המשימה להחזיק מעמד בפסח ובחול המועד הופכת קשה, משנה לשנה, בעיר העברית הראשונה, שלמי שלא יודעים למה הכוונה, נדגיש ונציין שהכוונה לעיר, תל אביב.
בפסח, פתע פתאום חלק מתושביה "מגלים" - שמאז שנת 1949 ואילך יפו, הינה חלק בלתי נפרד מתל אביב רבתי, לאחר שחוברה והוצמדה לה, לפני 67 שנה בדיוק.
אז במה נתחיל? נתחיל בזה שמעולם לא הבנתי ת'רבנים ההזויים שבמקום להקל, גוזרים גזירות שאין הציבור לעמוד בהם. נעזוב, לרגע, עניין איסור אכילת קטניות בפסח, בידי האשכנזים
איסור הזוי, לכשעצמו ונתייחס לאיסור החדש הנופל עלינו מאלה שיודעים, תמיד - להחמיר ועוד פעם -להחמיר ולהחמיר. הפעם הם אוסרים אכילת לחמניות כשרות פסח, העשויות מבצק תירס או מבלילת קמח מצות. אתם שואלים למה אסור? תשובה. בגלל מראית עין.
אהה, אתם שואלים מה זה מראית עין? בואו נמשיך ונסביר. הרבנים "הנאורים" הללו מפחדים שבגלל הצורה של הלחמניות הכשרות לפסח, המזכירות לטענתם לחמניות חמץ, ייטעו אנשים ויאכלו - חלילה וחס - בפסח, לחמניות חמץ. לכן, הם גם אוסרים לאכול בפסח, ופלים - סליחה, טעינו, בפלים - כשרים לפסח, שנראים כמו בפלים, חמץ. אולי יפסיקו הרבנים המכובדים האלה להתעסק בשטויות וינסו להקל על צאן מרעיתם ולא להכביד עליהם. מה למשל עם אריזת בפלים, כשרים לפסח, באריזה מיוחדת שתבדיל אותם מבפלים, חמץ. ומי הדפוקים - סליחה, על הסגנון - שיחשבו, בטעות, שלחמניות לפסח הן לחמניות חמץ. מספיק לגעת בלחמניות פסח, כדי להבין שאלה לחמניות שאינן לחמניות חמץ. תשאלו כל עיוור מצוי, שאצלו חוש המימוש מפותח ביותר. הוא יאשר עובדה זו, מיד.
ומה עם הקטניות אתם שואלים. פעם בשקים שהביאו חיטה, שעורה ושאר מיני חמץ באוניות, נכנסו מי ים, כאשר החיטה, השעורה ושאר מיני החמץ, נרטבו והחמיצו ובשקים שנארזו בהם קטניות, נשאר חמץ. אבל מה לעשות שהיום יש קדמה. יש שקים שאינם נרטבים ואין חשש יותר להחמצת הקטניות בשקים. אז מצופה מהרבנים "הנאורים", שבכל הכבוד הראוי, יזיזו אצבעות ויתירו אכילת הקטניות בפסח, לאשכנזים. אבל, לא. הם ממשיכים לאסור אכילת קטניות בפסח לאשכנזים. למה אתם שואלים? האיסור שהונהג, מאז פסח שחל בשנת 1300 לספירת הנוצרים על אכילת קטניות אצל יהודי אשכנז, עדיין בתוקפו. מסבירים זאת בחשש לבלבול ואפשרויות של טעויות בין סוגי הדגנים והקטניות. ואנחנו - בכל הכבוד הראוי - מסבירים זאת, ברצון של הרבנים שלא לאבד עמדות כוח והשפעה.
פעם, היה כתוב על המכסים של המילקי - ובגדול! - "לאוכלי קטניות בלבד". השנה, מופיע רק הכיתוב "כשל"פ קטניות" ובקטן, על מיכל הפלסטיק של המילקי ובצד. ללמדנו, שככל הנראה, העניין כבר אינו כל כך חשוב ואקוטי. והראיה - העניין עבר דרך הרבנות הראשית, שלא הורידה ת'מילקי, עם הכיתוב הצדדי הזה מהמדפים ברשתות השיווק ובמכולות. ואיך מצליחים להעביר ת'פסח הזה בתל אביב, המלאה במסעדות טרפות, אשר חס וחלילה, אינם מציינת שהן טרפות, אלא הן רק מסעדות, שאינן כשרות. איך מסתדרים בין כל החמץ הזה, המוצג בגלוי - ובראש חוצות - בלי לעבור על הציווי ההלכתי של
"בל ייראה ובל יימצא". מילא, בל יימצא, זה עניינם של בעלי המסעדות, אבל בל ייראה זה עניין שלנו, הולכי הרגל, הרואים ת'חמץ מוצג בגלוי מבעד לזכוכיות של בתי-הקפה והמסעדות.
פתאום עברה לידי קבוצה של חסידים, שלכבוד החג התהדרו בלבושם וחבשו לראשם, מי שטריימל ומי ספודיק. איש איש וקהילתו. חסיד וחסיד וכובעו הוא. ראיתי שהם רואים בזווית העין, ת'חמץ המוצג - בגלוי - בבית-הקפה שלידו חלפו הם ואז הסיטו מבטם הצידה, במהירות, כנשוכי נחש, כאילו - כאילו - לא ראו ת'חמץ הזה, מעולם.
ומה אוכלים כשר לפסח בעיר הזו, שהכל בה שיקי, טרנדי, חזירי. בחלק מבתי הקפה מגישים סנדביץ' ג'מבון שזו מילה מכובסת לחזיר. לא לבן - ג'מבון. יותר טרנדי. בבית קפה "רולדין", ליד "בית ציוני אמריקה", לא מגישים עוד ארוחות חמות. לכן, תשכחו מלנגב ביצת עין, בלחמנייה כשרה לפסח. מקסימום תאכלו סנדביץ' בלחמנייה כשרה עם חביתה קרה. ואגב לחמניות כשרות לפסח. בדרך לבויבריק, שהיא העיר, בני-ברק, המעטירה, ראיתי משאית שעליה, הייתה תמונה ענקית - מה זה ענקית - ע-נ-ק-י-ת! - עם ציורים וצילומים של חלות, לחמניות, לחמים של בריאות ומה לא.
האם מותר לראות ת'זה בפסח, בגלל מראית עין, רבנים חסודים ו"נאורים" שלי? התפקעתי מצחוק כשראיתי שהמשאית נכנסה לרחוב הראשי בבני ברק - רבי עקיבא. מה יעשו עכשיו החרדים המסכנים שנחשפו לחמץ, בגלוי?
טוב שקיימת מסעדת "סנדר" ויעל, זמי וכמובן - ת'הבת שלהם, ירדן. בזכותם הערתי לקיבתי שניצל חם עם פירה וצ'ימס וגם קומפוט, לקינוח. רק מה. החנטרישים הללו לא הכינו, השנה, מאצה בריי או, בלשונם של אחרים, מאצה ברייט? למה? מה קרה? לא מגיע לנו מאצה בריי או לפחות איזה חרימזל, לעידון הלשון ולשמח הקיבה. זה פסח, זה?
מי שהציל ת'מצב בערב הייתה מסעדת "פיצה פינו". כן. כן. זו של הפיצות וקינוח הקרמל הנפלא עם ריבת חלב. אז תשכחו בפסח, מקרמל עם ריבת חלב, יש מוס שוקולד, במקום זה. אבל היו פיצות
דקות, דקות כמו נייר.
מקסימום ניתן היה להזמין שתי תוספות. אני התפרעתי, התחכמתי והזמנתי שלוש תוספות - גבינה כפולה (שזה כאילו בסיסי, אבל כפול) ובצל ואנשובי. איזה טעים זה היה. איזה מזל שאין שם כשרות מהדרין. בכשרות מהדרין, האנשובי עף החוצה מהחלון, כמו טיל. זו שלידי רצתה טבסקו, או לפחות סחוג. המלצר הסתכל עליה, כאילו היה הגיעה מ"גהה" או מ"ברבי". מי יכול לקבל סחוג או טבסקו בפסח? האם היא פסיכית לגמרי או שסתם נפלה על הראש? חשב הוא, לעצמו. מזל שפסח התחיל ביום שלישי ולא ביום ראשון. לפחות ירדו ימי ששי ושבת, שאוכלים בבית. שני ימים כבר הרווחנו.
אז אם לא נמות מרעב בלי נדר נהיה בשנה הבאה בירושלים הבנויה ואם לא שם, אז אולי בשנה הבאה נקבל שכל ונעוץ לחו"ל כמו שלוש רבעי מהמדינה הזו, שבפסח הם בגדר נפקדים-נוכחים, על תנאי.
