפרט מהשתלבות במרחב הכללי של יחדות צה"ל ומניעת שירות משותף, הרי יכולים הם כבר עתה - לקבור מה שעוד נותר מהציונות הדתית, קבורת חמור - ובשער בת רבים
חיים שטנגר
במצב החוקי הקיים בישראל לא ניתן לכפות על ח"כ הפורש ממפלגתו, להחזיר המנדט למפלגה שברשימתה נבחר הוא לכנסת. כל שניתן לעשות הוא, למנוע הכרה בח"כ אורלי לוי-אבקסיס כסיעת יחיד - שעה שהיא עצמה לא הודיעה על כך. כך לא תהיה לוי-אבקסיס זכאית לכספי המימון החודשי לח"כ, בגובה של 68,700 שקלים מדי חודש בחודשו וכספי המימון יועברו לישראל ביתנו
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il